"ההכרזה" עם מג'יק ג'ונסון: עדיף להיות סטרייט

ארבע נקודות ציון משמעותיות יש בדברי ימי מחלת האיידס: גילויו של הנגיף הסורר ב-1981, מותו של כוכב הקולנוע רוק האדסון מהמחלה ב-1985, הודעתו של מג'יק ג'ונסון כי לקה באיידס ב-1991 וגילוי קוקטייל התרופות שנתן מענה כלשהו לנגיף ב-1995.

הסרט התיעודי "ההכרזה" ("The Announcement") שישודר הערב ברשת הספורט האמריקנית ESPN (ג', 21:00) משלב בין קורות המחלה לסיפורו האישי של מג'יק והגילוי הדרמטי על מחלתו - נקודת הציון המשמעותית מכולן, שהעמידה באור שונה לחלוטין את נגיף ה-HIV ויתכן כי קידמה באופן משמעותי את המאבק בו. הסרט בבימויו של נלסון ג'ורג' ישודר במסגרת הרצועה הדוקומנטרית של ESPN.

צפו בטריילר לסרט "ההכרזה"

את הסרט מלווה מג'יק עצמו בקולו, מה שטוען אותו בפן אישי ומציג את הסיטואציה כולה מתוך נקודת מבטו של כוכב הכדורסל לשעבר - עד כדי כך שניתן להתבלבל לרגע ולחשוב שאיידס היא המחלה הפרטית שלו. זה כמובן לא נכון, מאז גילוי הנגיף, מתו ממנה יותר מ-25 מיליון בני אדם. אולם בואו נודה על האמת: לולא היה מג'יק לוקה באיידס, ונכון להיות פתוח כל כך לגבי האסון שנפל עליו, יתכן כי המחלה היתה נשמרת בתודעת הציבור הרחב כמחלתם של הומואים.

היום אנחנו כמובן אנחנו יודעים כי לא זה המצב. איידס היא מחלה סופנית שמאיימת על כולם - הומואים, סטרייטים, גברים, נשים וגם ילדים. זהו השינוי העצום שמג'יק הביא לעולם, שהתעלם לחלוטין מגילוי נגיף ה-HIV בתחילת שנות ה-80 ונשאר בבידוד תודעתי במעבדות האפידמולוגיה בארצות הברית. הטרגדיה של האדסון, כוכב הקולנוע הנערץ, היכה בהלם את מעריציו - לאו דווקא בגלל מותו המפתיע בטרם עת (בגיל 59), אלא בגלל יציאתו מהארון עם כניסתו לארון הקבורה.

פסגת האיידס

נקודת המפנה הגיעה ב-7 בנובמבר 1991 עת מג'יק הדהים את העולם כולו עם אותה הכרזה במסיבת עיתונאים בפורום באינגלווד - האולם המיתולוגי של קבוצתו, הלוס אנג'לס לייקרס. הסרט מחזיר אותנו לאותו אירוע בו התקבצו אנשי תקשורת מתוחים ודרוכים בהמתנה להודעה דרמטית, כזאת שעשויה לטלטל את ליגת ה-NBA. אבל אף אחד לא ציפה למשהו בסדר גודל הזה. מג'יק לקה באיידס? זוהי כבר הכרזה שטלטלה את כולם, גם כאלה שלא ראו משחק כדורסל מימיהם.

מג'יק ג'ונסון, מתוך "ההכרזה". זוהה עם המחלה יותר מכל אחד אחר

ההכרזה של מג'יק שינתה את ההתייחסות בציבור לגבי מחלת האיידס בטווח הזמן הארוך, אבל בצילה היה כוכב הכדורסל הנערץ צריך להילחם בשינוי ההתייחסות בציבור כלפיו באופן אישי. אם לא די בכך שהיה עליו לפרוש מהמשחק שאהב כל כך, הוא נדרש לקרב מאסף על תדמיתו: מול אשתו קוקי, ומול חבריו השחקנים (ספק תומכים, ספק מפחדים) וציבור מעריציו. רבים מהם חשדו בוודאי כי לקה בנגיף כתוצאה ממין לא בטוח עם גבר.

אפשר לראות את הסרט כ"סיפור עלייתו ונפילתו של...". כאלה יש רבים כל כך בספורט האמריקני הנוצץ, המפתה והעשיר כל כך והקריינות של מג'יק מושכת אותנו לכיוון הזה. במידה רבה, מדובר בווידוי טלוויזיוני אפולוגטי של כוכב הכדורסל הגדול של דורו (לצד לארי בירד - חברו/יריבו). נסיבות ההידבקות מוזכרות ברמיזה, כי זה לא ממש חינוכי לדבר על מאחורי הקלעים של העולם הזה - על השהיה הממושכת מחוץ לבית, המסיבות והבגידות. לכן, "ההכרזה" נוטה להיות יותר מדי חינוכי.

אולי זה בגלל שיוצר הסרט נלסון ג'ורג' ביקש להימנע מהצהוב, אבל במהלך הצפייה יש הרגשה כי ג'ונסון כן וגלוי לב רק בנושאים שנוח לו לדבר עליהם. או לחלופין לאלו שיש להם מסר חשוב לציבור. מי שמחפש מסמך חושפני על חייו של מג'יק, יתקשה למצוא מה שהוא רוצה ב"ההכרזה", אבל ההתרכזות בסיפור האישי שלו היא בגדר החטאה מקו העונשין. חשיבות הסיפור האישי של מג'יק נגזר במקרה זה מהחשיבות שלו לכלל הציבור. 

ג'ונסון, היום. לא תמצאו סיפור אישי, אלא מסר ציבורי כולל

בדוקומנטרי הזה מג'יק מוצג לנו תחילה ככוכב, שהפך לאדם אומלל ומדוכא בעקבות המצב העגום אליו נקלע. זה מה שמחלת האיידס עושה לך, כנראה. היא לא רק אוכלת אותך מבפנים, היא גם מבודדת אותך מבחוץ. למזלו, למג'יק היתה

תהילה עצומה מאחוריו, סביבה תומכת וגם המון המון כסף, שבסופו של דבר איפשרו לו לחייך שוב. הוא היה לפנים של המאבק באיידס ולאחר מכן, עם עיצובו של הקוקטייל מציל החיים, לפנים של התקווה החדשה.

מן ההבט הזה, מג'יק הוא בר מזל ואווירה זו מורגשת לאורך הסרט שמשופע בקטעים דוקומנטרים שמחזירים את אוהבי הכדורסל לימי הפריחה הבתולית

(לכאורה) של ליגת ה-NBA. אולם בזכותו, יכולים גם חולי האיידס של היום להרגיש קצת יותר בני מזל. וזוהי כבר בעיה אחרת, כפי שמג'יק עצמו מודה. הברכה הפכה לקללה, הקוקטייל השכיח את הצורך באמצעי מניעה. בניגוד לפילוסופיית המשחק מלאת הביטחון שלו על המגרש, גילה מג'יק כי בחיים - ההגנה יותר חשובה מההתקפה.