דו"ח: ישראל בראש המקדמות מידע לצרכנים
החקיקה בישראל והפרקטיקה המשפטית מציבות אותה במקום הראשון בדו"ח של ארגון צרכנות בינלאומי, בנוגע לגישה למידע
ישראל היא המדינה שהכי מקדמת גישה של מידע לצרכנים בחקיקה ובפרקטיקה. כך קובע דו"ח שנתי של CI, ארגון ללא מטרות רווח שנועד לקדם זכויות צרכנים ברחבי העולם, שסקר השנה 48 מדינות מהעולם המערבי ומספר מדינות מתפתחות. מתחת לישראל נמצאות אינדונזיה (במקום השני), הודו, ניו זילנד וארצות הברית.
"הארגון רואה בגישה למידע כלי ראשון במעלה לקידום זכויות צרכניות", מסביר עורך דין אוריה ירקוני שביצע את המחקר על ישראל עבור הדו"ח, "ולכן יזם את הפרויקט שבוחן את האופן בו מדינות מגבילות את הגישה לקניין רוחני". הדו"ח לא מוזמן על ידי גוף או ממשלה כלשהי, אלא "מבוצע על ידי CI כחלק מתפיסת עולמם", על פי ירקוני.
מה זה אומר?
"דיני הקניין הרוחני, ובמידה מסוימת דיני הפרטיות, שולטים על האופן בו מועבר מידע בעולם", מסביר ירקוני, "העקרון הבסיסי של כל מערכות המשפט המערביות קובע, שהיכן שנגמרות זכויותיו של בעל הקניין הרוחני, מתחילות זכויות הציבור במידע. לדוגמה, ליוצר אסור לאסור שימוש ביצירה שלו לצרכי מחקר. כלומר, לציבור יש זכות לעשות שימוש בכל יצירה בעולם לצרכי מחקר".
ירקוני אומר שבכל כלל משפטי יש הכללה יתרה או החסרה יתרה כך שחוקי זכויות היוצרים אינם מושלמים. האינטרס של בעלי הזכויות כמו אומנים, מדענים, או מפתחים ינסו לאסור לחלוטין הפרה של הזכויות שלהם על חשבון זכויות הציבור, לדבריו. כלומר במצב קיצוני, אי אפשר יהיה ללמד יצירה ספרותית או קולנועית, כי אי אפשר יהיה להציג אותה בפני תלמידים. נסיון לחסום העברת יצירות מוגנות דרך האינטרנט ימנע אמנם את הפרת הזכויות, אך גם ינמע שימוש הוגן חוקי לחלוטין, לפי ירקוני. ארגון CI פועל מהכיוון השני "למקסם את הגישה למידע ולאפשר לציבור לממש את כל זכויותיו, גם במחיר של פגיעה מסוימת בקניין הרוחני", לפי ירקוני.
אז מה ישראל עושה?
"למדינת ישראל יש דיני קניין רוחני שנחקקים על ידי הכנסת, ומפורשים על ידי בתי המשפט באופן שהופך לתקדימים מחייבים (ולא מחייבים). אלה יוצרים את משטר הקניין הרוחני במדינה. הוא בנוי היטב, כי בישראל עד לפני שנים בודדות היה מעט מאוד כסף ולכן מעט מאוד לוביסטים בתחום", אומר ירקוני, "לצערי זה משתנה". ב-2011 ישראל לא השתתפה במחקר, אבל ב-2010 היא הייתה במקום השלישי. ולמרות הלוביסטים והכוח של האולפנים, "מה שהשתנה זה כמה פסיקות מאוד טובות של בית המשפט שלנו, במקביל לכמה פסיקות מאוד גרועות בחו"ל", מסביר ירקוני.
ב-2007 חוקק בישראל חוק זכויות יוצרים חדש, לאחר שבמשך קרוב למאה, המשפט בישראל התבסס על חקיקה בריטית משנת 1911 שהייתה מיושנת ומפגרת מבחינה טכנולוגית. במקביל הזרוע הישראלית של ויקימדיה נלחמת למען שחרור זכויות על תמונות ממשלתיות. הדו"ח של CI "מתייחס לכל זה בעקיפין, אך לא באופן ספציפי", מסביר ירקוני.
אסור למכור שיר של שלמה ארצי בלי הסכמה של שלמה ארצי או נציגיו, למשל. ירקוני מסביר "אלא שיש נושאים רבים שנמצאים על קו הגבול, כמו שימוש הוגן או יצירת עותק לצרכי גיבוי. בשאלות האלה, כל מדינה ודיני הקניין הרוחני שלה צריכים להחליט לטובת מי הם - לטובת הציבור, על חופש המידע וחופש הביטוי שלו, או לטובת בעלי הזכויות, על זכותם לקניין. מדובר בהתנגשות חזיתית, וישראל סומנה כמי שמעדיפה את אזרחיה על פני בעלי הזכויות. לכן ישראל מסומנת כמובילה בדו"ח".
האם ילמדו מישראל?
הדו"ח נערך באופן עצמאי על ידי הארגון והמדינות נותנות לו אפס משקל, לפי ירקוני. פעילים בתחום קידום שחרור הקניין הרוחני לציבור "רואים בדו"חות כאלה לחם וחמאה לפעילות הפרו-צרכנית שלהם", לפי ירקוני, "בעוד שגופים כמו זיר"ה (גוף ישראלי שפעל להסרת אתרי הורדות מהאינטרנט) וה-MPAA מתעלמים מקיומם".
לפנייה לכתב/ת 
