רחף כפרפר, עצבן כדבורה

בגיליון מרץ פירסמנו את רשימת הספורטאים השנואים ביותר בעולם, ובמקום החמישי הצבנו את האלוף במשקל חצי-כבד של ה-־UFC, ג'ון ג'ונס. והנה משהו שמציק לי מאז מרץ: יש אנשים שפשוט לא מספיק לכתוב חצי פסקה על למה אנחנו שונאים אותם.

לכאורה אין סיבה לא לאהוב את ג'ונס. הוא מעולם לא ערך קרבות כלבים, לא פצע יריב מעבר למה שמקובל או נדרש, ובפעם היחידה שהפסיד בקרב MMA בגלל פסילה, הוא התנצל מיד על העבירה הלא מכוונת שעשה וקיבל את ההחלטה. כן, ג'ון "בונז" ג'ונס עושה רושם של בחור טוב, עד שאתה מפסיק להקשיב לו.

אני בטח אמור לחבב את ג'ונס; לפני כמה שנים הוא עשה בשבילי 70 דולר כשהימרתי עליו מול סטפן בונאר. ג'ונס פירק את היריב המנוסה ממנו בשיטתיות שהורכבה מהמון אלתורים, כמו מרפק בסיבוב וסופלקסים מהבושידו. זה היה הקרב האחרון שהוא הגיע אליו כאנדרדוג, ועדיין בשביל עצמו הוא עשה בערך פי אלף באותו ערב, אז אני לא מרגיש חייב לו.

נפגשתי עם ג'ונס אחרי הקרב ההוא. הוא היה נלהב כמו מישהו שהרגע ניצח במכות על כסף מול 15 אלף צופים. שאלתי אותו במי הוא הולך להילחם עכשיו, והאלוף לעתיד במשקל חצי כבד הצביע עלי במשקל רבע עוף וצעק: "בך! אני הולך להילחם בך!". הוא נשמע רציני לגמרי. הרמתי אגרופים לפוזת האירי הלוחם וקיפצתי קדימה ואחורה, והוא שלח אגרופים חלשים, אבל עדיין נראה רציני לגמרי.

בחור נחמד, חשבתי. אז עוד לא ידעתי שאני לא סובל אותו, ולכן לא אמרתי לו בפנים שלדעתי הוא מזויף, מתנשא וצדקן. סיבה אחרת היא שאני לא מטורף.

העובדות לצידו: הניו יורקי בן ה-24 הוא האלוף הצעיר ביותר בהיסטוריה של ה-UFC. לפני שנה וחצי הוא לקח את החגורה מהמותניים של שוגון רואה כמו סוכרייה מתינוק, במקרה הזה תינוק שמסוגל לגבור על שלושה צוותי יס"מ. ויש עוד לצידו, למשל מוטת הידיים הארוכה ביותר בהיסטוריה של הארגון; העובדה שהוא מעולם לא הוטל בקרב מקצועני; ההתברגות שלו לחמישייה הראשונה של דירוג הפאונד פור פאונד; וגם זה שב-2011 הוא פירק שלושה אלופים ואלופים לשעבר לצד אחד רוסי וגם טוען צעיר ורעב לכתר, בדיוק כמוהו. אבל עובדות זה לא הכל. נכון שאנחנו כאן בשביל הקרבות ולא בשביל המסביב, אלא שקרב טוב הוא כמו וויסקי משובח: הוא מוכר לך סיפור. כשאתה מכיר לוחם, אתה לא יכול להישאר אדיש אליו. אתה צופה בו כי אתה רוצה לראות אותו מנצח או שאתה מת לראות אותו נופל, ואתה נופל וקם איתו.

רמז ראשון לכך שהולכת להיות בעיה עם ג'ונס הגיע ב-2009, בראיון שנתן לאתר Sherdog. בן הכומר סיפר שהוא מעולם לא היה פופולרי בתיכון ולא הבין למה, למרות שזה צעק מהמסך. "אני לא מלאך", אמר ג'ונס, "אבל תמיד הייתי הנער שמלשין על אלה שהיה להם גראס. פשוט חשבתי שאנשים צריכים לעשות את מה שנכון". וזה בדיוק העניין. ג'ונס תמיד נשמע נחמד, חוץ מברגעים הנדירים שנראה שהוא מרשה לעצמו להיות אמיתי. אז הוא נשמע מרושע ושחצן.

סיפור נוסף שיבהיר את הנקודה: בניגוד לאתיקה המקובלת, ג'ונס ביקש קרב מול רשאד אוואנס, השותף שלו במחנה האימונים של גרג ג'קסון. אוואנס נעלב אבל הסכים, ואחרי שג'ונס הגן על תואר האליפות שלו, אוואנס נכנס לאוקטגון בשביל לקדם את הקרב ביניהם - בדיוק לפי האתיקה המקובלת - ואפילו החמיא לחבר המחנה שלו לשעבר. ג'ונס זעם. הוא קרא לאוואנס זקן, ואמר שהימים הטובים שלו מאחוריו. זה אולי נכון, אבל בטח לא נחמד.

הקרב ביניהם, אגב, יתקיים ב-21 באפריל. נחשו בעד מי אני.

עוד סיפור: תחילת הקרב מול ליוטו מצ'ידה לא הלכה לכיוון של ג'ונס. הוא ניסה לשחק בעמידה עם מישהו שהיה יכול להיות המאמן שלו בתחום הזה, וככה זה נראה. בסיבוב השני הוא התעשת, הימם את הברזילאי-יפני במרפק חתום אישית, ואז חנק אותו עד שהוא נרדם. אין במהלך הזה שום סכנה אמיתית, אבל הרבה לוחמים היו הולכים לבדוק אם היריב שלהם בסדר, ולו רק כי זה מה שנהוג. ג'ונס נשאר בצד לחגוג, עד שהמאמן ג'קסון לחש לו: "לך תבדוק מה קורה עם מצ'ידה, אולי תשיג לעצמך כמה אוהדים".

כן, הוא לוחם גדול. אבל המגרעות שלו הן באותו גודל.

אני מניח שאף בחור מהמחששה לא העז להוריד אחת לבחור השחור והגבוה שהלשין עליו, וגם אם כן, זה בטח רק חיזק אצל ג'ונס את התחושה שהוא שליח האל. "בונז" ג'ונס אוהב לספר על עצמו שהוא צנוע, אבל לא פחות מזה הוא אוהב להזכיר שבורא עולם נמצא בפינה שלו. אז אולי הוא באמת לא שחצן, אבל הוא בהחלט זחוח. ובגלל שהאיש נחת על פסגת העולם בגיל 20, קשה להאמין שהתכונות האלה ישתנו. אם כבר, הן יחמירו.

מיליוני אנשים היו מתים לצפות במישהו סותם את הפה למוחמד עלי או שוחט את מייק טייסון. אם משהו כזה היה משודר בטלוויזיה, היו צופים בזה לא פחות אנשים שפשוט רוצים לראות ענק נופל מכאלה שמעוניינים לשאוב גאווה ועוצמה שחורה.

ה-MMA אינו שונה מהאיגרוף בקטע הזה, ואני לא שונה מהחבר'ה ההם. אני רוצה לראות מישהו שוחט את המלשן המוכשר שגורם לגיבורים שלנו להיראות כמו ילדים בהפסקה. בגלל זה אני צופה בקרבות שלו בעניין שהוא מעבר לטכניקה, לאתלטיות, לזיעה ולדם.

יש לי הרגשה שאצטרך להמשיך לצפות עוד הרבה מאוד זמן.