שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ערגה וכיסופים. שנתיים בלי אילן שנהרג בעזה
    פיטר וילנה סביאטקובסקי נחו מעוד יום עבודה כשקצין העיר דפק בדלת והודיע: "הבן שלכם נהרג במחסום כיסופים". הוא נקבר כיהודי אף שלא השלים את הגיור. האם עדיין לא מסוגלת להביט בשרשרת שקנה לה: "זה כואב מדי, הוא תכנן ללמוד ושמחתי"

    בצהרי 26 במרס 2010 נחו פיטר וילנה סביאטקובסקי בדירתם הצנועה בראשון-לציון. פיטר, עובד במפעל כרמית בעיר, וילנה, עובדת ב"שופרסל", חזרו מיום עבודה נוסף. בנם הגדול אריק היה באותה העת אצל חברים בשכונה. הבן הקטן אילן סגר את השבת בצבא, אבל ההורים - צריך להודות - קיוו שהם יכולים לדאוג קצת פחות מבעבר. 

     

    "הוא לחם במבצע עופרת יצוקה בשנה שלפני כן, ואחרי המלחמה ההיא חשבנו שהנה, אולי עכשיו נהיה קצת יותר רגועים", מספר פיטר. "בזמן המבצע כל שעה אמרתי למנהל שלי שאני חייב לשמוע חדשות ברדיו, ונחרדתי לשמוע שעוד גולנצ'יק נהרג ועוד גולנצ'יק נהרג".

     

    זוכרים את סמ"ר אילן סביאטקובסקי ז"ל

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    בשעה 17:30 נשמעה נקישה על דלת הבית בראשון-לציון. היה זה קצין העיר שהגיע עם הודעה בלתי נתפשת. אילן, לוחם גדוד 12 של חטיבת גולני, נהרג בהיתקלות עם מחבלים פלסטינים בכיסופים שבה נהרג גם סגן מפקד הגדוד, אלירז פרץ, בן 32 מעלי. אחרי האירוע עסקה התקשורת רבות בסיפורו של פרץ, ששכל 12 שנים לפני כן את אחיו אוריאל בלבנון.

     

    היה זה ערב פסח של אותה השנה, יום שישי. "אחרי עופרת יצוקה אילן הספיק לשרת תקופה קצרה בשכם, אבל אז הגדוד שלו חזר לעזה", מספר פיטר. "כבר מגיל צעיר הוא אמר שהוא רוצה להיות בצבא, ובבית הספר הטכני הצבאי בתל-השומר שבו הוא למד בתקופת התיכון הוא הבין שהוא רוצה להיות לוחם".

     

    בבית משפחת סביאטקובסקי (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    בבית משפחת סביאטקובסקי(צילום: מוטי קמחי)

     

    עם תמונתו של אילן ז"ל (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    עם תמונתו של אילן ז"ל(צילום: מוטי קמחי)

     

    אילן עלה עם משפחתו לישראל מאוזבקיסטן ב-1994. "הוא היה ילד שחום לגמרי, אף אחד לא האמין שהוא אשכנזי. הוא שמע מוסיקה מזרחית, ולא היה לו מבטא רוסי. הוא תמיד דאג לנו, וכבר מגיל 11 הוא עבד. בכל יום ובכל מזג אוויר הוא הוציא את הכלב של השכנה לטיולים, ובכסף שהוא הרוויח הוא קנה לי שרשרת מתנה", נזכרת האם. "היה לו לב ענק וחיוך בלתי פוסק".

     

    בשרשרת ההיא, כמו במתנות נוספות שקנה אילן לקרוביו ובבגדיו האישיים, המשפחה מתקשה להביט מאז האסון. חפציו האישיים שמורים בקפידה בארגזים שטרם נפתחו, וגם הסרטונים שבהם צולם בשנותיו האחרונות מאוחסנים במחשבו של האח אריק.

     

    השבת המיוחדת ההיא

    "בניגוד לאימא של אלירז או להורים שכולים אחרים, לא היינו מסוגלים לחזור למקום שבו הוא נפל למרות שהצבא הציע לנו", אומרת האם בדמעות, "זה כואב מדי. בכל פעם הוא אמר לי 'אימא, אל תדאגי, זה לא מסוכן. לא יקרה לי שום דבר'".

     

    בהלוויתו של סמ"ר סביאטקובסקי ז"ל לפני שנתיים (צילום: אבי מועלם) (צילום: אבי מועלם)
    בהלוויתו של סמ"ר סביאטקובסקי ז"ל לפני שנתיים(צילום: אבי מועלם)

     

    מאז מותו של אילן העדיפו הוריו לשמור על פרטיותם לא להתראיין. פיטר המשיך לעבוד במפעל הממתקים במערב העיר, ילנה המשיכה לצאת בכל בוקר לסניף שופרסל הסמוך. "בכל יום כשאני הולכת לעבודה אני נזכרת בו, כי זאת הדרך שהוא עשה לבית הספר", היא מספרת, "בכל פעם שאני רואה חייל בקניון הזהב אני נזכרת בו, כי הוא עבד שם בחנות פוקס לפני שהתגייס".

     

    ההורים והאח אריק נשענים מעת לעת על תמיכתה של עובדת סוציאלית מטעם אגף המשפחות במשרד הביטחון, חדווה לבנה, שמבקרת אותם תכופות. "אנחנו מקבלים כוח גם מחבריו לגדוד של אילן. הם הספיקו להשתחרר, אבל מקפידים להגיע ומתנהגים באצילות נפש", אומרת האם.

     

    סביאטקובסקי (שני מימין) במסע הכומתה (צילום רפרודוקציה: אבי מועלם) (צילום רפרודוקציה: אבי מועלם)
    סביאטקובסקי (שני מימין) במסע הכומתה(צילום רפרודוקציה: אבי מועלם)

     

    אחרי שנפל, התרגשו הוריו של אילן כשברבנות הצבאית החליטו לקבור אותו כיהודי לכל דבר, אף שלא הספיק להשלים את תהליך הגיור שעבר. "אצלו זה היה אמיתי", נזכר פיטר, והאח אריק מוסיף: "זה היה חשוב לו. התחלנו יחד את פרויקט

    הגיור 'נתיב', והפסקתי בגלל האסון. אני מקווה להשלים אותו בקרוב". 

     

    לילנה נשאר זיכרון אחד מיוחד מאחת הגיחות האחרונות של אילן הביתה. "באחת החופשות האחרונות שלו הוא לא הפסיק לשמוע את השיר 'אבא' של שלומי שבת, ובמקום לצאת לבלות אחרי ארוחת שישי בערב הוא העדיף להישאר עם כולנו ולדבר עד איזה 12 בלילה. הוא אמר לי שהוא רוצה ללמוד, וזה שימח אותי מאוד, אבל לא הספקנו לדבר על איזה תחום".


    פורסם לראשונה 24/04/2012 22:01

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אילן סביאטקובסקי ז"ל. "עבד כבר מגיל 11"
    צילום רפרודוקציה: דובר צה"ל
    האב פיטר עם דגל החטיבה
    צילום: מוטי קמחי
    משפחת סביאטקובסקי עם אילן ז"ל
    צילום: מוטי קמחי
    הנשיא פרס בבית המשפחה. "כל חייל בקניון מזכיר לי את אילן"
    צילום: רוני שיצר/ג'יני
    העיטורים והסמלים שנשארו
    צילום: מוטי קמחי
    חיילים בהלוויתו של סמ"ר סביאטקובסקי
    צילום: רויטרס
    מומלצים