בועז יכין: 'הכי קל לביים סרטים גדולים ומטופשים'
אחרי שיצר סרט אישי שלא זכה להצלחה קופתית, שב הבמאי בועז יכין לקולנוע המסחרי עם "קוד שמור". בראיון ל-ynet הוא מדבר על יחסו האמביוולנטי להוליווד, וגם על הקשר לארץ: "מרגש לראות את הפריחה העכשווית של הקולנוע הישראלי"
בסוף השבוע האחרון נחת אצלנו "קוד שמור", סרט אקשן, אותו יכין, כתב וביים. בסרט, ג'ייסון סטיית'אם - האליל העכשווי של סרטי הפעולה ("המשלח", "בלתי נשכחים") - מגלם סוכן סמוי בדימוס, המסתבך עם המאפיה הרוסית ושוקע בדיכאון.
רגע לפני שהוא עומד להתאבד ולסיים את חייו בקפיצה למסילת התחתית של ניו יורק, הוא מבחין בילדה סינית במצוקה - מדובר בגאונה מתמטית בעלת זכרון פנומנאלי, שאולצה לבוא לאמריקה כדי לעבוד עבור המאפיה הסינית. הילדה אוצרת במוחה קוד סודי, ולא מעט גורמים מנסים לתפוס אותה, אחרי שברחה ממעסיקיה.
"אחרי שעשיתי סרט אישי דל תקציב, בשם 'מוות לאהבה', אותו לא ראו הרבה אנשים, תהיתי אם אני יכול לעשות סרט לקהל רחב, בסגנון התסריטים שנהגתי לכתוב בראשית שנות ה-90, "ואז לתת לו מגע עכשווי ולמצוא בו משהו רגשי", אומר יכין בראיון".
מה הבאת מהאישיות שלך לתסריט?
"אני לא יודע. זהו סרט על בחור סופר מדוכא שלא יודע למה הוא קם בבוקר, ולא מוצא סיבה להמשיך לחיות. אני חושב שזהו הדבר שאיתו אני הכי מזדהה בסיפור. ההתמודדות והמאבק עם דיכאון וניסיון למצוא סיבות להמשיך הלאה, הם דברים איתם התמודדתי בצורה די חזקה במהלך ה-10-15 שנה האחרונות. ואני חושב שהנושא הזה היה המפתח הרגשי עבורי, בסיפור של 'קוד שמור'".
כתבת את התפקיד במיוחד בשביל סטיית'אם?
"לא. כשאני כותב, אף פעם לא ניצב שחקן לנגד העיניים שלי. הסיכויים להשיג את הכוכב עליו אתה מפנטז הם כל כך קטנים, שעדיף לכתוב את התפקיד הכי טוב שאתה מסוגל לכתוב, ואז לקוות שהאיש הנכון יגיע ויצטרף לפרויקט. כשהראיתי את התסריט של 'קוד שמור' לג'ייסון, הוא אהב אותו, והסכים לעשות אותו".
אתה יכול להסביר את סוד ההצלחה שלו?
"הרבה שחקנים עושים אקשן, בגלל שהם חושבים שפעם אחת הם צריכים לפנות לקהל שאוהב את הסרטים האלה, או בגלל שהם חושקים בכסף, אבל הם מרגישים שזה מתחת לכבודם, ואילו ג'ייסון נהנה להופיע בסרטי אקשן או לצפות בהם. ג'ייסון משתדל לעשות אותם הכי טוב שאפשר. הוא עובד בהם במסירות ובמחויבות, ואני חושב שהצופים קולטים את ההנאה והמחויבות שלו".
לא רוקד על הדם
יכין אמר העיד בעבר בראיון כי "אני פשוט לא יכול לראות דם. הדברים האלה דוחים אותי בצורה איומה". למרות זאת, ב"קוד שמור" יש כמויות גדושות של דם והרג. "אני אמנם לא מסוגל לביים אלימות גראפית, אבל אני מחבב סרטי אימה", מבבהיר יכין, שהסביר גם איך עבד כמפיק על "הוסטל 2" רווי הדם והאברים החשופים: "יש בסרט הזה כמה סצנות עינויים דוחות במיוחד. אם הייתי צריך לצלם ולערוך אותו, זה היה מקשה עלי את החיים. פשוט לא הייתי מסוגל להתמודד עם המשימה".
לפחות נהנית מסצנות המרדף של "קוד שמור"?
"עלי לומר בכנות שאת סצנות האקשן כייף לתכנן ולהכין, אבל לצלם אותם זה פחות מהנה. מדובר במשהו מאוד טכני, איטי ומשעמם, שכרוך בתיאום ניצבים. אני מעדיף ונהנה יותר לעבוד עם שחקנים".
עין לציון צופיה
ליכין, שנולד בניו יורק לפני 45 שנה, יש קשר חזק לשורשים הישראלים שלו, ומדי פעם במהלך השיחה הוא עובר לעברית. "אבא שלי משתייך למשפחה ספרדית ירושלמית גדולה. סבא שלו נולד בסוריה, ואילו אמא של אבי היתה מאלכסנדריה. חלק מאבותיי הגיעו לארץ בסוף המאה ה-19, והתיישבו בימין משה, ומשם עברו למחנה יהודה. ואילו הוריה של אמי באו מפולין בשנות ה-20 של המאה הקודמת, וניצלו מהשואה - הם היחידים ששרדו מהמשפחות שלהם".
למעשה הוריו של יכין לא הכירו בישראל, אלא דווקא בפריז בשנות ה-50. "הם למדו יחד פנטומימה אצל מרסל מרסו, התאהבו ועברו לניו יורק, שם אני נולדתי. בילדותי הרביתי לבקר את המשפחה שלי בישראל". הוריו של יכין הנהיגו להקה של פנטומימאים, ו"אבא היה גם במאי מצליח, שהסתובב בעולם. למשל הוא ביים את ישראל גוריון ובני אמדורסקי. הוא גם היה ראש מחלקה בבית הספר לאמנויות הבמה ג'וליארד ועדיין מלמד שם".
יכין מעיד שהוא גדל בתיאטרון, "מוקף באמנים ובשחקנים, וזה כמובן תרם לי הרבה. אגב, הורי היו משוגעים מספיק בשביל לשלוח אותי בגיל 15 לישיבה. הורי לא דתיים בכלל, אבל הם בחרו שאלמד בישיבה אורתודוכסית, אך ייחודית, בכך שהיא הייתה מאוד ציונית".
"שיעור באש". קלינט איסטווד וצ'ארלי שין לפי תסריט של יכין
באוניברסיטה יכין כבר למד קולנוע, ובגיל 19 הנפיק את התסריט הראשון שלו. הוליווד מיהרה לאמץ אותו, ובראשית ה-90 הוא פרץ כשקלינט איסטווד בחר לביים את התסריט שכתב: "שיעור באש", בו איסטווד אף כיכב.
מה למדת ממנו?
"הייתי מאוד צעיר כשקלינט ביים את התסריט שלי, והוא היה אדיב ונחמד מספיק לאפשר לי להתבונן בו מביים. וכך הייתי באתר הצילומים מספר שבועות ולמדתי איך לנהל סט בצורה יעילה. קלינט פועל אמנם לפי תוכנית, אבל הוא יכול גם להיות מאוד גמיש. למדתי ממנו לשלב בין ההכנות המדוקדקות לאלתורים. אני משתדל בעצמי להיות יעיל וגמיש בהפקות שלי".
בעקבות סרט הביכורים שלו כבמאי: "פרש" (1994), שזיכה אותו בפרס הבמאי המצטיין בפסטיבל סאנדנס היוקרתי, יכין סומן כהבטחה. כעבור ארבע שנים הוא התכתב עם תקופת הישיבה בחייו, כשביים את "אשת חייל מי ימצא" עם רנה זלווגר שהתרחש על רקע העולם החרדי בברוקלין. ב-2000 סרטו "לזכור את הטיטאנים", על מאמן פוטבול שחור (דנזל וושינגטון) המתמנה למאמן של קבוצה בתיכון בווירג'יניה, על רקע האינטגרציה הבין גזעית של ראשית הסבנטיז, זכה להצלחה קופתית וביקורתית גדולה.
"לזכור את הטיטאנים". בועז יכין מביים את דנזל וושינגטון
בשנים האחרונות, יכין היה חתום בין היתר כתסריטאי על "הנסיך הפרסי: חולות הזמן", סרט בכיכובו של ג'ייק ג'ילנהול, שהרוויח למעלה מ-300 מיליון דולר. "היחס שלי אל הוליווד הוא דו ערכי. אני מעדיף לביים סרטים יותר קטנים, מיוחדים ועצמאיים, אבל כיום קשה לעשות אותם", אומר יכין. "יותר קל לביים סרטים מסחריים, גדולים ומטופשים".
"רציתי לא פעם לעשות דברים מעניינים, שמשקפים את מה שמעסיק אותי, אבל לא הצלחתי למצוא מימון. לכן שמתי את הכסף שלי על סרטי הקודם, 'מוות באהבה' שעסק בסוכן דוגמניוות המנהל מערכת יחסים סאדו מזוכיסטית עם בחורה אסייתית, ובסיוטים של אמו ניצולת השואה".
יצא לך לראות סרטים ישראלים?
"כן, בהחלט. מאוד מסעיר ומרגש לראות את הפריחה העכשווית של הקולנוע הישראלי. בשנים האחרונות, הסרטים הישראלים כל כך טובים, ובמאים כמו יוסף סידר, אתגר קרת ושירה גפן עושים סרטים נהדרים".
יכין נשוי ליוצרת הקולנוע הישראלית עלמה הראל, שהגיעה בעקבותיו לארצות הברית ועוסקת בבימוי קליפים ופרסומות ואף זכתה לשבחים על סרטה הדוקומנטרי "חוף בומביי", בו השתתף יכין כמפיק. "אני לא חושב שנביים יחד משהו", מבהיר יכין. "אנחנו עוזרים אחד לשני, נותנים עצות והערות. זוגיות היא תמיד אתגר, אבל יש הרבה פלוסים בקשר יצירתי – אנחנו תמיד מתעניינים במה שהשני עושה. זה עוזר ליחסים שלנו, מחבר בינינו יחד, ומעניק לנו הנאה".
