דור ה-N: יותר לייקים, פחות זוגיות ונישואים

בשנים האחרונות אנו עדים לשיח תקשורתי אודות השפעת שינויים טכנולוגיים וחברתיים על התנהלותם של הצעירים הקרויים דור ה-Y, דור הפייסבוק, ולאחרונה גם דור ה-N. ילידי שנות ה-80 מאופיינים, עפ"י החוקרים, ב"נרקיסיזם המוני", שבא לידי ביטוי בדחיית גיל ההתחייבות לקריירה, לנישואין ולילדים, והתעסקות אובססיבית בעצמם.

עוד בנושא:

לזהות את כל האהבות הדפוקות שלנו

אלוהים, אתה מתעקש להשאיר אותי רווק נצחי?

עדיין רווקה? יתכן ואת פשוט בררנית מדי

דמות הרווק הנצחי: מניאק שימות לבד

את האצבע המאשימה מפנים החוקרים אל טכנולוגיות התקשורת, ובראשן לאתר פייסבוק כערוץ העיקרי לייצור וטיפוח נרקיסיזם. מדוע? משום שפייסבוק הוא כלי שמאפשר יצירת זהות וירטואלית בעלת קיום עצמאי, תוך מדידת רמת האהדה כלפינו ומכאן גם את השווי שלנו, דרך תגובות הסביבה לפרסונה שיצרנו ודרך השוואה לפרסונות של אחרים.

התוצאה, עפ"י החוקרים, היא התעסקות ב-"אני-אני-אני" והאדרת העצמי באמצעות השקעה ביחסי ציבור המוניים הבאים במקום מערכות יחסים. ההתמקדות בעצמי גורמת לאנשים להדוף מעצמם אחריות ומחויבות במהלך שנות ה-20 לחייהם, ובהמשך גם לדחיית גיל הנישואין.

הדעות הללו מהדהדות אצלי בכל פעם שאני שומעת תלונות על הקושי למצוא זוגיות (כשאת חלקן השמעתי בעצמי בעבר). האם אותו נרקיסיזם המוני הוא האשם בקושי לקיים מערכות יחסים מעבר לפרק זמן של שבוע-שבועיים, ולמה בעצם?

שרמנטי, כריזמטי ועף על עצמו

הנרקיסיסט שלנו ייקח אותך לדייט בו הוא יפאר וישבח את עצמו, עד שתשתכנעי שהוא אכן כליל השלמות ופאר היצירה. באותה הנשימה הוא יעוף עליך עד שתשתכנעי שגם את, יחד איתו, פלא הבריאה. מרגע שהושלם הכיבוש יפרוש כנפיו כדדאלוס ויחזור לעוף רק על עצמו. אם תתעקשי להמשיך ללוות אותו, תתרסקי מטה כאיקרוס, כאשר כנפייך ישרפו מקרני השמש היוקדת.

גם נשים עשויות להיות נרקיסיסטיות, כמובן. הקלישאה תדבר על הרווקה הנחשקת, הסבורה שהשמש זורחת לה מעכוזה. זו שמצפה שייקחו אותה למסעדות יקרות, יחמיאו לה, יפנקו אותה, ובסוף היא תיפרד ממך באמירה "אתה מאד נחמד", שמשמעותה האמיתית היא "אתה לא מספיק טוב בשבילי. שיהיה בהצלחה, אבל עם מישהי אחרת".

מראה מראה שעל הקיר

ההתעסקות האובססיבית של הנרקיסיסטים בעצמם, מחייבת קבלת היזון חוזר מהסביבה. כמו שכמות הלייקים והתגובות לדמות שהצגנו בפייסבוק מסמנת עבורנו כמה אנחנו שווים בעיני אחרים, כך מידת ההצלחה הרומנטית מסמנת עד כמה אנחנו מוצלחים. נראה שבימינו אי אפשר לגבש דימוי עצמי פנימי חיובי, בלי לקבל על כך פידבק חיצוני.

הנרקיסיסטים שלנו, אלו שאינם סובלים מהפרעה אישיותית קלינית אלא כתוצר לוואי חברתי של דורם, בסה"כ מקצינים את הצורך של כולנו באישור ובהערכה. לשם בניית הדימוי העצמי עליהם לאושש את היותם מוצלחים דרך כיבוש כל שבוע-שבועיים, כאשר לאדם הניצב מולם אין משמעות רבה מעבר לאופן בו הוא משקף להם את עצמם.

הפרטנר הזמני משמש כמראה דרכה הנרקיסיסט רואה את עצמו - אם יראו אותו כמוצלח אז הוא ירגיש כאילו הוא מוצלח. בעצם, הדרך היחידה בה הנרקיסיסט יכול לאהוב את עצמו היא באמצעות ההשתקפות שלו מעיניו של הזולת. אנחנו רואים את עצמנו דרך עיני אנשים אחרים, וכמו מראה בחדר כושר או בתא הלבשה, הם מגדילים או מקטינים, בהתאם לצורה בה אנו תופסים את עצמנו.

נרקיסיסטים לא אוהבים את עצמם באמת

אם אנחנו מודדים את השווי שלנו עפ"י אהבת האחרים כלפינו, אז הייתי מצפה שנרצה למצוא את האדם שאוהב אותנו וחושב שאנחנו מושלמים. אם נראה את עצמנו דרך העיניים שלו, באמת נהיה מושלמים. אז מה משתבש בדרך?

התשובה שלי לתהייה הזו היא שלמרות ההנחה המקובלת שנרקיסיסטים מאוהבים בעצמם, ההפך הוא הנכון. מי שאוהב את עצמו באמת ובתמים, לא זקוק לאישור בלתי פוסק מהסביבה. מי שמאמין שהוא שווה, לא צריך שאחרים יחשבו שהוא שווה כדי להאמין בכך בעצמו. הנרקיסיסט צריך שיפגינו כלפיו אהבה, הערכה ואף הערצה, אבל אינו מסוגל להכיל את האהבה הזאת מבלי לדעת לאהוב קודם כל את עצם היותו.

בואו נמחיש את הנקודה באמצעות דוגמה מחדר הכושר. בניגוד למה שהייתם חושבים, דווקא האנשים שהולכים באופן קבוע לחדר הכושר הם אלה שהכי פחות מרוצים ממראה גופם. זה כולל את השרירן שמתבונן על שריריו המשורגים בעת הנפת המשקולת, וגם את הכוסית עם גופיית הספורט הקטנטנה שרצה על ההליכון.

מלבד הסיבה המובנת מאליה, ששביעות רצון הייתה גורמת להם להפסיק להגיע, עצם המודעות לאופן בו הם נראים והמבט הבוחן מול המראה בהשוואה לאחרים, גורמים להם להמשיך להעריך את עצמם עפ"י קריטריונים נוקשים, שהולכים ומחמירים ככל שהם מתחטבים.

באופן דומה למתאמנים, גם נרקיסיסטים עומדים מול המראה (הסימבולית), בוחנים את עצמם ללא הרף ונראים מאוהבים בעצמם. אולם רדיפת הכיבושים מראה שחוסר האהבה העצמית שלהם דוחפת אותם להמשיך לחפש אישושים חיצוניים. עם הזמן הקריטריונים הולכים ומחמירים, והכיבושים אינם מעלים במידה מספקת את ההערכה העצמית.

לראות את האחר, לא רק את עצמך

תופעת הנרקיסיזם ההמוני - העיסוק האובססיבי באופן בו אנחנו נתפשים ע"י אחרים - גורמת להתעסקות מתמדת ביחסים רומנטיים, אבל באופן פרדוקסאלי גם מקשה עליהם. בשורה התחתונה, רק מי שחושב שהוא ראוי לאהבה יזכה לאהבה, כאשר אהבה כוללת את ראיית האחר ולא רק את עצמך (או את מי שהיית רוצה להיות), דרך העיניים שלו.

לכל הכתבות, כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים