אמא שלי הייתה מעדיפה שאתחתן עם אלעד
בסוף השבוע האחרון אלעד התחתן עם יעל אחרת, כשרונית מעט יותר ממני ונחמדה בהרבה. ואז הבנתי שאני צריכה לבשר את הבשורה הלא נעימה הזו לאמא שלי, או לפחות להתחיל במשהו. למשל, בלגלות לה שיש לו בת זוג
אמא שלי תמיד הייתה אומרת: 'אלעד הזה הוא בחור ממש שווה'. היא אמרה את זה כשהתחלנו את ידידותינו לפני עשור, היא אמרה את זה לפני כשש שנים כשהתחיל ללמוד אדריכלות, בעודה מפנטזת עליו בונה לי ולו בניין סולארי עם סוויטה מפוארת, והיא אמרה את זה לפני שנתיים, כנראה מתוך תקווה אחרונה שנתחתן.
עוד בנושא:
ניסיתי, זה לא עובד. אין ידידות אפלטונית
אני הבוס שלך ואין דבר כזה ידידות
הבשורה על פי יעל
בסוף השבוע האחרון אלעד התחתן עם יעל אחרת, כשרונית מעט יותר ממני ונחמדה בהרבה. ואז הבנתי שאני צריכה לבשר את הבשורה הלא נעימה הזו לאמא שלי. או לפחות להתחיל במשהו. למשל, בלגלות לה שיש לו בת זוג.
שלא תבינו לא נכון, בשנה האחרונה יש לי בן זוג משלי ואמא שלי מאושרת, למרות הקושי לוותר על הבניין הסולרי העתידני שטוותה בדמיונה, ועל רילוקיישן לסין. אבל כמו שלכל אחד מאיתנו יש בן זוג מיתולוגי, גם להורים שלנו יש את התפיסה של מיהו בן הזוג המיתולוגי או האידיאלי שלנו מבחינתם. וכזה הוא אלעד.
האדם הראשון שהכרתי לאמא שלי וקרא לה בשמה הפרטי, הציע לעזור עם הכלים ושיחק עם אחי הקטן. בחושיה הנשיים והאימהיים, אמא ישר קלטה שאת הבן אדם הזה היא רוצה לראות בבית שלה על בסיס חד שבועי, למשך משהו כמו חמישים השנים הקרובות, ומכאן התחילו גם הניסיונות לדחוף אותנו זה לזרועות זו.
המחמאות באו קודם ועברו להזמנות אגרסיביות לארוחת ערב. ואז לארוחות ערב, ברבים, ואז לארוחות צהריים ובוקר, ולמי אכפת אם אני שם או לא. הייתי קולטת אותה מביטה בו בעיניים מחייכות ומנסה לחשב נתונים, כמו תוך כמה זמן יהיו לה נכדים, ומה ההסתברות שהם ירשו את העיניים הגדולות והכחולות שלו לעומת את העיניים החומות, הקטנות והמבאסות שלי.
כולם היו בניה?
כאמור, הזמן עבר ובינתיים אלעד מצא חברה רצינית, וגם אני ניסיתי למצוא את החבר הרציני שלי. אבל אמא שלי סירבה למצוא חן בבעלים פוטנציאליים אחרים שהבאתי לאישורה. למעשה, היא התחילה לנתח פסיכולוגית כל בחור, כך שלכל אחד הייתה בעיה חמורה הדורשת טיפול תרופתי או אשפוז בכפייה.
כולם היו בעיניה לא יציבים, הפכפכים להחריד ולפעמים מרושעים, ובעיקר, אף אחד מהם לא הזכיר את אלעד. לא היה לי לב לספר לאמא שלי שלמרות שכמעט ואין דבר כזה ידידות אפלטונית, אלעד במקרה השתלב נהדר במשבצת הזו. האמת היא שגם אם הייתי אומרת לה, אני בספק אם היא הייתה מאמינה לי. אז החלטתי פשוט לא להגיד כלום.
במשך תקופת מה הייתי בטוחה שזו תופעה נדירה: מעין גרסה הפוכה לסיפור הקלאסי של אמהות ואבות גרושים. ראיתי את זה בטלוויזיה: ילדים המתכחשים לבן או בת הזוג של ההורה, פן זה או זו יחליפו את ההורה שנעלם מהמשוואה.
היי, זה קלאסי! גם אני עשיתי את זה לאמא שלי כשהייתי בת תשע וזו יצאה מנישואיה לאבא שלי. 'מי יודע?' חשבתי, 'אולי היא החליטה להראות לי, באיחור מה, איך הפרצופים והיללות שלי הרגישו בשבילה'. אבל לאחרונה הבנתי שלא מעט הורים בארץ ובעולם מסתובבים עם חבר או חברה מיתולוגיים של ילדם יקירם בראש, ולאו דווקא ממניעי נקמה בזאטוט האנוכי שהפריע להם לנהל קשר חדש.
אני לא באמת יודעת מהי הסיבה ולא רוצה להתיימר להיות פסיכולוגית, אבל נראה שמשהו בתוכנו נהנה לתכנת חיים של אחרים. האם זו סטייה? אני לא בטוחה בכלל. אחרת איך תסבירו איך הפך משחק מחשב כמו "Second Life", בו המטרה היא לחיות חיים שלמים של דמות וירטואלית, לכל כך פופולארי בעשור ומשהו האחרונים?
ובכל זאת, אותם הורים שרוממו וגידלו אותנו מגיעים לפעמים למצב בו הם רוצים בשבילנו את מה שהיו רוצים בשבילם, בין אם מדובר בבית, עבודה או בן זוג עם עדיפות לשם אלעד, זאת מבלי לזכור שלילד או לילדה רצונות משלהם.
שמור לאלעד
רובנו אוהב את ההורים שלו, והמחשבה על שבירת הלב שלהם על ידי פיצוץ הבועה הזו עושה לנו לא נעים. הפתרון האחראי הוא לדבר עם השקועים בפנטזיות הללו, אבל הוא גם דורש מאמץ. אני בחרתי בפתרון הנוח: לרמוז לאמא שלי שמה שהיא מתכננת לי - לא באמת יקרה.
וכך לפני כשנה מצאתי בן זוג ששקלתי להביא הביתה. גם על מנת להעביר ארוחת שישי חצי משפחתית ובעיקר על מנת לפכח את אמא. פחדתי שהיא תרעיל לאורח את האוכל, תזרוק הערות כמו: 'אלעד היה עושה את זה אחרת', ואפילו תשים במרכז החדר כיסא עם כיתוב 'שמור לאלעד', בהפגנתיות א-לה מקומות בילוי בתקופת השבי של גלעד שליט.
פחדתי ממיליון ואחד תסריטים קיצוניים, אבל הרגשתי שאני חייבת לרמוז לאמא שלי שאת הגורל שהיא מייעדת לי - היא כבר לא תזכה לראות. אז הבאתי את החדש לביתה של אמא, בלי לספר לו דבר וחצי דבר על כך שלאמי יש מושא אהבה משלה, אדריכל תכול עיניים שנוכחותו מורגשת באוויר, גם אם הוא לא יודע את זה עדיין.
אמא שלי בחנה את המועמד החדש טוב-טוב, ושיחקה את משחק השקט כל אותו הערב. היא נתרצתה כמה ימים אחר כך בשיחת טלפון בה שכנעתי אותה שלחבר שלי יש קווי מראה 'אלעדיים'. לבסוף, היא נתרצתה כשאבחנה משהו דומה בעיניים ובצמיחת הזקן.
המיתולוגי החדש
אני לא כועסת על אמא שלי על שהיא רוצה את הטוב ביותר בשבילי. אני גם בטוחה שאלעד הוא אכן מציאה ובחור נהדר, אבל אני שמחה על שהתקדמנו ממקום בו היא מחפשת את אלעד באחרים, למקום בו היא מתקשרת לחבר שלי כשאני לא זמינה, ומנסה לפתות אותו במתק שפתיים לבוא לארוחת שישי.
יתכן ובלי משים העברתי לאמא שלי את המיתולוגי הבא, ולכן כדאי מאוד שאשאר עם חבר שלי לפרק זמן של מינימום... נצח, ובכל זאת, כשאבשר לה את הבשורה על אלעד אני יודעת שמשהו בה ירגיש החמצה של חתן נהדר, חתן שביום שישי האחרון זכה להורים אחרים.
נראה לי שאני הולכת לבשר לאמא שלי את ההודעה על אלעד בהדרגה. בעוד שבוע אזכיר במקרה את כלתו כחברה לכיתה, בהמשך כידידה, ובעוד כמה שנים, עדיפות לשבע או שמונה, אבשר לה בהפתעה שאלעד הציע ליעל נישואים.
אם אכין את הקרקע טוב-טוב התקרית הזו עוד עשויה לעבור בהצלחה. אבל גם אם הבשורה תיצור דרמה ודיכאון אימהי קל, יש לי שבע שנים, אולי שמונה, להתכונן נפשית. אולי תשע, כשחושבים על זה. טוב נו, עשר.
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
