בנו של ג'ורג' סעדו לאלמנת גדי ויכמן: 'יש בך כוח'
אבא של נוי סעדו נורה למוות כשטייל עם הכלב. בעלה של מיכל ויכמן נדקר למוות כשביקש מנערים להפסיק להרעיש. היום הגיע נוי לנחם את מיכל. "קשה לי להפסיק לחשוב מה היה קורה אם הייתי עוצרת אותו", היא סיפרה, והוא ענה: "אסור לך, את חייבת להמשיך הלאה". צפו בפגישה ביניהם
"כל הזמן", משיב לה נוי, "הוא מגיע אליי בחלום, מרגיע אותי ואומר לי שהכול יהיה בסדר".
"אני מריחה את הבגדים שלו".
"אני מבקר אותו בבית הקברות, מספר לו מה עבר עליי, וכאילו מרגיש שהוא עונה לי".
"אני לא מאמינה שאני מדברת על גדי בלשון עבר".
כבר באותו ליל שישי, כששמע על הרצח המחריד בבאר שבע, רצה נוי סעדו לעלות על הרכב ולנסוע למשפחת ויכמן. הוא הרי היה שם, באותה הסיטואציה, רק לפני כחודשיים. ההלם, האובדן, התחושה הבלתי נתפשת כשחיים של יקירך נלקחים בבת אחת, בלי שום סיבה - התחושה הזו עדיין טרייה, כללי ההתיישנות לא חלים עליה. "שמעתי על הרצח של גדי ויכמן שיצא בסך הכל לבקש שקט ונרצח, ולא האמנתי שהסרט הזה חוזר על עצמו", הוא מספר.
ג'ורג' סעדו, בן 51 במותו, נורה במרס השנה ברחוב הזית ברמלה, בזמן שיצא לטייל עם כלבו רינגו. הוא התעמת עם קבוצת נערים ואלה הזעיקו חבר שלהם שהגיע חמוש באקדח. לאחר עימות ביניהם ירה בו החבר שלושה כדורים ונמלט. גדי ויכמן ספג נגיחה ונדקר למוות כש"העז" להעיר בליל שבת האחרון לקבוצת נערים שישבה מתחת לחלון ביתו בבאר-שבע, הרעישה בשעות הקטנות של הלילה, וגרמה לבתו הקטנה להתעורר שוב ושוב.
היום (ב') בצהריים החליט סעדו להגיע לשם, לבית משפחת ויכמן, ולפגוש בבני המשפחה האבלים - להשתתף בצערם ולדבר עמם על שותפות גורל איומה. כשפגש את מיכל האלמנה, הכול צף מחדש. הוא ביקש לספר והיא רצתה לשמוע. "הרגשתי צורך לפגוש אותה, אבל אני חושש מאוד", אמר רגע לפני המפגש. "כשאתה מדבר על מה שעבר עליך יש תחושת הקלה, אבל אני לא באמת יודע מה להגיד לה".
"אני יודע מה עובר עלייך עכשיו", אמר סעדו לויכמן כשפגש אותה לבסוף. "כולם עכשיו באים ומנחמים ולא עוזבים אותך רגע לבד, אבל לצערי כשעוברים הימים הכאב מתחזק ואתה מרגיש את הבדידות. אבל את תתפלאי לגלות כמה כוחות יש לך כשעכשיו את צריכה לדאוג לילדים ולעצמך. אני מרגיש שאבא היה רוצה שאמלא את מקומו, וזה נותן לי כוח. זה מה שגרם לי להמשיך למרות מה שעברתי את הטירונות בצבא ולסיים אותה. עכשיו אני אתפוס את מקומו של אבא".
רוצחים בגיל של אחי הקטן
"היום אני באמת מבינה מה עבר עליכם", אמרה ויכמן לסעדו. "כשאבא שלך נרצח ושמעתי את הדיווחים, הצטערתי כמו כולם וריחמתי עליכם, המשפחה שמתמודדת עם המצב. אבל פתאום אני מבינה לגמרי מה אתה מרגיש. איזה חור בלב פתאום נפער. קשה לי להפסיק לחשוב מה היה קורה אם הייתי עוצרת אותו בדלת ומתעקשת שלא יירד למטה".
"אסור לך לחשוב על זה", ענה לה סעדו. "גם אנחנו לא הפסקנו לחשוב מה היה קורה אם אבא היה שומע לאזהרות שלנו לא להסתובב שם בחושך לבד, ידענו שיש צעירים שרק מחפשים פרובוקציות, אבל הוא לא פחד מאף אחד. אבל אי אפשר לחשוב על זה - זה רק יעשה לך רע. צריך להמשיך הלאה, זו לא אשמתך".
הן ברצח ג'ורג' סעדו והן ברצח גדי ויכמן היו מעורבים קטינים. במפגש הביעו שניהם חשש שהעבריינים הצעירים יקבלו
עונשים קלים. "אל תוותרו להם, אני לא מתכוונת לוותר עד שהם יקבלו את העונשים הכי כבדים", אמרה מיכל. "נילחם עד טיפת הדם האחרונה שזה לא יקרה ושהצדק ייצא לאור", ענה לה סעדו.
"הבעיה במדינה הזו היא שמקלים על הנערים האלה, ילדים שיש להם כלי רצח בידיים צריכים להירקב בכלא", אמרה מיכל, וסעדו השיב: "הסתכלתי על הצעירים האלה שרצחו את אבא שלי, ילדים בגילו של אחי הקטן. לחשוב שילדים בגילו של אחי הקטן רצחו את אבא שלי ואת בעלך זה פשוט לא נתפס".
לפנייה לכתב/ת 
