שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סופי אוסטריצקי: "הזנות היתה תרפיה בשבילי"
    אחרי ששקעה במציאות קשה של זנות, סמים קשים וניסיונות התאבדות, חייה של סופי אוסטריצקי התהפכו בזכות מלהקת שגילתה בה כישרון משחק. כעת היא מככבת בסדרה החדשה "30 שקל לשעה" ומצהירה: "הכל קרה מבחירה"

    "אני לא הדרדרתי, אני קפצתי וידעתי שזה כלפי מטה" - כך מספרת סופי אוסטריצקי, כוכבת הסדרה "30 שקל לשעה" שתשודר הערב (21:00, ערוץ 1), שחקנית שעד לפני ארבע שנים הייתה מכורה לסמים ועסקה בזנות. "כבר מגיל 14 היתה לי תוכנית להתנסות בכל זה. את ההתחלה סימנתי לעצמי בגיל 18, כשאני ברשות עצמי".

     

    אל תרחמו על אוסטריצקי (34). היא ידעה בדיוק לאן היא נכנסה, ועשתה זאת מבחירה חופשית. מדובר בבחורה אינטליגנטית, מלומדת, חדה ובעלת ניסיון בבית הספר של החיים. היא לא ירדה לזנות בשביל לממן את עצמה. היא החליטה מתוך שיקול קר ללכת ולעבוד בזה.

     

    סופי אוסטריצקי. קפיצת ראש אל התהום (צילום: דנה קופל) (צילום: דנה קופל)
    סופי אוסטריצקי. קפיצת ראש אל התהום(צילום: דנה קופל)

     

    "הכל התחיל כשניסיתי סמים בגיל 19 וזה נמשך שבועיים. ובגלל כל מיני דברים שקרו בדרך - הפסקתי. אבל מבחינתי זה לא היה גמור. לא סיימתי את התהליך שרציתי לעבור. אני אדם יסודי. או שאני לא עושה כלום, או שאני עושה את זה עד הסוף".

     

    אז חזרת לסיים את התהליך.

     

    "כן. בהתחלה אלה היו שלוש שנים של אקסטות, טריפים והמון גראס. הייתי מסיימת 50 גרם של גראס בשלושה ימים. הייתי כמו בובה בחלון. אתה שומע ורואה הכל אבל לא מסוגל להגיב. לאחר מכן התחלתי עם סמים קשים: קוקאין, הרואין וקריסטל".

     

    אם רוצים להבין איך ילדה בת 18 מגיעה למצב שכל מה שמעניין אותה זה תוכנית שמורכבת מהתנסות בכל סוגי הסמים, צריך לחזור להתחלה. אוסטריצקי עלתה לארץ ממולדובה כשהייתה בת 13. קבלת הפנים שלה בעיר יבנה, בה התיישבו הוריה, הייתה קשה מבחינתה: "ילדים רצו אחרי וצעקו לי כל מיני דברים, שלא תמיד הבנתי. התביישתי לדבר. שנה לא דיברתי, כי חששתי מטעויות.

     

    "כשהתבגרתי, לא התחילו איתי בכלל. במהלך שנות הלימוד שלי עברתי שמונה בתי ספר. אני זוכרת שכשהגענו לארץ, דוד שלי עשה לנו סיבוב בתל אביב. למרות שהסיבוב נפתח בצפון העיר, אני התלהבתי דווקא מהצד הנמוך שלה. התל אביב הראשונה שראיתי היתה מלמטה".

     

    ואז מגיע גיל הגיוס.

     

    "אני לא התגייסתי. במקום זה החלטתי בגיל 18 שאני חייבת לעשות סמים, כל מה שאשיג. זה היה אחד מסעיפי החופש שלי. קראתי כל מה שיכולתי בנושא והתחלתי לנסות. היתה לי תוכנית: לאבד הכל ולראות מה יש אחרי זה, לסבול ואז לפרוץ. כשהייתי בדיכאון וניסיתי לחתוך ורידים, חשבתי שעוד לא ניסיתי קוקאין ולכן לא עשיתי את זה. עשר פעמים הייתי באובר-דוז, פעמיים ניסיתי להתאבד".

     

    מוות לא מפחיד אותך?

     

    "המוות היה מולי מספיק פעמים. פעם כמעט שדדו אותי, כיוונו לי אקדח לפרצוף. אבל תמיד ניצלתי. אז בינתיים הוא לא מפחיד. לפעמים הוא רצוי, ולפעמים פחות - בעיקר כשיש לי מה לעשות. יש לי פחד מסבל. אני יותר דואגת לאיכות החיים. דואגת שאני לא אהיה נכה או אהפוך לעול על מישהו".

     

    "הייתה לי תוכנית. לאבד הכל ולראות מה יש אחרי זה. לסבול ואז לפרוץ" (צילום: דנה קופל) (צילום: דנה קופל)
    "הייתה לי תוכנית. לאבד הכל ולראות מה יש אחרי זה. לסבול ואז לפרוץ"

     

    ומתי את מתחילה עם הזנות?

     

    "בשנה האחרונה מתוך אותן שבע שנים שהשתמשתי בסמים. זה לא היה כזה דרמטי בסגנון 'נגמרו לי החיים, אני מוכרת את גופי כדי לממן את הסם'. זה היה שיקול קר. יש לי חברה שעשתה את זה הרבה מאוד זמן והיא לא נרקומנית - היא פשוט מרוויחה כסף טוב. אמרתי לה שאנסה ואם זה לא יידחה אותי אני אמשיך. וזה לא הגעיל אותי בכלל. אפילו התרגשתי עם הבן אדם הראשון. התגאתי בעצמי שהצלחתי. לפני כן, בחורים לא התחילו איתי. היה לי ביטחון עצמי נמוך מבחינה נשית, וזו היתה תרפיה מבחינתי".

     

    זה לא דחה אותך?

     

    "היו גברים שדחו אותי פיזית, אבל תמיד הסתדרתי. זה לא השפיע עלי כל כך. כששולחים לצבא ילד בן 18 הוא במצב יותר שברירי. גופות, דם, קרבות. בחור צעיר עלול להפוך למגמגם או אימפוטנט מטראומות כאלה. אז זה בסדר כי זה למען המדינה? יש גם נשים שעושות את זה עם גברים עשירים, לא בתשלום, אלא כדי לקבל את כל מה שיש לו אחר כך. זו צביעות. אצלי זה אותנטי".

     

    כמה הרווחת?

     

    "בין שלושים לחמישים אלף שקל בחודש. חוק הזנות משגע אותי. עם איזה חלק של הגוף הם חושבים? יש המון נשים שעושות את זה מרצונן החופשי. לא רק שהחוק הזה לא עוזר לבנות שחטפו אותן, הוא אפילו מקשה עליהן. בלעדיו הם עוד יכלו לצאת באיזשהו שלב ולהסתדר. אם כבר, אז תעשו את זה מאורגן. שאישה תשלם מיסים ותארגן לעצמה פנסיה. בסכומים האלה, כל ענף הבריאות בארץ היה מסודר".

     

    ואיך החלטת להפסיק?

     

    "התעייפתי. חילקתי מתנות לכל החברים שלי, הייתי הולכת ברחוב ומחלקת שטרות לקבצנים שיעשו לעצמם יום כיף. באיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי ואז הגיע אוהד יתח, שהציע לי לעשות סרט דוקומנטרי. כך נוצר 'לאהוב את סופיה' (שזכה בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב 2010). אני לא מצטערת על כל הזמן הזה, אבל ידעתי אז /צריך לשנות כיוון".

     

    בעקבות הסרט בו כיכבה, התקשרה אליה מלהקת הסרט "בוקר טוב אדון פידלמן" של יוסי מדמוני, והציעה לה לבוא ולהיבחן לתפקיד נערת ליווי. "חיפשו מישהי שהיא לא שחקנית מקצועית. חשבו שיש לי כישרון ואמרו לי שאני מצטלמת טוב. מבחינתי זו תכונה שנולדים איתה, ולכן לא ייחסתי לזה חשיבות".

      

    צפו בסופי אוסטריצקי בקטע מתוך "30 שקל לשעה" (הערב בערוץ 1, 21:00)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    תפקיד ראשי בסדרת טלוויזיה זה כבוד לא קטן עבור מי שלא למדה משחק

     

    בעקבות ההשתתפות בסרט הגיעו הצעות נוספות. אחת מהן היא התפקיד ראשי בדרמה "30 שקל לשעה". הסדרה עוקבת אחר שלוש נשים קשות-יום, עובדות ניקיון בחברת כוח-אדם, המפוטרות מעבודתן. כדי לשרוד הן מחליטות לעקוף את המעביד שפיטר אותן, לאחד כוחות ולהציע שירות ללקוחות באופן ישיר. הסדרה, שכתב יוסי מדמוני וביימו דוד אופק ושרי עזוז, כוללת שמונה פרקים ובהם מגלמת אוסטריצקי את אירנה, עולה חדשה מאוקראינה שהשאירה מאחוריה את בתה.

     

    "זה הרים לי את האגו. נהייתי יותר בטוחה בעצמי וזה הפּוּש שבזכותו החזקתי מעמד חודש של צילומים. זו הזדמנות בשבילי גם להגיד תודה למדמוני ולאופק ולכל מי שעבדתי איתו בסדרה. זו קבוצה של אנשים שבה כל אחד רוצה בהצלחה של האחר".

     

    יש שם סיטואציות שהיו מוכרות לך? בפרק הפתיחה אירנה גונבת מחנות.

     

    "היא גנבה מצלמה, אני בחיים לא הייתי גונבת דבר כזה. אבל גנבתי פעם פלסטרים. הייתי צריכה ולא היה לי כסף. נתפסתי וזו היתה בושה נוראית".

     

    אז מה את רואה כשאת מסתכלת קדימה? קריירת משחק?

     

    "מבחינת משחק, הבנתי שנפלה בחלקי הזדמנות שלא נופלת כל יום. זה חלום של אנשים רבים. אני אפילו לא חלמתי על זה, ולמרות זאת קיבלתי את ההזדמנות. אז אני מנסה לקפוץ למים האלה".

      

    היום את כבר יותר שלמה עם עצמך? יודעת שאת שווה משהו?

     

    "לא עד הסוף ולא כל רגע, אבל פחות או יותר. יש לי עוד הרבה עבודה כדי להוכיח לעצמי".

     

    מה עוד את רוצה להוכיח לעצמך?

     

    "קודם כל אני רוצה לעשות את הסרט שאני עובדת עליו עכשיו, או לפחות לגמור את התסריט. אני מאוד מקווה להגיע לתיאטרון. אני צריכה כמה שיותר תפקידים כדי להרגיש מאושרת".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דנה קופל
    סופי אוסטריצקי. הכל מבחירה
    צילום: דנה קופל
    הטבות למנויים
    מומלצים