כישלון מהדהד: העונה המאכזבת של הליגיונרים
מעט מאוד ישראלים הצליחו העונה בליגות של אירופה, אחרים התקשו להטביע את חותמם ויותר מדי שחקנים ירדו ליגה או שלא שיחקו מספיק. יאיר קטן מסכם תמונת מצב לא מעודדת
כבר התרגלנו לזה – נבחרת ישראל התכנסה השבוע למחנה אימונים, והסגל היה מורכב ברובו משפע רציני של לגיונרים. אבל מראית העין לא מדויקת במקרה הזה. אמנם בקיץ יצא גל של שחקנים לחו"ל, גם שחקנים ששמם לא מופיע בסגל הנוכחי של אלי גוטמן, אבל מרביתם עברו עונה קשה מאוד בליגות שמעבר לים.
- לונדון 2012 - אל תחמיצו את העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
- יורו 2012 -
הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות
נתחיל דווקא עם המוצלחים, ככה בשביל מצב הרוח הטוב. רובין קאזאן לא הצליחה בליגה הרוסית השנה כפי שציפתה, אבל הצליחה לזכות בגביע בסופו של דבר. ובכל דבר טוב שעשתה העונה היה מעורב ביברס נאתכו, שהפך לאחד מעמודי התווך של המועדון בעונה נהדרת.
נאתכו, אמן הכדורים החופשיים של הקבוצה, כבש שערים חשובים ובעיקר בישל (כמו שער הניצחון בגמר הגביע), והמשחק של הקבוצה עבר דרכו. נאתכו
מצוי בכושר שיא, וזכה השנה להרבה מחמאות.
גם לתומר חמד הייתה עונה מצוינת. הוא לא שמר על מקום קבוע בהרכב מאיורקה, אבל כששיחק הוכיח שהוא לא שם בטעות. הוא סיים עם כמות מכובדת של שמונה שערים בליגה הספרדית הקשה, ושיפר את הכדורגל שלו בכמה דרגות. אם כבר מדברים עליו, חייבים להתייחס גם לחברו דודו אוואט, שממשיך לשמור על יציבות וגם השנה היה אחד השחקנים הבולטים במאיורקה.
עוד שם שחשוב לציין הוא עדן בן בסט. הוא לא הוזכר מספיק השנה, ולא בצדק. אולי הדבר נבע מכך שלא היה בתוכניות של הנבחרת, אבל בן בסט היה
משמעותי במאבקים של ברסט בתחתית הליגה הצרפתית. הוא שימש כשחקן הרכב כמעט קבוע, ולמרות שהבקיע רק ארבעה שערים, הפגין יכולת גבוהה. בשקט, הוא הפך לאחד הלגיונרים הבכירים שלנו, ועוד בליגה רצינית. מגיע לו כבוד.
את הרשימה סוגרים רמי גרשון ויובל שפונגין. אפשר להתווכח על האיכות של הליגות בקפריסין ובלגיה, אבל קבוצות הצמרת שם ראויות להערכה, ושני השחקנים, שפונגין באומוניה ניקוסיה וגרשון שסיים את העונה בסטנדארד ליאז', היו מצוינים.
מה עוד חדש ב-ynet ספורט?
דרג הביניים כולל לא מעט שחקנים נוספים, כאלה ששיחקו אבל לא הטביעו מספיק את חותמם. השאלה הגדולה היא אם להחשיב את יוסי בניון כאחד
מהשחקנים האלה. בניון יובש לתקופות ארוכות בארסנל השנה, אבל עדיין קיבל דקות רציניות פה ושם וגם החזיר בשערים. כשחקן מוביל בנבחרת – זה לא מספיק, אבל לא הכל היה שחור בעונה הזו כפי שקל לחשוב.
בירם כיאל הוא דמות נערצת בסלטיק, ושחקן שקשה למצוא לו תחליף. אלמלא היה נפצע בצורה קשה ומחמיץ חלק גדול כל כך מהעונה, היינו מכלילים אותו במצטיינים. בעונה הבאה הוא צפוי לחזור הישר ללב הקישור של אלופת סקוטלנד, ולהמשיך להתקדם.
את מאור מליקסון ודודו ביטון נכלול תחת אותה מטריה, בתור חברים לוויסלה קראקוב. פתיחת העונה המסחררת של ביטון יצרה תחושה שזו רק תחנת
ביניים בדרך למועדון גדול יותר, אבל היכולת הרעה של הקבוצה וחילופי המאמנים פגעו בו, והוא הפך לשחקן שולי בחצי השני של העונה – וחבל, כי הרגעים הראשונים הראו את מלוא הפוטנציאל.
מליקסון הוא עדיין בורג מרכזי בוויסלה, אבל לא היה מספיק טוב העונה. הוא גם נאבק בפציעות רבות, אבל כששיחק בקביעות, זה לא היה אותו השחקן ברוב המקרים.
ליאור רפאלוב שמר רוב הזמן על מקומו בהרכב קלאב ברוז' בעונה טובה, אבל ההרגשה היא כי היה מסוגל לתת יותר. כמות השערים והבישולים לא הייתה
גבוהה כמו שאפשר וצריך לצפות ממנו. על אותו עיקרון, אליניב ברדה כבש פה ושם עבור גנק, אבל נדבק בחולשה הכללית של הקבוצה שלו. הוא שווה יותר מזה.
כעת הגענו לתחתית הרשימה, ושם יש יותר מדי שמות ויותר מדי ירידות ליגה. אף אחד לא מאשים את הישראלים בזה, אבל התרומה שלהם למניעת העניין לא הייתה מספקת.
איתי שכטר וגילי ורמוט הגיעו בתקווה גדולה לקייזרסלאוטרן, אבל הקבוצה הייתה מתחת לכל ביקורת. שכטר כבש מעט בתחילת העונה (לאוטרן בכלל
הייתה קבוצת התקפה מחרידה), אבל שקע יחד עם שאר הקבוצה שירדה ליגה.
אולי המאמנים לא נתנו לו מספיק קרדיט, אולי הפציעות הקשו עליו – אבל שכטר, באופן הפשוט ביותר, איכזב. ורמוט בכלל לא קיבל צ'אנס, ונשלח לדה חראפשחאפ, שגם איתה הצליח לרדת אחרי שעשתה קאמבק ונשרה ברגע האחרון. איך הוא היה? נו, מילא. זה לא זה.
עדיין בגרמניה, אלמוג כהן הפך מהתקווה הגדולה של נירנברג לשחקן ספסל שולי. בצרפת, בן שהר לא השאיר רושם באוקזר. הקבוצה ירדה בבושת
פנים, כששהר מספק תרומה מועטה ביותר – למרות ששיחק דקות משמעותיות. טל בן חיים ירד גם הוא, אבל התעלה על האחרים כשנשר עם פורטסמות' לליגה השלישית באנגליה, בעוד דקל קינן נדד בין השאלות שונות ומשונות, ובסופו של דבר כמעט לא עלה המגרש.
ערן זהבי התחיל לא רע בפאלרמו, ולאחר מכן דהה במהירות עד שכמעט ולא נספר על ידי המאמן. אבירם ברוכיאן לא התאקלם בכלל בפולוניה ורשה, אולי בגלל ההגעה באמצע העונה. משה אוחיון לא הסתדר בפולין, עבר לשווייץ אבל נשאר הערת שוליים בקמפיין של לוצרן.
יש עוד שמות רבים: לירן כהן ששמר על יציבות אפורה בפודבסקידיזה (חברו ליעד אלמליח כמעט ולא שיחק), עידן שדה ודדי בן דיין ששיחקו פה ושם בקבוצותיהם
בפולין, רועי בקל שניסה לקבל כמה שיותר דקות בקפריסין, דני בונדר שלא ממריא ברוסיה, רועי דיין ודור מלול שנתנו עונה סבירה בבלגיה ולעומתם - לירוי צעירי ששיחק לעתים רחוקות, מאור בוזגלו ושלומי ארבייטמן שסבלו מפציעות ממושכות וגיא אסולין שלא מוצא את עצמו.
עוד ב-ynet ספורט:
- עמית עברי: השחיינית הרביעית בלונדון 2012
- אוהדי הפועל ת"א מנסים לסנדל את מהלכיו של טביב
- תומר חמד: "מאמינים שנגיע למונדיאל, אחרת אין מה להופיע"
זו רשימה ארוכה מדי של שחקנים שנעים בסקאלה שבין "מאכזבים" ו"מבוזבזים". בכתבה ניסינו להדגיש כמה שיותר את הצדדים החיוביים והשחקנים המוצלחים, אבל צריכה להיות כמות גדולה יותר מהם. באופן ניכר. העונה האירופית הזו הייתה כישלון מהדהד עבור השחקן הישראלי.
לפנייה לכתב/ת 
