חמוץ מתוק: איך הרגישה הפעם הראשונה שלי?

פעם ראשונה שהחזקנו ידיים(איור: יוני זאבו)

ביכורים הם הפירות הראשונים של השנה. כמו הפרי הראשון, כך גם התחלות ראשונות, מהוות רגעים בחיים שחשוב וששווה לציין ולזכור. כתבי ynet נזכרים בכמה מהרגעים הראשוניים ופורצי הדרך שחוו בחייהם. פרויקט מיוחד לשבועות.

עוד בנושא:

אהבה ראשונה (אחרי הנישואים)

שעות של נשיקה על ספסל בגן. הראשונה שלי  

אני הייתי בת 18, הוא בן 14. אהבה ראשונה

פעם ראשונה שהתאהבתי

אף פעם לא רציתי להתאהב. אם כבר, תמיד פנטזתי על התבגרות על תקן הרווק הבלתי נכנע, זה שלא מאמין ברגשות מסוג אלו ואפילו מתנגד לקיומם הבסיסי. כמו גיבור הנלחם בפשע, כך רציתי להילחם בדבר הזה – אהבה. ומה אומרים תמיד על גיבורים? שגם הם נופלים.

את האהבה הראשונה שלי פגשתי לפני כשנתיים. בדיוק סיימתי לעבוד והתחלתי ללכת על רחוב פרישמן בת"א, בדרכי לתפוס מונית. הוא עבר מולי, והיה לנו מין רגע מיוחד. כמו בסרטים הבנאליים – הרחוב פתאום כולו עצר מלכת, לא ראיתי איש מלבדו, והכל כמובן, קרה בהילוך איטי.

רק שישראל זה לא אמריקה, וגם לסרט האהבה שלי היה כמה בעיות מהותיות. הראשונה היא שלא עשיתי עם זה כלום. הבעיה השנייה הייתה שרק אני הרגשתי את הרגע, הוא בכלל לא שם עליי ואפילו לא חייך לעברי.

חודש אחר כך, בפאב תל אביבי, פגשתי אותו שוב והפעם כבר לא שתקתי. אני לא רוצה להישמע קיטש, אבל באמת שידעתי. מאותו רגע ברחוב משהו השתנה אצלי מבפנים.

אחרי שנים של התכחשות לרגש הזה, ניסיון להימנע ולהסתתר מפניו, הוא תפס גם אותי. דיברנו וכמה רגעים אחרי שניגשתי אליו, ראיתי שגם הוא מבין. בקרוב אנחנו מציינים שנתיים לזוגיות מאז אותו יום רשמי בפאב, ולמרות חוסר הרצון להודות בכך – אני עדיין לגמרי מאוהב (ג'וזף וקסלר).

פעם ראשונה במיטה

בום, טראח, מה קרה? הקרום התפוצץ, הקרום נקרע. כך בערך הרגישה הפעם הראשונה בה קיימתי יחסים. אוי, זה היה כל כך מכאני, כמו שני רובוטים שמנסים להתחבר האחד לשנייה, וחוץ מזה, לא הרגשתי שום הנאה, אבל היי – איבדתי את הבתולים וזה היה מספיק מגניב בשביל אותם הימים.

יותר נחמד להתכרבל. סקס ראשון(צילום: shutterstock)

פעם ראשונה שטסתי עד אליו

בגיל 21, כשהאינטרנט עוד היה בחיתוליו, ישבנו חברתי ואני מול המסך, והחלטנו שהלילה נמצא לה (לחברתי) אהבה ויהי מה. ואז ראינו אותו, בין חדרי הצ'ט, כשעוד היו כאלה. בתמימות הזו של פעם, התחלנו לשוחח איתו. מהר מאוד היא איבדה עניין, לא הבינה את ההומור שלו ואילו אני נשאבתי פנימה.

למחרת שוחחנו בטלפון, וכך גם ביום שאחריו. לא הבנתי למה הבחור לא מציע להיפגש, ואז התברר שהוא בכלל מתגורר בניו יורק, בלי כוונות מיוחדות לחזור לארץ, ואילו אני הייתי עדיין בתל-אביב.

מקשר שאין לו שום סיכוי בשל המרחק הרב, הפכנו לחברים הכי טובים עלי אדמות, ולמרות הבדלי השעות שוחחנו כל יום בטלפון, החלפנו תמונות, והרגשתי שמצאתי את הנפש התאומה שלי, וזאת בלי לראות, להרגיש או להריח אותו.

וכך, בסופם של שלושה חודשים, הייתי מאוהבת עד מעל הראש. אפילו מצאנו את עצמנו משוחחים על כך שאבוא אליו. עם זאת, היה ברור לי שאם הוא לא יימצא חן בעיניי אני מבצעת פניית פרסה וחוזרת ישר לארץ. לבסוף, מצאתי את עצמי על מטוס בדרך לניו יורק, טסה בעקבות האהבה לדייט הראשון שלנו. איך זה נגמר? ובכן, תחושות לא משקרות, וזו אכן הייתה אהבה ענקית (שרית בראל).

פעם ראשונה שהוא פגש את ההורים

הפעם הראשונה שהוא פוגש את ההורים שלך היא ממש מלחיצה. אתם כבר כמה חודשים ביחד והכל הולך נפלא, והמילה הזאת שמתחילה ב-א כבר נאמרה. את מרגישה בטוחה מספיק בקשר בשביל לספר עליו להורים, והם בתגובה, מזמינים אותו לארוחה.

החששות לפני המפגש הולכים וגוברים, שכן הוא מסמן עליית מדרגה לשלב הבא ביחסים. למרות שהכנת את ההורים מספר שבועות מראש, מה מותר ומה בשום פנים ואופן אסור לשאול, את יודעת שהבחור יעבור חקירת שתי וערב ותחקיר בטחוני מקיף, החל ממה עושים ההורים וכלה במה יגידו השכנים. בסופו של הערב את מרגישה ברת מזל אם הבחור נשאר ולא ברח, אפילו לאחר שגילה שיש במשפחה שלך נטייה להשמנה.

בניגוד לתסריט הסטנדרטי, הפעם הראשונה שהוא פגש את ההורים שלי הייתה אחרי זוגיות ארוכה של יומיים. ההורים לא קיבלו הנחיות מה מותר ומה אסור לשאול, מאחר שלא היה להם מושג שהוא עומד לבוא.

איך זה קרה? אחרי יומיים של קשר הלכתי לאירוע משפחתי גדול. "רוצה לבוא?" שאלתי, ספק ברצינות ספק בצחוק, וחצי שעה לאחר מכן היינו בדרך אליהם במכונית. הגעתי לאירוע מלווה בגבר זר. "תכירו", אמרתי את שמו, בלי לציין מי הוא בשבילי, וההורים המופלאים שלי אמרו "נעים מאוד, רוצה לאכול?". בדיוק ככה - ספונטני, נטול תכנונים ותהיות, בלי חששות לגבי ההשלכות. וזו בשבילי הדרך בה אהבה צריכה להיות (נועה בנוש).

"נעים מאד, רוצה לאכול". ארוחה משפחתית כהלכתה(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

פעם ראשונה שהפכתי לאמא

כשמלאו תשעה ירחים הגיחה נשמתי לאוויר העולם. פרועה ממני, יפה ממני ומוטרפת ממני. היא סחררה מאודי, אתגרה דעתי, הפכה ימי ללילותיי ולילותיי לימיי. הכל היה גדול עלי. שתיתי את הקפה קר, אכלתי בלי ללעוס, פיתחתי יכולות ביד ימין (אני שמאלית), ולרגעים, העולם נעצר כשהבנתי שהיצור הקטן הזה שפוקח עיניים גדולות וחודרות, תלוי אך ורק בי. כן, בי!

ואז החלו המחשבות שעד אז לא היו בקופסה הזו שקוראים לה מוח, מחשבות כמו: "רק שלא תיפול", "שלא תצטנן", "רגע, היא יכולה ללעוס כבר תפוח? רק שלא תיחנק!", "ואולי קר לה? או שמא חם לה?", "על מה היא חושבת כשהיא ככה מחייכת את החיוך הראשון שלה?", "כמה מדהים החיוך הזה!".

ואחר כך הסאונד הנפלא של הצחוק המתגלגל הראשון שלה, ונשבעת, בפעם הראשונה שהיא נפלה, הרגשתי איך הבטן מתהפכת לי וכואב גם לי, כמו שלה.

קראנו לתינוקת שלנו ספיר, ה"ספיר" שלי, המצפן שלי, המגע שלי, עדות להיותי. ועד היום, כשאני שומעת את המילה "אמא", אני לא מעכלת שגם אני... אמא (שרית בראל).

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים