דוד יושב עם הפנים אלי. פניו מביעות כאב מהול בייאוש. הוא נושם בכבדות ומבקש רשות לעשן. זו פגישת האימון הרביעית שלנו.

דוד איש כבד גוף. לדבריו, את המשקל העודף הוא הוסיף בשנתיים האחרונות, אחרי שהעסק שלו בתחום המדיה הדיגיטלית קרס ונסגר. דוד הפסיד כסף רב ואת הביטחון העצמי. הוא הפסיק לעבוד. במקום לעסוק בספורט כמו בעבר הוא מצא את עצמו שוכב מול הטלוויזיה וצופה בתוכניות ספורט כשהוא בולס מתוקים.

"תשמע", הוא אומר, "אני בן 45. זהו. אני את הסוס שלי גמרתי. מי יציע לי עבודה בגיל כזה? אני כשלון מוחלט. תראה איך אני נראה. הייתי בראיונות עבודה בלי סוף, כולם אומרים לי אתה מבוגר מידי, מה עשית? מה אני יספר להם שהייתה לי חברה של 10 מיליון דולר ועכשיו אין לי כלום? אז אני מעדיף לא לספר שעבדתי בחברת ביטוח במחלקת שיווק. נמאס לי כבר מהמצב הזה. גם עכשיו, איתך כאן, אני יודע שאני סתם לוזר, חבל על הזמן. אני מחכה שהזמן יעבור ואולי המצב ישתנה.

אולי כדי שנפסיק את המפגשים עד שיקרה משהו ואז אני אבוא אליך?"

בטח, אני עונה. אין שום בעיה, מה שתרצה. אבל תגיד, כשאתה רוצה משהו מאוד מאוד, אתה משיג אותו?

"כן", הוא עונה בצורה ישירה וחדה.

תן לי דוגמה.

"מה זאת אומרת? איך אתה חושב שהצלחתי להביא את העסק שלי למחזור בהיקף כזה? ידעתי בדיוק מה אני רוצה ופעלתי להשיג את התוצאות".

ומה אתה רוצה שיקרה עכשיו?

"אני לא יודע", הוא השיב.

"אתה רוצה לדעת?"

"כן".

ומה יעזור לך לדעת שאם אתה מאוד רוצה משהו אתה תשיג אותו?

לפתע ההכרה הכתה בדוד כמו ברק. הוא הזדקף. "רגע, אני בעצם יכול להשיג כל מה שאני באמת רוצה, ומה שאני צריך כרגע זה לדעת מה אני בעצם רוצה... וואו! בוא נעבוד על זה!"

אבל רצית להפסיק את המפגשים, לא?

"לא מה פתאום? עכשיו שאני יודע שאני בעצם יכול להשיג כל מה שאני רוצה, אני יודע שאני רוצה למצוא את הכיוון החדש שלי".

הוא עזב את המשרד זקוף ומחייך. "אני חייב לרוץ", הוא אמר. "אני חוזר לחדר הכושר עוד היום ...".

איך הופכים את הסיטואציה כדי להביא את המאומן למצב הכרתי?

מאמן עובד עם שאלות. נקודת המוצא באימון היא שהתשובות כבר נמצאות, אין צורך להמציא אותן. הן נמצאות אצל המאומן, ואילו המאמן המנוסה יודע להציג את השאלות שייצרו את ההכרה אצל המאומן. המאמן לא שואל שאלות שיפוטיות או שמתעסקות בדברים בטלים. הוא יודע לשאול שאלות שאחרים לא יעזו לשאול את המאומן כשהמטרה היא ברורה: להביא את המאומן לתוצאות. וגם את התוצאה הרצויה מוצא המאמן בעזרת שאלות שיובילו את המאומן קודם כל להכרה מהי התוצאה הרצויה לו. כאשר יש הבנה ברורה מהי התוצאה הרצויה, האימון יוצא לדרך.

במידה והמאמן מזהה שהמאומן עדיין לא מוכן לצאת מתוך המצב בו הוא נמצא, הוא ימנע מלכוון את המאומן לשם. בשלב התבחינים יבחן המאמן את מידת הפתיחות של המאומן לתהליך עצמו וישקף אותו למאומן. בהעדר פתיחות ונחישות לייצור את השינוי השינוי לא יקרה. אימון כרוך בעשיה,,doing ולא בדיבורים, ולכן בהיעדר נכונות לעשיה לא נקבל את התוצאה הרצויה, דבר שיוביל בסופו של דבר לאכזבה ולניתוק מצד המאומן.

על מנת לייצור את פריצת הדרך המאומן מתחייב לעשיה, שיכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, ויחד עם זאת היא חייבת להיות פיזית: לבוא, ללכת, לקחת, להחזיר. משהו בתוך הפעולה יוצר כיוון חדש במחשבה ומביא את המאומן למצב הכרתי, או "סטייט אוף מיינד", אחר.

ה"סוד" הגדול בעבודה של המאמן הוא לא באמת סוד, אבל מטרתו לחשוף בפני המאומן את הסודות הפנימיים שלו, את מה שהוא עצמו לא יודע שהוא לא יודע. לדוגמה, אני שואל מאומן מה יכול לעזור לו לשנות את המצב שבו הוא והבן שלו לא מדברים זה עם זה. הוא עונה שחבל על הזמן וכלום לא יעזור. הבן עקשן בדיוק כמו האמא שלו. "אני עם המצב הזה כבר הרבה זמן", הוא אומר, "תאמין לי, שום דבר לא יעזור". בשביל מה שאתה כבר יודע, אני מסביר, אתה לא צריך אותי. אני כאן בשביל מה שאתה עוד לא יודע שאתה לא יודע.

מתוך האיזור הזה, של אי הידיעה, יכולה לבוא פריצת הדרך.