שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    גברים ונשים הופרדו בלווייה: חברת קדישא תפצה

    בתביעה שהגישה נגד החברה קדישא טענה תובעת כי הרב שערך את לוויית אביה, הפלה בין נשים לגברים כשהפריד ביניהם בכפייה. בין היתר אסר עליה הרב לשאת הספד לזכרו. החברה טענה כי היא מנחה את רבניה שלא לפעול תוך הפליה והביעה צער עמוק. ביהמ"ש קיבל את התביעה במלואה

    בינואר 2011 נערכה לוויה בבית הקברות באופקים למנוח, כשלטענת בתו, הורה הרב כי במהלכה יופרדו נשים וגברים, כך שהנשים אולצו ללכת ולהתכנס מאחור, ולא התאפשר להן ללוות את המנוח בדרכו האחרונה.

     

     

    לפיכך, הגישה בתו של המנוח תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, בה ביקשה פיצוי של 31,900 שקל בגין עגמת הנפש שנגרמה לה.

     

    התובעת טענה כי ההפרדה התבטאה בפועל בכך, שברחבת ההספדים אולצה יחד עם חמשת אחיותיה לשבת מאחור, רחוק מגופת האב המנוח, וכי הרב לא הסכים לאפשר לה לשאת את דברי ההספד שכתבה בשם המשפחה, גם לאחר שאחיה ומשתתפי הלווייה האחרים דיברו אל ליבו, וחלף זאת הציע כי יקריא את דברי ההספד בעצמו, אולם היא סירבה להצעתו, שכן חשה חוסר נוחות שהרב יקריא את דברי הפרידה האישיים שהחלו במילים "אבא יקר".

     

    בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי אינה מפלה בין נשים לגברים, וכי הינה קשובה לרצון המשפחה והחלטתה, כשבמקרה זה נחלקו המלווים בדעותיהם בנושא ההספד, אך לבסוף הדברים הסתדרו בהסכמה. עוד טענה, כי הרב (שכבר הלך לעולמו) לא היה עובד שלה אלא פעל בהתנדבות, וכי ככלל אינה נוהגת להפלות בין בגברים לנשים, ונראה כי התובעת "עלתה על גל התקשורת" בעניין הדרת נשים תוך הכפשת שמה.

     

    עם זאת, לאחר שנציג הנתבעת שמע את עדות אחיי התובעת, אשר אישרו את דבריה, והדגישו את האיסור שהוטל על הנשים, ובהן אלמנת המנוח, ללוותו לחלקת הקבר, הביע הנציג צער עמוק על התנהלות הרב, הצהיר כי החברה מקבלת אחריות למעשיו, והוסיף כי הוצאה הנחיה חד משמעית לרבנים, כי יש לכבד את רצון האבלים ולא לנקוט בדרך של הפליה אסורה.

     

    לא ניתן לסלוח

    השופט עמית כהן קיבל את התביעה במלואה, כאמור. נקבע, כי שהרב מטעם הנתבעת נהג בהפליה אסורה, כשבניגוד לרצון התובעת ומשפחתה, הפריד בין גברים ונשים ברחבת ההספדים ולא אפשר לתובעת להספיד את אביה וללוותו בדרכו האחרונה בראש המסע.

     

    "עדותם של התובעת ואחיה היו מרגשות. עצמת רגשותיהם הייתה גלויה לעיני כל, וניכר בהם הצער הרב שנגרם לתובעת (וליתר בני המשפחה) עקב דרך ניהול הלוייה", כתב השופט וקבע כי לנתבעת לא עומדות כל הגנות כנגד הנטען נגדה.

     

    לעניין הפיצוי נפסק, כי אמנם, יש לעודד את נטילת האחריות שלקחה על עצמה הנתבעת ואת התחייבותה לתקן את דרכה, אך עם זאת, לא ניתן למחול לה על העוול שגרמה לתובעת, אשר תישא כל חייה את התחושה שלא יכולה הייתה להיפרד מאביה המנוח כפי רצונה. לפיכך נקבע, כי הנתבעת תפצה את התובעת במלוא סכום התביעה - 31,900 שקל, וכן תישא בהוצאות של 1,000 שקל.

     

    "יש לקוות שהנתבעת תקפיד על נהליה, ותוודא עם כל הרבנים המייצגים אותה כי הם מודעים להם ופועלים על פיהם, ותוודא כי מקרים כמו המקרה נושא תיק זה לא ישנו", כתב השופט בסוף פסק הדין.

     

    לקריאת פסק הדין

     

    לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" -www.psakdin.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים