שתף קטע נבחר

דו"ח המבקר: סוף להתניית תקציבים בהתייעלות?

המבקר תוקף תופעה מושרשת ומוכרת בהתנהלות השלטון בישראל. מזה שנים רבות מתבצעות רפורמות בלחץ האוצר, שמתנה העברת תקציבים בהליכי התייעלות, גם כשמדובר בגופים העוסקים בהצלת חיים. האם בעקבות הדו"ח יתחולל שינוי?

ההאשמה המרכזית המופנית כנגד שר האוצר בדו"ח המבקר, היא כי התנה העברה של תוספות חיוניות לתקציב שירותי הכבאות בעריכת רפורמה בשירותים הללו, ובכך הניח להם להמשיך להתנהל ללא יכולת ממשית להתמודד עם שריפה גדולה.

 

"שר האוצר דבק בעמדה 'רפורמה תחילה' ורק לאחר מכן הקצאת תקציב לנושאים השוטפים (שזעקו לסיוע מידי)", נכתב בדו"ח. "הוא לא נתן את דעתו במידה מספקת, ראויה ומחויבת לעובדה שמדובר בסכנת חיים שאינה סובלת דיחוי".

 

 

מבקר המדינה ודאי מודע לכך שהוא מטיל דופי באחת הנורמות המקובלות ביותר בהתנהלות הממשלה בשנים האחרונות ואולי מאז קום המדינה. במדינת ישראל, בפועל, משרד האוצר לא רק מחלק כסף, אלא גם שואל מה עושים עם הכסף. פקידי אגף התקציבים עושים תדיר שימוש במעמדם הייחודי כ"אנשים עם היד על הברז", כדי להשפיע על התנהלותם של כל הגופים המתוקצבים.

 

אם גורם כלשהו בשירות המדינה רוצה לקדם פרויקט חדש, או לקבל תוספת חיונית לתקציבו המתבקשת מהשינויים התקופתיים בצרכים (גידול טבעי של האוכלוסייה, התייקרויות, שינויים בצורכי האוכלוסייה), עליו לשתף פעולה עם משרד האוצר ולקדם שינויים שהאוצר מעוניין בהם. לרוב, מדובר בנטרול של אלמנטים "לא יעילים" בהתנהלותו, כמו עודף כוח אדם, משכורות גבוהות מדי, תנאים מועדפים לעובדים ועוד.

 

רפורמה ברשות השידור ובמכון התקנים

להלן שתי דוגמאות מהשנה האחרונה. בינואר האחרון האוצר התנה תוספת חד פעמית של 1.2 מיליארד שקל לתמ"ת, שנועדה לעידוד השקעות ומחקר, בעריכת רפורמה במכון התקנים והפחתת מכסים על יבוא, בהתאם להמלצות דו"ח טרכטנברג.

 

חודש לאחר מכן, נחתם הסכם רפורמה ברשות השידור. האוצר נתן מענק של 90 מיליון שקל והלוואות בהיקף של יותר מ-600 מיליון שקל לרשות, ששימשו אותה להגדלת ההשקעה בהפקות מקור ובטכנולוגיות מדיה חדשות. בתמורה, הסכימה הרשות לעדכוני שכר, מימוש נדל"ן ופרישה של 700 עובדים.

 

התנהלות זו אינה מאפיינת את המשרד אך ורק בראשותו של שטייניץ. כך, למשל, ב-2005 התנה המשרד מתן תוספות לתקציב החינוך ביישום של מסקנות דו"ח דברת, שכללו פיטורים של מאות מורים. מזה שנים מתנה האוצר סיוע לחברת החשמל, השקועה בחובות עתק, בהתייעלות וויתור של עובדי החברה על תנאי העסקה מועדפים.

 

שאלה של חיים ומוות

ניתן, והמבקר עשה זאת, להבחין בדקויות גם בתוך השיטה הגורפת הזאת. דין חברת החשמל, הכפופה במידה מסוימת למשרד האוצר דרך רשות החברות הממשלתיות אינו כדין משרד ממשלתי. משרד ממשלתי לא אמור להכפיף את פעולתו לתנאים שמציב משרד אחר.

 

דין משרד החינוך, שעוסק בפעילות חשובה מאין כמוה, אך אדם לא יחיה וימות בהבל פיו, אינו כדין המשרד לביטחון פנים, ששירות לקוי לאזרח מצידו עשוי לגרום לעלייה בשיעור הרציחות הלא מפוענחות.

 

זו הנקודה שהטעים המבקר. ניתן להתנות תוספת תקציב בעריכת רפורמה, אך לא כשמדובר בפעילות מצילת חיים. אולם, שאלת התוצאות הרות האסון העלולות להיות להתניית כספים ברפורמות נראית מורכבת יותר כאשר נזכרים בעימותים האחרונים בין האוצר לביטחון.

 

באפריל 2006 קבעה ועדת ברודט כי מערכת הביטחון תקבל תוספת תקציב של 95 מיליארד שקל בעשור, כאשר 46 מיליארד יבואו מקופת המדינה, 30 מיליארד מהתייעלות פנימית ו-19 מארה"ב.

 

מאז מתנהל מאבק ממושך בין שני המשרדים הגדולים והחזקים בממשלה, סביב שאלת התייעלות הצבא. לפני שנתיים, דרש האוצר התייעלות בתמורה למתן תוספת לתקציב הביטחון, אשר נדרשו בגין התייקרויות. כמו כן, מאז 2009 יזם המשרד שני קיצוצים בתקציב הביטחון, בניגוד לקביעת ועדת ברודט. טענת האוצר הייתה כי אם משרד הביטחון לא עומד ביעדי ההתייעלות, גם הוא, מצידו, לא צריך לעמוד ביעדי ברודט. על פי הקריטריונים החדשים שמציב המבקר, גם עיכוב תוספות תקציב לגדול שבמשרדי הממשלה, העוסק בקשת רחבה של פעילויות ומנהל את תקציבו באופן עצמאי, עשויה להיחשב כפגיעה בשירותים מצילי חיים.

 

האם, נוכח כל זאת, הציבור בישראל באמת מוכן לקבל את מסקנת המבקר, כי משרד שעוסק בפעילות מצילת חיים זכאי לחסינות מפני דרישות ההתייעלות של פקידי האוצר? יש לזכור כי לא מדובר רק במערכת הביטחון ושירותי הכבאות. מדובר גם במשטרה ובבתי החולים. אפילו חברת החשמל מתקרבת בקיץ הקרוב לנקודה שבה חוסר יכולתה לענות על צורכי החשמל של הציבור מאיים לפגוע בשירותים מצילי חיים.

 

הסכנה: הפקרות בחלוקת כספי ציבור 

מהדו"ח הארוך והמפורט שהגיש המבקר נעדרת התייחסות מפורשת להשלכות העצומות של הטלת האחריות על האסון בכרמל על כתפיו של שר האוצר. ההתמודדות עם ההשלכות הללו מונחת כעת לפתחו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, שעוסק בימים אלה בשאלת יכולות הביצוע של משרדי הממשלה במסגרת דיוני ועדת המשילות.

 

תפקידה של ועדה זו, שלא זכתה עד כה להתייחסות רבה מצד התקשורת והמערכת הפוליטית, הוא לחזק את יכולתם משרדי ממשלה שאינם משרד ראש הממשלה, האוצר או הביטחון, לתכנן ולבצע משימות לאומיות באופן עצמאי.

 

לכאורה, הדבר מובן מאליו, אך המציאות היא שונה, כפי שמוכיחות מסקנות המבקר. משרד האוצר דורש רפורמות בתמורה להעברת תקציבים מפני שפקידיו אינם מצפים מהמשרדים לבצע רפורמות בעצמם. אם מסקנות המבקר ייפלו על אוזניים כרויות, יתכן שהם ישמשו לא לעריפת ראשו של שר אוצר אחד אלא על מנת לכונן מחדש את המגזר הציבורי בישראל במבנה הטבעי שלו.

 

שר הפנים יזום רפורמה בשירותי הכבאות מפני שזהו תפקידו, לספק שירותי כבאות יעילים ונאותים לציבור. שר האוצר, מנגד, יתקצב את המערך הזה מבלי לדרוש רפורמה, כי שר הפנים כבר חולל אותה, הלא זה תפקידו.

 

מצד שני, מסקנות המבקר בנוגע לשר האוצר הנוכחי יהדהדו בראשו של כל שר אוצר שיבוא אחריו. הן עלולות לגרום לכך שבעתיד ישחררו שרי האוצר כספים בקלות יתרה לכל גוף שיש לו נגיעה לתחומים מצילי חיים.

 

התוצאה של מסקנות המבקר יכולה להיות הפקרות מסוכנת בניהול תקציב המדינה, או לחילופין, העצמה של משרדי הממשלה, שיהפכו לגופים המסוגלים לתכנן, לבצע, לתעדף פעילויות בתוך תקציבם ואולי, אפילו, לייעל את עצמם. לבסוף, קיימת גם האפשרות הסבירה מאוד שכלום לא ישתנה בעקבות ההמלצות והממשלה כמנהגה תנהג.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דן בלילטי
משרד האוצר. מוקד הכוח מתערער?
צילום: דן בלילטי
גם חברת החשמל מצילה חיים
צילום: יוסי וייס
מומלצים