דוגמא למנהיגנו: משה רבנו ויתר על רכב השרד

פרשת "קורח" עוסקת במחלוקת של קורח ועדתו עם משה רבנו, והיא הפכה לסמל לכל המחלוקות בעם ישראל. קשיי הדרך והנדודים הם שגרמו למחלוקות של העם עם משה. אבל בפרשתנו המציאות חמורה פי כמה, כיוון שהמחלוקת היא על כבוד ושררה.

• לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
  

"ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם, ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם, רב לכם כי כל העדה קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" (ט"ז, ב'-ג').

פרשת השבוע הקודמת, פרשת "שלח לך", מסתיימת בפרשת ציצית. ב"במדבר רבה" (י"ח, ג') מוסבר הקשר שבין שתי הפרשות - קורח קנטר את משה בנושא הציצית וטען כלפיו, כי הקב"ה לא ציווה את עם ישראל על הציצית ומשה בדה את העניין מליבו. "אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן. הדא הוא דכתיב: "ויקח קרח". אין "ויקח" אלא לשון פליגא שלבו לקחו".

הכתוב מאריך בתיאור חברי קבוצת המתלוננים ובייחוס של משפחתם כדי להדגיש שלא מדובר באספסוף. בעל "עקדת יצחק" (יצחק מנדל דנציגר, 1880- 1943, שנרצח בטרבלינקה) מסביר כי "הכתוב הדגיש את מעלתם כדי להבליט את גודל חטאם".

מרמה ומזימה של קורח

המחלוקת של קורח היא על בסיס אישי ולא על בסיס אמוני עקרוני. הוא אומר: "כל העדה קדושים", "מי קבע שרק אתם צריכים לנהל את העניינים של העם?"

טענתו של קורח היא בעייתית. הוא אינו כופר במציאות ה' ובהנהגתו אלא חולק על הצורך במנהיגותו של משה. אך כדי לתת לדבריו משנה תוקף הוא כביכול אומר: "העם בסדר, והוא מאמין בה', ולכן לא צריך איש שינהיגו. מובן כי הוא רצה את ההנהגה לעצמו וחיפש דרך "יפה" לבצע את זממו.

הצורך בהנהגה ובחזון

עם ללא הנהגה יגיע לכאוס מוחלט. תומס הובס בספרו "הלוויתן" דן באפשרות זו. הוא מדגים את הדבר במציאות של עם ללא שלטון לאחר מלחמת האזרחים באנגליה, ומגיע למסקנה כי המציאות מחייבת להכיל את "הכללים האמיתיים של הפוליטיקה".

לא תיתכן מציאות שעם יפעל ללא הנהגה. בדור המדבר משה קיבל את ההנהגה ישירות מהקב"ה. קורח התקנא במשה וניסה לדחוק את רגליו בטענות מרמה.

חיים ומוות ביד הלשון

גם דתן ואבירם פעלו במתכונת של קורח. "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב, ויאמרו: לא נעלה" (ט"ז, י"ב). משה מזמין למשפט את דתן ואת אבירם, שהיו מנשיאי העדה, והם מגיעים אליו, אך כבר מראש קבעו ואמרו, כי לא יקבלו את תוצאות המשפט ולא יעלו לארץ המובטחת.

ב"במדבר רבא" (י"ח, י') מובאת טענתם וטעותם הפרוידיאנית. "אף הם עמדו ברשען ולא נזקקו להשיבו, "ויאמרו לא נעלה" - הכשילם פיהם לרשעים, וברית כרותה לשפתיים, שמתו וירדו לשאול תחתית לאחר שירדו חיים שאולה". למילה כוח עצום. פליטת פה הנאמרת בדרך אגב לא נאמרת סתם. המילים "לא נעלה" משקפות את מחשבתם האמיתית.

מדינת ישראל חוותה את המשמעות הנוראית של מילה שיכולה להרוג. אבל עדיין הציבור וההנהגה לא משכילים לשקול את המילים טרם הוצאתן מהפה.

האשמות חמורות כנגד שר האוצר, יובל שטייניץ מתפרסמות בימים אלו. יש מחלוקת על גובה המס, שיועבר למדינה על ידי חברות ענק. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מואשם באופן אישי במכירת חבלי ארץ, ויש עוד דוגמאות למכביר. ברור, כי לאנשי ציבור אחריות על מעשיהם ועליהם להתמודד עם האשמות לגבי תפקודם המיניסטריאלי. אך יש מרחק גדול בין הטחת עלבונות והאשמות לבין ביקורת מוצדקת ולגיטימית.

"לא חמורו של אחד מהם נטלתי"

מצוקתו של משה חורגת מהרמה המקובלת. הוא מבין שהאשמות המוטחות בו הן אישיות ולא ההאשמות הרגילות שהופנו אליו כנציג של ה'. "ויחר למשה מאוד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם" (ט"ו ,ט"ז).

רש"י מפרש "לא חמורו של אחד מהם נטלתי .... לא נטלתי אלא משלי". משה כמנהיג נזהר מלעשות שימוש במשאבי הציבור. למרות שמתוקף מעמדו הגיע לו רכב שרד בדמות סוס אצילי, הוא בחר לנוע במדבר על חמור פרטי. אם נתרגם את דבריו של משה לשפת ימינו הוא כביכול אומר: "בחרתי ברכב פשוט ולא ברכב מפואר, ואת הוצאות הדלק שילמתי מכיסי הפרטי ולא מכספי הציבור"...

המציאות כיום שונה, אבל התנהלות מסמלת דרך. גם יוחנן דנינו, כשהתמנה למפכ"ל המשטרה, היה זכאי לשדרג את רכבו לרכב שרד. אבל הוא בחר להישאר עם רכב פשוט, הוא למד ממשה רבנו...

מחלוקת לשם שמים - ביקורת לגיטימית

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ומחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו (אבות ה, י"ז). הלוואי שנגיע לזמן שכל המחלוקות בינינו יהיו לשם שמים.

ביקורת היא לגיטימית וקריטית לניהול שלטון תקין. יעיד על כך דו"ח מבקר המדינה שפורסם בימים אלה. תפקידה של ביקורת להביא לתיקון העיוותים, וכשהיא אינה כזו היא תוביל לקלקול. מנהיגנו כיום לא יכולים להגיע לרמתו של משה רבנו, והלוואי שישתדלו לחקות במקצת את דרכיו.