הקהילה הגאה: אם נשתוק, זה ייגמר ברצח
אמש בהפגנה ניתן היה לראות את הכעס במקום. קהילה שלמה רתחה מזעם על היחס המחפיר שספגה בשבועות האחרונים. רק אחת בלטה שם בין כולם בחוסר העצבים שלה - איילה, אמו של ניר כץ ז"ל, מנרצחי הבר-נוער. לאיילה לא נותר מקום לעוד כעס, אצלה הורגש רק הכאב
אתמול בערב התכנסנו, אני וחבריי מהקהילה הגאה, ויחד הפגנו נגד תופעת ההומופוביה. ההתארגנות קמה כתגובה ספונטנית לאמירות שונות שפורסמו בשבועיים האחרונים, חלקם של חברי הכנסת בישראל. אני אהיה כן ואומר - נדרש הרבה בשביל לעצבן את הקהילה הגאה בארץ. ולא, זה לא בגלל הסטריאוטיפ הנצחי שהדבר היחיד שאנחנו יודעים לעשות כקהילה זה לחגוג.
עוד בנושא:
מחאה בתל אביב: "אנסטסיה - ההסתה נגמרת בדם"
חרף הרצח בבר נוער: תל אביב - העיר הגאה בעולם
תל אביב אכן משחררת אותנו, או רק מחפשת אקשן?
עצבנתם אותנו
אנסטסיה מיכאלי, עצבנת אותנו במילותייך המסיתות ובבורות שהפגנת. ישראל ביתנו, עצבנתם אותנו בחוסר האחריות על הדברים של חברת הכנסת שלכם.
אורי אריאל, עצבנת אותנו בהפגנת המילים ההומופוביות ובחוסר ההערכה לכל החיילים הגאים לדורותיהם. האיחוד הלאומי, עצבנתם אותנו גם בחוסר האחריות שלכם על הדברים.
משרד התיירות, עצבנתם אותנו על ביטול המימון לקמפיין התיירות הגאה עקב פוליטיקה פנימית עם עיריית ת"א.
ואחרון וחשוב ביותר, ראש הממשלה ביבי נתניהו. גם אתה כמו שאר הרשימה, עצבנת אותנו בשבועות האחרונים, רק שבמקרה שלך זה לא בגלל המעשים, זה בגלל חוסר המעש – השתיקה שבחרת להפגין.
צעקנו כי אנחנו מפחדים
קיום ההפגנה אמש היה בדיוק לשם כך, כדי להפסיק עם השתיקה. בשביל לעשות זאת, חזרנו למקום שמציין את תוצאות השתיקה טוב מכל, הבר-נוער. מעל ל-2,000 איש התכנסו, ויחד צעקנו כולנו. החזקנו שלטים וצעקנו כי נמאס לנו, צעקנו כי אנחנו לא מוכנים לקבל את היחס הזה יותר, צעקנו בגלל כל כך הרבה רגשות אבל בעיקר צעקנו כי אנחנו מפחדים.
אנחנו לא מעוניינים שמקום נוסף יסמל עבורנו את כל מה שהבר-נוער מסמל היום. לא מוכנים שאדם נוסף ירצח בשביל שכל המדינה הזאת תבין שבדיוק לכך מובילה ההסתה שראינו בשבועות האחרונים.
הומואים, לסביות, בי סקסואלים, טרנסג'נדרים וסטרייטים, הבטחנו כי אנחנו יוצאים לדרך חדשה. 'היום מתחילים לצעוק', זאת גם הייתה הסיסמה הרשמית תחת כל ההתארגנות, ובכל זאת, נראה היה כי הסיסמה שנטועה אצל כולנו הייתה דווקא – 'זה עוד יכול להיגמר ברצח נוסף'.
ההפגנה התקיימה ואפשר היה לראות את הכעס במקום. קהילה שלמה רותחת מזעם על יחס מחפיר שספגה בשבועות האחרונים. אפילו על פניי הנואמים הקבועים של הקהילה הגאה, ראו את הכעס. רק אחת בלטה שם בין כולם בחוסר העצבים שלה - איילה, אמו של ניר כץ ז"ל, מנרצחי הבר-נוער. לאיילה לא נותר מקום לעוד כעס, אצלה הורגש רק הכאב. כץ, אשר איבדה את בנה בדיוק באותו מקום בו עמדנו, עלתה לנאום והודיעה כי "הרצח לא שינה מספיק". לצערנו, היא צודקת.
החופש לבטא, לא לבזות
בעוד חודש נציין שלוש שנים לאותו הרצח וההומופוביה עדיין כאן. היא כאן בפריפריות והיא גם כאן במרכז. היא בכל מקום, אפילו בממשלה שלנו. אז נכון, זכותכם לדעות משלהם אבל מדובר כאן באנשים. אנשים כמוכם, שמגיע להם שוויון.
"חופש הביטוי", אמרה כץ בנאומה, "הוא לא חופש הביזוי או השיסוי". אנחנו לא נקבל את ההומופוביה יותר. לא נסכים לשמוע אותה ברחוב ובטח שלא מפיהם של נציגי הממשלה שלנו. מעכשיו אנחנו לא שותקים יותר.
בסיום ההפגנה הצטרפו חלק מחברי הקהילה גם להפגנה המרכזית של המחאה החברתית. "הסיבות להפגנות של הצדדים אומנם שונות", אמר לי אחד המפגינים. "אבל היום כולנו בסך הכל רוצים שוויון וצדק".
מה הדרך הכי טובה להשיג את אלו אני לא יודע לומר לכם בבהירות, אבל היא בטח לא לעבור לסדר היום ולהתנהג כאילו כלום לא קרה.
מסכימים עם ג'וזף? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
