השקיעו בעניים ופדו את הצ'ק
בעשרות השנים שבהן דוכאו על-ידי המשטר, הקדישו האחים המוסלמים את מרצם לטיפול בפלאחים ובחלשים. היום באו על שכרם עם בחירת מורסי. לסניפי התנועה בירדן ובסוריה זו סיבה לקוות שגם אצלם זה אפשרי. ולמה ארה"ב לא ממש נגדם?
הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בתולדות מצרים חשפו את הפערים האדירים בחברה המצרית. משטר חוסני מובארק העמיק את הפערים הכלכליים והחברתיים במצרים. האחים המוסלמים תמכו באוכלוסיות שסבלו מההזנחה ומהשחיתות, כגון הפלאחים שנותרו בתנאים של המאה ה-19 והסטודנטים שלא הייתה להם עבודה בתום הלימודים.
רוב תומכיו של מחמד מורסי באו מקרב הסעיד, אזור מצרים עילית בדרום, אזור שסבל שנים רבות מהזנחה פושעת ובו
שרר מצב קשה של עוני, בורות ואבטלה. באזור הדרום לא השתקעו אנשי הצבא והממשל, לא הוקמו מפעלים וגם לא הוקמה מערכת חינוך ראויה. האחים המוסלמים שימשו חבל הצלה למשפחות שחיו בסעיד. לאחים תמיכה רחבה גם בקרב צעירים בערים המרכזיות, שם תמכו בסטודנטים שיצאו מהפרברים אל הערים לצורך לימודים. את הצ'ק שרשמו לאלפי משפחות הם פדו ביום הבחירות.
היום הודו מצרים רבים בבחירתם לתנועה שתמכה בהם שנים רבות ואשר היוותה בעצם קיומה אלטרנטיבה יחידה למשטר מושחת ודיקטטורי. אולם אין ספק כי הרוב הזעום שבו זכו תומכי מורסי (51.7% לעומת 48.3%), מלמד על ירידה משמעותית בתמיכה העממית באחים המוסלמים בתקופה האחרונה. הסיבה לכך היא שהתנועה איבדה את אמון הציבור ביושרה, כאשר בניגוד להצהרות קודמות העמידה מועמד לנשיאות והחלה "להתלכלך" בפוליטיקה.
רבים מתומכי האחים החלו לחשוש כי האיסלאמיסטים גונבים את המהפכה במטרה להקים מדינת הלכה. אחרים תמכו באחים המוסלמים כל עוד הם היוו תנועת מחאה אך לא דגלו בהם כתנועת שלטון ובעיקר חששו מהיעדר ניסיון של חברי התנועה בניהול מדינה.
ארה"ב מרחרחת: האחים כבעלי ברית
הבחירות חשפו את פגמיה הבולטים של הדמוקרטיה המצרית החדשה. הצבא שהיה אמור לפקח על הבחירות עבר פוליטיזציה. בפסילת הבחירות לפרלמנט חשף את התנגדותו לאחים המוסלמים ואת תמיכתו באחמד שפיק. הצבא התערב לאחרונה בבוטות במערכת הפוליטית, כאשר נטל לעצמו חלק מסמכויות הנשיא. הסיבה לכך הינה ככל הנראה הידיעה המוקדמת על ניצחונו של מורסי.
לא רק הצבא הפר את כללי הדמוקרטיה, גם המועמדים לא כיבדו את החלטת הרוב בכך שהצהירו כל אחד על ניצחונו עוד לפני מועד פרסום התוצאה הסופית. המערכת המשפטית כשלה בכך שאפשרה למצרים להגיע למערכת בחירות ללא חוקה ובכך שאפשרה לאישים מן המשטר הישן והמושחת להשתתף בבחירות. מערכת המשפט לא זכתה לאמון העם, כפי שמלמדת המחאה על משפט מובארק ומינוי "השופטים העצמאים" לפיקוח על הבחירות.
יש להתייחס ברצינות לטענות המופנות מקרב המועצה הצבאית העליונה. ראשית, לטענת המועצה, הכרזת מורסי על ניצחונו רק שש שעות אחרי סגירת הקלפיות אינה הכרזת ניצחון, כי אם איום בוטה על מועצת הבחירות. המשכו של איום זה היה
"הפגנת המיליון" שארגנו האחים המוסלמים בשבת האחרונה בכיכר תחריר. שנית, המועצה הצבאית האשימה את ארה"ב בכלל ואת מזכירת החוץ הילרי קלינטון בפרט, בסיוע לאחים המוסלמים.
הסיבה להאשמה זו היא הלחץ האמריקני על הצבא לאפשר את קיום הבחירות ללא התערבות, על מנת לאפשר את קיומן באופן דמוקרטי. לפי הדוקטרינה האמריקנית, בחירות דמוקרטיות אמורות להביא לעליית משטר דמוקרטי וככזה יהיה גם פרו-אמריקני. בכך נופלת ארה"ב במלכודת הקבועה שלה במזרח התיכון. בשנת 2006 לחצה ארה"ב בראשות הנשיא ג'ורג' בוש על הרשות הפלסטינית לערוך בחירות דמוקרטיות, מה שהביא לניצחון החמאס ואחר-כך להפיכה צבאית איסלאמית בעזה.
ניתן להסביר את התמיכה התמוהה של ארה"ב באחים המוסלמים לא רק כתמיכה עיוורת בדמוקרטיה, יהיו אשר יהיו תוצאותיה. גורמי מודיעין בארה"ב כנראה רואים באחים המוסלמים בעלי ברית לעתיד, בשל קשריהם עם מדינות הנפט הסוניות, נסיכויות המפרץ וסעודיה. ייתכן שהמודיעין האמריקני רואה באיסלאמיסטים הסונים משקל נגד לפונדמנטליסטים השיעים הנתמכים ע"י רוסיה.
מצרים נשלטה מפרעה ועד מובארק על-ידי שליטים אבסולוטיים חזקים. היא נמצאת עתה במשבר עצום בשל המעבר החד מדיקטטורה שבה זכה הנשיא בבחירות מדומות ב-100%, לבחירות דמוקרטיות שבהן זוכה המנצח ברוב זעום של מעט
יותר מ-51%. במדינה נטולת ניסיון דמוקרטי מצב זה מבטיח חולשה של השלטון הנבחר והמשך המהומות ברחוב.
אף שהפתרון הבטוח היחיד למשבר המצרי הוא ממשלת אחדות לאומית, הפערים והעוינות בין המחנות מונעים זאת. בחירת מורסי מעוררת תקוות רבות בקרב פעילים איסלאמיים סונים במזרח התיכון, כגון פעילי האחים המוסלמים בירדן ובסוריה. הציפייה לניצחון האחים המוסלמים גדולה בעיקר ברצועת עזה, שבה נורו יריות שמחה לפני שבוע כאשר הודיע מורסי על נצחונו, וגם היום - עם ההכרזה הרשמית על ניצחונו.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מלמד ערבית ומרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון, בבית הגפן ובמכללת הגליל. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות", יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
