המסע שלא נגמר: מלכת המדבר

נכון, חזרתי מהמסע שלי לפני שנתיים, אבל בשבילי המסע האמיתי עדיין לא נגמר, היומן שלי גדוש תזכורות מלכותיות- בחודש הקרוב כל ימי שישי הבאים משוריינים לטיולים מלכותיים. פעם על הג'יפ, פעם ברגל ופעם סתם, קבלת שבת מלכותית.

• רוצה גם את להיות מלכה? ההרשמה בעיצומה
  

אי אפשר לתאר את התחושה כל פעם מחדש(צילום: ענבל הורוביץ)

מועדון החברות של מלכת המדבר ממשיך את חווית המיונים גם שנים אחרי שהטיול נגמר, באירועים מאורגנים, פעילויות, התנדבויות ועוד. לכל אירוע ולכל פעילות אנחנו מגיעות בהתרגשות גדולה, כאילו מדובר בחוויות המלכה בפעם הראשונה, בין אם זו התנדבות -

יום על"ם, הרוח הנשית והחצר הנשית הן מעט המקומות שכף רגלינו דרכה בהן השנה וכולי תקווה שהצלחנו לגרום לכמה נשים ונערות להחזיר את החיוך לפנים גם אם לכמה שעות- ובין אם זו מסיבת השקה, מסיבת חוף בלבן או מסיבת סיום שנה או אפילו יום מיונים לנשים שרוצות להיות מלכות ולחוות את אותה חוויה שכולנו עברנו - אני יכולה להמשיך ולתאר פה במילים את החוויה אותה אני עוברת בכל התנדבות, מסיבה או אפילו יום מיונים שכזה, אבל זה לא משנה כמה שאני אספר, זר לא יבין זאת. לא סתם המוטו של מלכת המדבר הוא: "כשתחזרי תביני".

אני חזרתי לפני שנתיים ועדיין מנסה להבין כל פעם מחדש מה יש באחווה הנשית הזו, ובעוצמה הזו בה אני נתקלת כל הזמן.מה גורם לי לחזור שוב ושוב. אחד הדברים ששכנעו אותי לצאת למסע היה כל מה שסופר לי על הקשר הבינאישי שנרקם במהלך עשרה ימים של שהייה בג'יפ עם עוד 3 נשים, אותן הכרתי רק שבועיים לפני, החוויות והסיפורים אותן חלקנו -  ובעשרה ימים בג'יפ יש הרבה על מה לדבר, כל המאווים וכל הסודות הכי קטנים יוצאים לאור באותם רגעי נסיעה קסומים בלילות הארוכים.

חזרתי עם הרבה חוויות וחברות מדהימות מהמסע שלי, אבל הממלכה הקסומה שלי החלה בעצם קצת אחרי, באותם אירועים של אחרי המסע. אני לא זוכרת את אותו רגע בו זה קרה, ומנשים שנפגשות אחת לכמה שבועות/חודשים בעוד יום מיונים, מסיבת השקה או כל אירוע אחר, הפכנו להיות חברות בלב ובנפש, אליהן אני רצה לבכות כשקשה לי ואיתן אני חוגגות כשטוב לי.

ממשתתפות לממיינות - מלכת המדבר(צילום: ענבל הורוביץ)

הראשונה מביניהן שהכרתי הייתה צמרת, אני עדיין זוכרת איך התרגשתי באותו הבוקר בו פגשתי אותה, כשהגעתי להתמיין, כן, כן, היא מיינה אותי למסע הראשון שלי. באותם רגעים ביום הזה, כשהיא וחברתה ליוו אותי ואת הקבוצה שלי, היה לי ברור שבשנה הבאה אני זאת שתסתובב עם חולצה של צוות ביער. באותו יום לא באמת הכרתי אותה, אני רק יודעת שבעזרתה אני חלק מהמועדון הזה היום.

בשנה שאחרי לא יצא לנו להיפגש או להיתקל אחת בשנייה באף אירוע, אבל אני יכולה להגיד בוודאות שכשהגעתי ליום המיונים בשנה שאחרי ולבשתי חולצה של צוות, הדמות שלה והצורה בה היא ליוותה את הקבוצה שלי בזמנו עמדה לנגד עיני: המבטים, הבדיקה, ההסתכלות, ההימצאות שם בשביל המתמיינות, ההרגעה והעידוד, את כל אלו ניסיתי גם אני להעביר הלאה לקבוצה אותה אני מיינתי. אני חייבת להודות שבאותם ימים בכלל לא זכרתי איך היא נראית, רק זכרתי שהיא הייתה שם. אז איך שוב התחברנו? עברה עוד שנה, והגיע עוד יום מיונים, אני, כאמור, לא זוכרת איך היא נראית, וכשצמרת נגשה אלי לומר שלום, עניתי בשלום מנומס והמשכתי לעשות את מה שעשיתי.

בערב קיבלתי טלפון מגילי שסיפרה לי שצמרת שאלה אותה למה אני כועסת עליה, אם היא עשתה לי משהו באותו יום מיונים שנתיים קודם שבעקבותיו אני עדיין כועסת עליה. באותו היום החלה ביני לבין צמרת שיחה שלא ממש נגמרה עד היום, שיחה שהפכה אותה לצמרת שאני מכירה ושבזכותה אני חברה במועדון המדהים הזה.

חיבור נצחי בין כולן(צילום: ענבל הורוביץ)

עם כל אחת מהמלכות האלה יש לי סיפור היכרות מיוחד במינו - אנו חולקות חוויות רבות שונות ומגוונות שמקרבות בינינו וגורמות לנו להרגיש חלק ממשהו שגדול מאיתנו. אנחנו לא מכירות הרבה זמן, אבל בערבים בהם אנחנו נפגשות, הדיונים הם אינסופיים על כל נושא שבעולם, החל ממי שר יותר יפה ב"כוכב נולד" ועד חינוך ילדים, ואז עוברת השמועה שפורסמה עוד כתבה ב-ynet על המסע הפורץ וכולנו רצות לקרוא את התיאור המדויק של גילי ומנסות להבין מה חוו המלכות שחזרו מהודו רק לפני שבוע.

הממלכה הקסומה שלי מורכבת ממסעות שונים (החל מהפירנאים, דרך לפלנד ועד לסין - המקום לא באמת משנה) וקשת של מלכות (יש דתיות ויש שממש לא, יש נשואות ויש רווקות, יש את האגף הירושלמי ויש את אגף מרכז) וזה מה שהופך אותה למרתקת. כל אחת מאיתנו עולם ומלואו, אין שום סיכוי שהיינו נפגשות במקום אחר מלבד במועדון השמור למלכות בלבד - חיבור מיוחד במינו - שנכנס לנו לחיים והשפיע לנו על הנשמה.

לפרוץ דרך לחיים חדשים(צילום: ענבל הורוביץ)