סיני, סואץ והפלסטינים: נקודות התורפה בהסכם

ההסכם הוא בעיני המתבונן: הנשיא החדש של מצרים, מוחמד מורסי, שהתנועה שאותה ייצג בבחירות - האחים המוסלמים - שללה באופן מסורתי כל נורמליזציה ביחסים עם ישראל, הקפיד לאורך הקמפיין להרגיע ולומר שאין לו כל כוונה לבטל את הסכם השלום מול ישראל. עם זאת, מורסי רמז לא פעם כי בכוונתו לפתוח את ההסכם ולנסות להביא ל"תיקונים" בו.

עכשיו, כשמורסי כבר יושב על כס הנשיאות, מילותיו עומדות למבחן, והשאלות הן אילו סעיפים בהסכם הוא מקווה לשנות, ואם יש חוק כלשהו או מוסכמה בינלאומית המאפשרים לו לעשות זאת מבלי להקים מהומה עולמית.

מורסי נכנס ללשכתו החדשה. נשיא מצרים(צילום: AFP)

ד"ר מרדכי קידר, מזרחן ומרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באותה האוניברסיטה, אומר כי הסכם השלום מאפשר למצרים להפר אותו באופן אלגנטי, כך שלישראל לא יהיה כמעט מה לומר. "ההסכם ניתן לפירושים 'ליברליים' שמאפשרים להפר חלקים בו, וכך מצד אחד להפחית את רמת ההשלמה המצרית עם השלום ומאידך לטעון שההסכם תקף, או במילים אחרות - ללכת עם ההסכם ולהרגיש בלעדיו".

הכנסת כוחות לסיני

קידר מזכיר כי המצרים כבר הודיעו לאחרונה בשמחה על ביטול עסקת הגז עם ישראל. "הם טוענים שהמחיר שבו הוא נמכר

לישראל עשק אותם, ושישראל קיבלה את המחיר הזה באמצעות עסקאות לא לגיטימיות עם חוסני מובארק ובניו". הוא מזכיר כי עבור המצרים שמתנגדים להסכם השלום לאורך כל השנים, עצם העובדה שקהיר הסכימה לקבל על עצמה הגבלה בכל הקשור להכנסת צבא מצרים לחצי האי סיני היא פגיעה ועלבון לריבונות המצרית: "מבחינתם, אנואר סאדאת קיבל התחייבות כזו בניגוד לדעת העם המצרי".

לדברי קידר, "המצרים יכולים כעת לבוא ולומר - 'עכשיו אנחנו מדינה בלי סאדאת ודומיו, ואנחנו מכניסים צבא לסיני כי בא לנו, ונראה מה ישראל תעשה'". לדבריו, הם יסתמכו על ההיגיון שישראל יכולה לקבול ולזעום, אולם לא תעשה דבר, כדי לשמר את הסכם השלום.

מעבר ספינות ישראליות בתעלה

צרה נוספת עלולה לבוא לישראל מתעלת סואץ. העובדה שמצרים לא אפשרה לאוניות ישראליות להפליג בתעלה תחת דגל ישראלי עד הסכם השלום, הייתה עברה על החוק הבינלאומי כיוון שמדובר בתעלה בינלאומית המחברת בין ימים וחייבת להיות פתוחה לאוניות מכל מדינה, בין שלמצרים יש יחסים איתה ובין שלא.

כיכר תחריר, עם הכרזת מורסי כנשיא(צילום: רויטרס)

קידר אומר כי כעת עלול להיווצר מצב שבו המצרים, אם יתעורר זעמם על ישראל, יפסיקו את המעבר של אוניות ישראליות עם דגל ישראלי בתעלה. "אם מצרים תכריז על מהלך כזה, העולם ישתוק כי אף מדינה לא תרצה לסכן את מעבר הספקיות שלה דרך תעלת סואץ".

הפלסטינים

סוגיה נוספת שבה עשויים המצרים לעשות כעת בעיות לישראל היא זו הפלסטינית. בספטמבר 1978 נחתמו בקמפ-דיוויד שני הסכמים - האחד "המסגרת לשלום בין ישראל למצרים", שהוא הסכם דו-צדדי בין ישראל למצרים, והשני "המסגרת

לשלום במזרח התיכון", שעסק למעשה בבעיה הפלסטינית.

קידר טוען כי מאחר שראש הממשלה דאז, מנחם בגין, התחייב בפני סאדאת לקדם רשות פלסטינית שתהיה לה משטרה חזקה, כעת יכולים המצרים לטעון שדבר לא השתנה מאז. עוד הוא אומר, כי קהיר עשויה לדרוש להקים מדינה פלסטינית מיד, ומורסי יכול לטעון שאם לא כך יהיה - הרי שזו הפרה של ההסכם ולכן הוא מבוטל.

קידר אומר כי למעשה, המצרים מפרים את הסכם השלום באופן קבוע כבר שנים. "לפי הסכם השלום, למצרים מותר להכניס לסיני חטיבת חי"ר אחת, אבל חודשים ספורים אחרי שישראל עזבה את סיני, באפריל 1982, המצרים החלו לחפור כמה תעלות, שיתאימו ליותר מחטיבה אחת. כשישראל שאלה מדוע הם עושים זאת, הם היתממו ואמרו שמותר להם להכניס חטיבה אחת, אבל כיוון שהם לא יודעים לאן היא תצטרך לנוע - הם חופרים תעלות רבות".

פיצוץ צינור הגז ממצרים לישראל בסיני(צילום: EPA)

לדבריו, הדבר התאפשר מכיוון שבהסכם השלום לא נכתב כמה מערכים קרקעיים ניתן לחפור, והמצרים נתנו לכך פרשנות

ליברלית מאוד. "כך יכול להיות גם כיום לגבי כל הסכם בחוזה", הוא טוען. "האחים המוסלמים רק מחכים שישראל תעשה צעד אחד שאינו במקום, ולכן ישראל צריכה לשמור על ההסכם ולעשות דבר מה רק אם הוא נעשה בתגובה להפרה מצד המצרים, למשל כשהטנק הראשון ייכנס לסיני".

"עבור מדינת ישראל הסכם השלום עם מצרים הפך להיות עובדת חיים", הוא אומר, "אבל זה לא נכון. במזרח התיכון, הסכמים מקוימים רק כל עוד הם תואמים את האינטרסים של שני הצדדים".