אבא גנוב: האם ניתן לכפות הורות על אדם?
האם לתורם זרע מותר להתחרט, מה קורה בהעדר הסכמה בין הגבר והאשה על גורלם של עוברים קפואים או על הפסקת היריון, והאם ניתן להשתמש בתרומת זרע של מנוח? עו"ד אודליה אלטמן עם התקדימים המשפטיים בנושא
בימים אלה מונחת על שולחנו של בג"צ עתירה בלתי שגרתית. העותרת - רווקה בת 38, רכשה מנות זרע, והללו נשמרו למענה בהקפאה בבנק הזרע. לאחר שעשתה שימוש במנת זרע אחת, ואף נולדה לה ממנה ילדה - כיום כבת שנתיים, רצתה להשתמש במנת זרע נוספת של אותו תורם, אשר כבר שילמה את תמורתה, על מנת ששני ילדיה יהיו אחים ביולוגיים לכל דבר ועניין.
מן הראוי לציין כי מעבר לאפקט הפסיכולוגי, ישנה חשיבות רבה לקרבה המשפחתית הגנטית, למשל לצורך ביצוע השתלות, תרומת מח עצם או תרומת איברים. והנה – צרה! תורם הזרע חזר בינתיים בתשובה ושינה טעמו, וכיום הוא מסרב כי יעשה שימוש בזרע שתרם לשם הולדת ילדים נוספים. עד להכרעה בעתירה, אסר בג"צ על בנק הזרע להשמיד את מנות הזרע, למרות שעמדת משרד הבריאות הינה כי לתורם הזרע מותר להתחרט.
חוק הסכמים לנשיאת עוברים
לפי הפסיקה הקיימת היום ולפי החוק המסדיר את סוגיית הפונדקאות – "חוק הסכמים לנשיאת עוברים", ניתן לכפות הורות, גם על האשה וגם על הגבר.
אם אשה וגבר הסכימו בשעתו להפריה חוץ גופית, ואחד מהם מתחרט אחרי שכבר יש עוברים מוקפאים, למשל כיון שהצדדים נפרדו והתגרשו, אזי השני יכול להמשיך בתהליך ולהשתילם אצל אם פונדקאית, וכך לכפות הורות על בן זוגו.
כולם מכירים את סיפורם של רותי ודני נחמני, שהגיע עד לדיון נוסף בבית המשפט העליון. אחרי הגירושין, דני מצא בת זוג אחרת והוליד ילד ממנה.
למרות זאת רותי, שנותרה ללא בעל וללא ילדים, הגישה בקשה בניגוד לרצונו של דני, להשתיל אצל אם פונדקאית את העוברים אותם יצרו בעת הנישואין. לאחר שעברה דרך כל ערכאה אפשרית במערכת המשפט, ניתן לה לבסוף מבוקשה.
כפיית אימהות
לא כולם יודעים שהיה גם מקרה הפוך, בו היה זה דווקא הגבר שביקש לכפות אימהות על האשה. בתיק משנת 2010, גבר גרוש ביקש מביהמ"ש לעשות שימוש בעוברים מוקפאים שנוצרו מביציות של אשתו אשר הופרו בזרעו טרם הגירושין, ולהשתילם ברחמה של אם פונדקאית. גרושתו התנגדה. ביהמ"ש לענייני משפחה החליט למחוק את התביעה על הסף, מבלי לדון בה כלל. הגבר הגיש ערעור, וביהמ"ש המחוזי דחה אותו.
לא התנגדותה של הגרושה היא שהביאה לדחיית התביעה. בית המשפט קבע כי גם היום, לאחר "חוק הסכמים לנשיאת עוברים", ניתן לאשר השתלת עובר מוקפא בגוף פונדקאית, חרף התנגדות אחד מבני הזוג, אשר בזמנו ביצע את ההפריה וכיום שינה דעתו ואינו מעוניין בהורות.
הסיבה לכך שאותו גבר הפסיד במשפט הייתה שהוא לא עמד בתנאים של החוק החדש ושל פס"ד נחמני - לא הייתה לו בת זוג, היו לו כבר שני ילדים (בניגוד לרותי נחמני), אף כי הם ניתקו את הקשר עימו, ואשתו הסכימה מראש להשתלת עובריה רק בגופה שלה, ולא ברחם של פונדקאית (בניגוד לפרשת נחמני, שם ידעו מראש שיזדקקו לפונדקאות).
רק האב ישלם מזונות
גבר או אישה שנכפתה עליהם הורות יחיו בידיעה שמישהו אחר מגדל את ילדם. אם יחליטו לקיים איתו קשר - יוכלו לתבוע הסדרי ראייה וביקורים, ואף לתבוע משמורת, אם יוכח שיהיה זה לטובת הילד. ואולם, כפיית הורות גוררת עימה לא רק תוצאות נפשיות מרחיקות לכת - אב שכופים עליו הורות עלול להיות מחויב גם לשלם דמי מזונות לילד בו לא רצה. אם שכופים עליה הורות לא תחויב במזונות בהכרח, שכן על פי הדין חובת המזונות העיקרית מוטלת ממילא על האב.
לעת גירושין נהוג לחלק בין בני הזוג את משמורת הילדים ואת הרכוש המשותף שנצבר. אך מה לגבי הילדים שטרם נולדו? כדי להקדים תרופה למכה, חשוב לערוך הסכם מסודר בכתב בין בני זוג שמתחילים טיפולי פוריות, בו יאמר למשל: "לפני כל שימוש בעוברים תתקבל הסכמתנו מחדש", או: "הורה שמסרב להורות יהיה פטור ממזונות".
נמצאנו למדים כי ביהמ"ש יכול לפסוק שייוולד ילד שהאשה שתלד אותו אינה אימו, האשה שתגדל אותו אינה אימו, והכול נגד רצונה של האימא הביולוגית שלו. בית המשפט נאלץ להתאים את עצמו לקדמה ולהישגים הרפואיים הקיימים כיום בתחומי ההפריה החוץ-גופית והפונדקאות. המדע רץ לו קדימה, ואילו החוק מתנשף מאחוריו ומנסה לעמוד בקצב.
בעלי נפטר, האם ניתן להשתמש בתרומת הזרע שלו?
נתייחס עתה לסוגיית השימוש בזרע של נפטרים, מבלי שניתנה הסכמתם מראש בעודם בחיים. ככלל, החוק מתיר הפריה באמצעות זרע של נפטר רק לאלמנתו, או למי שהייתה בת זוגו בחייו. קיימים יוצאים מן הכלל, כגון תקדים בו ביהמ"ש התיר לבחורה בת 29 לקבל תרומת זרע של גבר צעיר שנפטר ממחלת הסרטן, למרות שמעולם לא פגשו זה את זה.
זרעו של המנוח הוקפא, כמקובל, בטרם החל בטיפולים נגד המחלה. הפסיקה התקדימית התאפשרה הודות לקטע מראיון שנערך עם הנפטר בעודו בחיים, בו הביע את רצונו להעמיד נכד להוריו מזרעו שהופקד בבנק הזרע, ולעדויות של הוריו, שהצטרפו לבקשה.
ילד שנולד לאימו מזרעו של בעלה, אשר הוקפא טרם מותו, אינו זכאי לרשת את אביו אם חלפו מעל 300 יום בין פטירת האב לכניסה להיריון. מנגד, נשמרת לילד הזכות לרשת את הסבים, הורי האב, ואף לתבוע מהם מזונות. הורי מפקיד הזרע המנוח הם חסרי מעמד בבית המשפט במאבק על זכות האלמנה או בת הזוג לשעבר להיכנס להריון מזרעו.
בכל המקרים האמורים עד כה, לפחות בשלב הראשוני של לקיחת הזרע או הביצית, התקיימה הסכמה מצד התורם. לא כך לגבי אבות בעל כורחם, כאשר אשה נכנסת להיריון מחוץ לנישואין, ויולדת תינוק נגד רצונו של האב. תינוק כזה זכאי לתבוע מזונות מאביו ולרשת אותו, ולאב זכות לקיים עימו קשר.
לסיום, יוזכרו מספר תקדימים, בהם בעל ניסה לכפות על אשתו ההרה לבצע הפלה, כיון שלא רצה בילד נוסף, או להיפך – בעל ביקש למנוע מאשתו לבצע הפלה, כיון שרצה שהתינוק ייוולד. כל התביעות הללו נדחו, בשל זכות האשה על גופה.
יש לכם מה להגיד על הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
הכותבת עוסקת בדיני משפחה, גירושין וירושה
לפנייה לכתב/ת 
