"לקחתם ילד חבול והפכתם אותו לגבר גאה"

"זה היה או שאני שורף את הקומה העליונה, או שאני בורח"

"ולמה לא ברחת?"

"זה כבר היה מאוחר מדי".

גשם קל החל לרדת. אנחנו קיאק על יד קיאק והטיפות מכות על פנינו. ניתזות על המים ועל הקיאקים, השמיים כמו מריעים במחיאות כפיים עבור שנינו. שלוש מאות מטרים בעומק הים. עצרנו לרגע לדבר. אוושות קטנות מעלות ומורידות אותנו, כתף אל כתף, אינטימיות בין שני גברים, הבטנו אל השמש הנעלמת לפרקים בין העננים, זוחלת לכיוון השקיעה. בערך חמש אחר הצהריים של תחילת האביב. עוד לא ממש חם אבל הקור כבר נסבל.

לפני שנה הכרתי אותו, נער צנום. מבט רדום וקר בעיניים. מרשימת השמות שקיבלנו מאגף קידום נוער לא באמת יכולתי לדמיין מה מצפה לי. נער אחרי נער הם נכנסו לשיחה בארבע עיניים במשרד הקטן שאלתרתי צמוד לכיור המקלט השכונתי. הברז דלף, ועל פי קצב הטיפות הקבוע, השמות הפכו לפרצופים, הנערים לדמויות, לסיפורים, ואני הפכתי למאזין. שואל ומקשיב, נותן לאינסטינקטים שלי לעבוד מבלי לשפוט, בלי לנסות להגיע למסקנות. רק להכיר. "אתה מהכחולים?" אני זוכר איך הוא אמר לי מבלי להישיר אלי מבט. "לא" עניתי. "למה אני באזיקים לא הולך יותר לשום מקום".

שנה אחרי הוא החליט לספר לי. אחד על אחד. הפעם בלב הים.

"אז למה החלטת לא לשרוף את הקומה העליונה?" שאלתי.

"לא שרפתי. ראיתי שהביאו את אמא שלי שעמדה על יד המשטרה למטה. נמאס לי לראות אותה בוכה בגללי. ניסיתי לברוח מהגג אבל בסוף הם תפסו אותי. הוציאו אותי באזיקים מהבית ספר אתה מבין"

"אני לא מאמין שזה אתה" אמרתי

"אתה לא מאמין אבל ככה הייתי, אני יכול לקפוץ קצת למים?" שאל

"עכשיו?"

"כן".

"אז מה השתנה?"

איזה עולם, חשבתי לעצמי. הנער ואני מול הים, עוד עשרה חניכים חותרים לא רחוק מאיתנו עם יעל, שמדריכה איתי ביחד, היא המדריכה המקצועית של הקבוצה שיצרנו, היא אחראית על הידע הימי ואני על הנפשות שלהם. חיכיתי ליצור איתה קשר עין מרחוק. ומייד כשהביטה בי הבינה, ועם האגודל כלפי למעלה היא סימנה לי 'או-קיי' והמשיכה עם הקבוצה הלאה. משאירה אותנו לבד. גשם קל, אפודות הצלה, והקיאקים שלידנו - אין דבר שיעצור אותי מלהיכנס איתו למים עכשיו.

"שים את המשוט על הקיאק ויאללה!" קפצתי ראשון והוא אחרי.

גל של קור חדר אל תוך חליפת הגלישה הארוכה שלבשנו. שנינו נקרעים מצחוק מהאומץ הטיפשי לקפוץ למים עכשיו. כמה רגעים של קולות סבל מהול בצחוק מתגלגל, ולאט הגוף מוצא את הטמפרטורה להירגע. הוא נשען על קיאק ואני על קיאק.

"אז מה השתנה?" שאלתי אותו

"שבוע אחרי זה אתם הגעתם".

שקט מביך, מתוח בנסיבות האושר שיצרו אותו, מנקה את הציניות של העולם סביבנו. רק רעש הטיפות ורוח קלה. לא ציפיתי לתשובה כזו. זאת אומרת ידעתי שיש לנו השפעה מסוימת אבל לא ציפיתי שבכך הוא יגדיר עבור עצמו את השינוי. עניין אותי לדעת. פחדתי ללחוץ יותר מדי, אבל באמת שרציתי לדעת. כבר שנה אני מכיר אותו, וזו הפעם הראשונה שהוא מדבר אלי מהלב.

"מה זאת אומרת?" המשכתי

"אתם. אתם, כל החברה של 'זיו נעורים', בהתחלה צחקתי עליך שאמרת לי שתלמד אותי לדבר עם הים בפעם הראשונה שנפגשנו, אבל צדקת. ובכלל, הרבה דברים קרו לי."

"כמו מה?"

"למשל שיש לי כושר לא רע, ושיש לי זיכרון טוב, ובכלל שאני טוב במשהו"

"אתה ילד תותח" ניסיתי לטשטש את המבוכה.

"לא. באמת... אני רוצה שתדע. אני יודע היום שכל בן אדם יכול לבחור ולא רק לקבל את הגורל שלו בהכנעה". לא האמנתי למה שאני שומע. נכון שראיתי שינוי. הוא הפסיק לעשן, והתחיל להתאמן. חזר ללימודים ואפילו מוציא ציונים גבוהים. גבר צעיר שעוזר לאמא שלו בבית. "לקחתם ילד חבול והפכתם אותו לגבר גאה",  אמרה לי אמא שלו לפני מספר שבועות בשיחת טלפון ארוכה.

אני נורא מפחד מהצהרות או מאחריות כל כך גדולה, אבל זו הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי איך כל העולם הוא אחד. אתה תעשה טוב. יהיה טוב. נתינה היא השחרור הכי גדול של הנפש. "הלו? מה נרדמת?" הוא טיפס חזרה על הקיאק, "יאללה אנחנו כבר חייבים לחזור, שגיא עוד מעט מחכה לי"

"צודק" עניתי וטיפסתי גם אני על הקיאק.

נ' הוא מדריך נוסף בעמותה, איש שייטת. כבר חצי שנה שהוא עובד איתו על תוכנית אימונים ותזונה. יש להם מחברת משותפת, ואני רק עוקב בשקיקה. בעוד שמונה חודשים הנער הולך לגיבוש שייטת בעצמו. נראה מה יהיה. לי הוא כבר הצהיר שהוא רוצה להיות לוחם. בינתיים המורים התאהבו בו מחדש, אמא שלו נראית בריאה יותר, ואני זכיתי בסיפוק אדיר.

והוא... הוא כבר לא שקוף יותר לעולם. הוא עוד יגיע רחוק.

• הכותב שי עמית, הוא מדריך חברתי בעמותת זיו נעורים  שהוקמה בשנת 2000 על ידי בוגרי שייטת המתנדבים בתפקידי מפתח. העמותה מתמחה במניעת נשירה של בני נוער ממערכת החינוך באמצעות תכנית חינוכית-מקצועית בים בה מוענקים לבני הנוער ערכים ומיומנויות המסייעים להם להתמודד עם המסגרת. העמותה קרויה על שמו של לוחם השייטת, זיו לוי ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו. המעוניינים לתרום ולהירתם לעמותה מוזמנים לבקר באתר של זיו נעורים .  

   

  
  

• "בגוף ראשון " - מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות שלחו ל - shlomit-sh@y-i.co.il וציינו - עבור מדור "בגוף ראשון ". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת. לעדויות נוספות של מתנדבים לחצו כאן.
  

• עמותת "רוח טובה " מחברת בין אנשים הרוצים להתנדב וארגונים הזקוקים לעזרת מתנדבים. העמותה מתאימה התנדבות לפי תחומי עניין, שעות נוחות ואיזור מגורים. הכנסו או התקשרו ל-9093*.