שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    טרילותרפה – הראש הרגש ואני
    הסוד הוא באיזון ובהרמוניה שבין שני החלקים

    האיזון בין ה"ראש" וה"רגש" הוא הכרחי בדרך אל האושר, הבריאות והשלווה הפנימית. איזון כמו שיש בסמל היין והיאנג של הטאו הסיני. לפי הטאו, כאשר האדם סובל מחוסר שקט פנימי מתמשך, הסיבה לכך כנראה נעוצה בנתק בין הראש והרגש. נתק אשר התפתח למצוקה אמיתית.

     

    קיץ אחד עבדו הנמלים במרץ רב בשדה. הצרצר ניגן בגיטרה ולגלג עליהן ועל חריצותן. הנמלים נעלבו אבל המשיכו לעבוד בלי הפסקה. בתמונה הבאה בסיפור, פתיתים גדולים של שלג יורדים מהשמיים והצרצר, אוחז בגיטרה, שקוע עד ברכיו בשלג ורועד מקור, מבקש מהן אוכל.

     

    הנמלים היו מאושרות. הן אמרו לו: "אתה רואה, חשבת שמותר ליהנות, אבל עכשיו אתה הולך למות. זה נכון שאנחנו הקרבנו את הקיץ שלנו, ואת המוזיקה והסתלבט, אבל אנחנו נשרוד כי חשבנו קדימה ודאגנו לעתיד. אתה כנראה לא".

     

    סיפור ילדים זה מסביר את מה שקרה בארצות הקור. כל הצרצרים עזבו עם הגיטרה, הלכו לשתות טקילה במקום אחר, ואלה שנשארו התחילו לחשוב ולחיות כמו
    נמלים.

     

    באופן גס, ניתן לדבר על שני סוגי טיפוסים. אלה שהם בעלי אופי ממושמע, אחראי, ביקורתי, שכלתני ומאופק, שחשוב להם מה אחרים יגידו, שמאמינים בחוקים ומשתדלים תמיד להגיע בזמן לפגישות: ולעומתם אלה שהם רגשיים ומשוחררים כמו זורבה היווני שמרשה לעצמו לבכות, לצחוק ואף להשתכר לעתים. כאלה ששרים ושיודעים ליהנות. מה שמבדיל בין שני הסוגים הוא מי הבוס הפנימי שלהם. אבל בשני המקרים יש סבל גדול: אצל אנשי הראש, הבוס מנהל פנימייה מסודרת וקשוחה. אצל אנשי הרגש, החיים הם טלנובלה דרמטית ומתישה.

     

    בארצות החמות, בחלק מהיום אי אפשר לעשות דבר מלבד לנוח. תרבות שלמה התפתחה סביב המנוחה בהודו, בדרום אמריקה, באפריקה ובארצות הים התיכון. בארצות החמות, הבטלה היא חלק חשוב מהחיים. בארצות הקרות הדברים מסובכים יותר ומי שרוצה לשרוד גם את החורף, צריך לוותר על הגיטרה וללכת לעבוד.

     

    בארצות הנמלים מחנכים את הילדים להיות רציניים, מאופקים, מחושבים ולהתנהג כמו שצריך. לקום עם שעון מעורר ולצאת מהבית כשעדיין חושך בחוץ. בארצות הצרצרים יש מוזיקה וריקודים, אוכל טוב, לובשים פחות וגם המיניות יותר משוחררת, אבל מצד שני אין יעילות ואין סדר.

     

    כמו שיש מדינות נמליות ומדינות צרצריות, יש גם הורים נמליים והורים צרצריים. מי מההורים שלכם מדגיש שאסור לחרוג מהתלם ומי יותר נסער מהחיים? האם ההורים שלכם רוקדים בחתונות או מעדיפים לשבת בפינה? האם הם מרשים לעצמם להוציא כסף על הנאות קטנות, או מעדיפים לחסוך ולהקפיד על ביטוח השתלות מקיף? מי יותר ראש ומי יותר רגש?

     

    כמו המדינות וכמו ההורים, כך גם בתוכנו קיימים שני המרכיבים. בחלוקת התפקידים בין הראש והרגש, הראש לקח על עצמו את תפקיד האחראי על העתיד, והרגש את הרצון ליהנות מהחיים. המפתח על פי סמל הטאו הוא איזון בין שניהם. אין טוב יותר או טוב פחות: לעתים האחד חזק יותר, לפעמים השני משתלט, הם מתחלפים לפי הצורך, וכך שומרים אחד על השני ועוזרים זה לזה.

     

    אצל מרבית האנשים, שני החלקים היו מאוזנים עד שנסיבות החיים הביאו למצוקה רגשית שהובילה לצורך של חלק אחד להדחיק את השני. כתוצאה ממצוקה חיצונית הראש והרגש התרחקו אחד מהשני. כשהאדם מרגיש שהוא לא אוהב את עצמו, סימן ששני החלקים שבתוכו, הנמלה והצרצר, הפסיקו להיות חברים.

     

    כשיש חוסר אהבה פנימית, ענן של עצב יורד על האדם. יש היוצאים לחיפוש רוחני אחר האושר האבוד. אנשים עם נטייה חזקה לכיוון הרגשי ימצאו את עצמם מתופפים על דרבוקות ורוקדים יחפים על החול, ואנשי הראש, במקום לטפח את הרגש הכלוא במרתף כבר הרבה שנים, יחפשו עוד הרצאות עיוניות וייקחו את הרגש לשבת בעשרה ימים של שתיקה.

     

    על פי הרפואה הסינית, חשוב "להאיץ בכבשה העצלה", כלומר לטפח את החלש, במקום להמשיך להשקיע בחזק. העבודה הרוחנית של אנשי הראש צריכה להיות קתרזיס עם בכי וצחוק, ריקודי טראנס וטנטרה. לעומתם, אנשי הרגש צריכים ללמוד שאפשר לפתח את הראש וליהנות ממנו במקום לשנוא אותו. אבל כמובן שזה לא יקרה. אנשי הראש מזלזלים בסדנאות שמתחבקים בהן, ואנשי הרגש יעדיפו להישאר עם הילינג, תקשור ונענועי קונדליני על חוף הים.

     

    סוד האושר הפנימי הוא באיזון ובהרמוניה שבין שני החלקים. המטרה היא לחיות חיים משוחררים, עם "עוגן פנימי" ואופטימיות שבאה מהמקום הקסום, מבלי לדאוג יותר מדי מה אחרים חושבים. המשימה היא להיות "יחידת אושר עצמאית". על פי תורת הזן, אפשר לקחת את הדברים עוד שלב אחד קדימה.

     

    לא רק לעשות שלום בין שני הילדים הפנימיים, אלא להעיר את ההורה שלהם ולגלות מי אנחנו באמת. מי הוא בעל הבית בו מתאכסנים הראש והרגש שלנו?

     

    במזרח מאמינים שיש שני סוגים של קארמה: "המוּלדת" ו"הנרכשת". המוּלדת קובעת היכן ניוולד, למי, באיזה מין וכיצד נראה. ה"קארמה הנרכשת" היא שני הילדים הפנימיים, הראש והרגש, מהם נפרדים כשמתים. המונח "הארה", הנקרא גם "חופש מהקארמה", מכוון לכך שלא הם יובילו את חיינו אלא שאנחנו נתעורר או נשתחרר ממצב מגביל זה. אפלטון תיאר זאת כשודדים שהשתלטו על הסיפון וכלאו את הקברניט בבטן האניה. המטרה, גם לפי אפלטון וגם לפי הבודהה, היא להחזיר לקברניט את ההגה.

     

    אפשר ללכת לפסיכולוג ולדבר עם הראש על הרגש. ואפשר להוסיף זווית חדשה: כשיושבים במדיטציה בלי לזוז, משתיקים את שניהם ופוגשים את בעל הבית, את "האני האמיתי", שהיה שם כל הזמן, חבוי כמו יהלום בוהק מתחת לקליפות בצל.

     

     

    ניסים אמון - זן מאסטר, מפתח שיטת הטרילותרפיה לאיזון פנימי. 

    www.NissimAmon.com

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הנמלים. "אנחנו נשרוד כי חשבנו קדימה"
    צילום: shutterstock
    מומלצים