למה הן בגמר
עדיין לא ברור מי משני הקפטנים יישמע לחישה מאבי לוזון בתום הגמר, אך דבר אחד כן ברור: מדוע איטליה וספרד בגמר. להבדיל מהולנד, מדובר בשתי נבחרות מאוד "מקומיות", המושתתות בעיקר על שתי קבוצות. אה, כן, וכמובן בזכות מעט מזל. עמיר פלג מוכן לגמר הגדול, הערב (21:45, ערוץ 10) בקייב
הליגה הספרדית והליגה האיטלקית הן בטח לא הטובות באירופה. לשתי קבוצות שמתחרות ביניהן, ועוד 18 שמשמשות תפאורה, קשה לקרוא "לה ליגה", ויסלחו לי לבאנטה, חטאפה ואוסאסונה.. ב"סריה A" האיטלקית עדיין נותרו כמה אסים (וג'וקרים שמוכרים משחקים), אבל הכדורגל וכמות הצופים במגמת ירידה. מועדוני הפאר לא מגיעים רחוק במפעלי היבשת, ולמרות שהגברת הזקנה שוב לקחה אליפות, היא נשארה בעיקר עם הזכרונות.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
- יורו 2012
- הנבחרות, הכוכבים, האצטדיונים, התמונות
הליגה המעניינת ביותר באירופה היא הפרמייר-ליג. האצטדיונים מלאים, כוכבי-העל רואים בה את פסגת שאיפותיהם - ודי מביך לגלות בכל מונדיאל או יורו מחדש, איזו נבחרת יוצאת משם. בקיצור, ליגה מלהיבה היא ממש לא ערובה לנבחרת מגניבה. עובדה שנציגת הליגה השישית באירופה אפילו לא העפילה לטורניר.
חגיגה של יורו ב-ynet ספורט
אז איך קרה שדווקא שתי הנבחרות האלה הגיעו לקו הסיום? לפני הכל, חייבים להיות הוגנים ולומר שהרבה בזכות המזל. לא רק ששתיהן נזקקו בדרך לבעיטות
הכרעה מהנקודה הלבנה, אלא שבמהלך הפנדלים שתיהן החמיצו ראשונות (כלומר כבר לא היו תלויות בעצמן), ושתיהן עלו בזכות פצצה למשקוף (אשלי יאנג ברבע מול איטליה, ברונו אלבש בחצי מול ספרד). היום כולנו חכמים בדיעבד, כשלמעשה מילימטרים ספורים הפרידו בין הווינרים ללוזרים.
אבל יש עוד דמיון מדהים בין צמד הפינליסטיות, שגם שיחקו באותו הבית. בהרכב הפותח של שתיהן יש עשרה שחקנים מהליגה שאותה הן מייצגות, כשחמישה-שישה מתוכם משחקים באותה קבוצה. לשתיהן גם יש ב-11 רק שחקן אחד מליגה אחרת, ובמקרה שני השחקנים האלה - דויד סילבה ומריו באלוטלי, משחקים באותה קבוצה - אלופת אנגליה מנצ'סטר סיטי.
השלד הספרדי בנוי מלפחות חמישה שחקני ברצלונה ומארבעה מריאל, האיטלקי מושתת על חמישה שחקני יובנטוס ושניים-שלושה ממילאן. רוב שחקני ההרכב
נפגשים כל שבוע במשחקים, ומרביתם גם מתראים מדי יום באימונים, אין מה לעשות, הם יותר מגובשים ויודעים באיזה כושר נמצא כל אחד. בנבחרת זה בא לביטוי בהבנה העיוורת ובחיפוי ההדדי. ג'יג'י בופון יודע בדיוק מה לצפות מהמגינים שלו ביובנטוס, ברצאלי, קייליני ובונוצ'י. על ההיכרות העמוקה בין בוסקטס, צ'אבי ואינייסטה מיותר להרחיב.
הנבחרת שהכי קרובה למודל הזה, פרט לשתיים שישחקו בגמר, היא גרמניה, עם שישה נציגים לבאיירן מינכן בהרכב. וגם יוון, שמרבית שחקניה באים מאולימפיאקוס ומפנאתינייקוס. כנראה לא במקרה הם הגיעו לרבע הגמר.
את הלוקסוס הזה לא תמצאו בנבחרות כמו אנגליה וצרפת, שלא לדבר "ה" לוזרית של היורו, נבחרת מגדל בבל בכתום. מדהים, אבל בין 11 שחקני ההרכב של
ההולנדים, לא תמצאו אפילו שניים שמשחקים באותה קבוצה. כשכל אחד מייצג את עצמו, לא פלא שהאגוטריפ מסתיים בשלב הבתים. וזה היה כנראה ההבדל ביורו 2012 בין הסקוודרה אזורה לסקוודרה חלטורה.
מתקפת הישראלים
בסוף השבוע שמעתי בקייב הרבה יותר עברית מאיטלקית ומספרדית. כמו בשלבים המכריעים של הצ'מפיונס-ליג, כמו בקלאסיקו במדריד ובברצלונה, כמו במחזורי חג המולד בלונדון ובמנצ'סטר - הקהל הישראלי שוב מסתער על מופעי השיא של הכדורגל האירופי. כי אם לא היית שם, מה תספר לחבר'ה?
תמיד רצינו להיות חלק מאירופה. עכשיו, כשסוף סוף התקבלנו, אנחנו רצים רק לאירועי השיא שלהם (מישהו היה במוקדמות בין איטליה לאסטוניה?), נהנים
מהמתקנים, מהנימוסים, מהתרבות ומהכדורגל. ולמרות שאנחנו באסיה, תמיד יש לנו (גם בתקשורת) רק דרישות, קיטורים וטענות לגבי המלון, החניון והאצטדיון. אפשר לחשוב שאצלנו מסוגלים להרים טורניר בסדר גודל כזה.
כשמשחק נופל על יום כיפור או יום שישי, אנחנו אומרים שהם אנטימשים, וכשיושבים לשבץ את תאריכי המשחקים, דורשים שזה גם לא ייפול על ג' בתשרי, תשעה באב, עשרה בטבת או י"ז בתמוז. אבל כשיש גמר יורו, פתאום כולנו חלק ממשפחת העמים, ממהרים להתחכך, ומניפים באצטדיונים את דגלי הלאום, כאילו שהאצטדיון האולימפי בקייב הוא גבעת האולפנה וה"דונבאס ארנה" בדונייצק זה הבופור.
בסוף השבוע ראיתי באחד האתרים כתבה על אוהדים שהגיעו למשחק בין פורטוגל להולנד, והניפו כמובן את דגל ישראל. מסביב למגן-דוד הם גם כתבו בטוש שחור:
"Israel Prefer Messi"... אני לא יודע אם ראש הממשלה קיים דיון בקשר לעמדה הרשמית הזאת בקבינט המדיני-בטחוני, אבל בזכות הדגל שהונף בחארקוב, האירופאים יכולים להגיע רק למסקנה אחת: שהישראלים כותבים בשגיאות.
ואם כבר מדברים על להתחכך, מעניין מי יהיה הקפטן המאושר שיזכה לשמוע הלילה, מיד אחרי הנפת הגביע, לחישה באוזן מאבי לוזון. קסיאס או בופון?
לפנייה לכתב/ת 
