ברלין 2012: יקום טכנולוגי מקביל
היא מארחת את IFA היוקרתית, Wired הכתיר אותה כבירת סטארט-אפים לוהטת ומפלגת הפיראטים קיבלה 15 מושבים בפרלמנט שלה - אבל אפשר לחכות בברלין חודש לחיבור אינטרנט מהיר. שבע שנים אחרי, שוקי חזר לבירת גרמניה לבדוק מה השתנה
נוהגים לומר שברלין אינה דומה לערי בירה מערביות אחרות ואפילו לא לשאר ערי גרמניה, וניכר שיש בזה הרבה אמת. מצד אחד, מדובר ביעד פופולרי לתיירות ולהגירה, עיר שמיליונים רוצים לגור בה. מצד שני, זו גם עיר גרעונית ששרויה בחובות של עשרות מיליארדים, שסולת מפערים ומשיעור אבטלה גבוה, והרבה בעיות אחרות.
בכל מיני תחומים אבל במיוחד במה שקשור לטכנולוגיה, משמשת בה ערבובייה משונה של ישן וחדש, של שמרנות ומחשבה רדיקלית, של שפות עיצוב וסגנונות חיים אולטרא-הייטקיים שמוקפים בהרבה מאד לואו-טק. מצד אחד, עיר עם היסטוריה (שלא לומר: וואחד היסטוריה) עם הנצחה, מוזיאונים, דרמה ואשמה. מצד שני, עיר צעירה, סקסית, אסקפיסטית, עם המון סטודנטים ובתי-קפה שלעיתים קרובות ובהרבה דרכים מזכירים את תל-אביב. ביקרנו בה לפני שבע שנים, ובדקנו מה השתנה מאז.
בעיות של עיר גדולה
בכלל, הדמיון בין ברלין לתל-אביב גדול לפעמים ממה שאפשר היה לצפות. ישנם, כמובן, הבדלי אקלים, שפה ותרבות, התחבורה הציבורית המצוינת ושבילי אופניים נוחים ואוויר נקי וחשמל ירוק ומים זולים. אבל כשמתחילים לדבר עם אנשים על הבעיות מבחינים מייד בנקודות הדמיון. לרטינות הרגילות של הברלינאים, על החורף הקר, הבירוקרטיה המתישה ואיחורי הרכבות (לעיתים בשלוש דקות ויותר!), נוספו בשנים האחרונות טענות מרות על הג'נטריפיקציה, העלייה במחירי הדירות, מדיניות ההגירה.
ברובע נויקלן הדרומי, הלהיט החדש בקרב הישראליים, כולם יודעים לספר על הדירה שרק לפני חמש שנים עלתה 30 אלף יורו ונמכרה לאחרונה ב-70 אלף (כ-350 אלף שקלים). הרבה גרמנים מתוסכלים מהאופן שבו מתנהלות הכלכלה והפוליטיקה, מודאגים מהתחזקות הלאומיות, וכועסים על תהליכי ההפרטה וההתמסחרות של העיר. אבל השלב שבו יש את הסיכוי הכי טוב שיקללו הוא כשהם מדברים על ספקי תקשורת (או ניאו-נאצים, אבל אסור להשוות).
ה-Wi-Fi עדיין סגור
בניגוד למחירי המזון והדיור, הנמוכים בדרך-כלל דרמטית מהמחירים בישראל, דווקא המחירים של מחשבים ומוצרי אלקטרוניקה ביתיים בברלין לא רחוקים הרבה מהמחירים בארץ. שוק מוצרי היד-שנייה מפותח יותר, וישנם מותגים מקומיים זולים (ומוצרים ישנים מתוצרת גרמניה, שממאנים למות). אבל על המוצרים שהישראלים אוהבים לקנות בחו"ל, כמו מצלמות ומחשבים ניידים (או נעליים), בדרך-כלל הם ישלמו כאן כמעט אותו הדבר.
לא תראו יותר מדי אנשים מסתובבים עם מחשב נייד בעיר הזו, או "עובדים מהבית" ישירות מהקפה השכונתי, בין השאר משום שאין בה כמעט רשתות Wi-Fi פתוחות, גם לא בבתי-קפה. אפילו בשדה התעופה החדש, שייפתח בקרוב, החיבור האלחוטי יהיה בתשלום.
רבים מהישראלים שעברו לגור בעיר בשנים האחרונות, מספרים בחלחלה על המתנה ממושכת של חודש ויותר לחיבור אינטרנט חדש, על הקושי לקבל שירות טלפוני באנגלית ועל מבול של תביעות נגד משתפי קבצים.
רוצים שיתוף קבצים ולגליזציה
העניין האחרון טעון במיוחד. מאז הפרטת הטיפול בהפרת זכויות יוצרים על מוזיקה וסרטים, כמעט כולם מכירים (או טוענים שהם מכירים) מישהו שנתפס, נתבע ושילם אלפי יורו. שלא במפתיע, זה היה אחד הנושאים המרכזיים בקמפיין שהביא ל-Piratenpartei Deutschland, מפלגת הפיראטים המקומית, 15 מושבים בפרלמנט של מדינת-ברלין. אם כי סביר להניח שסייעו לכך גם הדרישה של הפיראטים לסבסוד מפליג נוסף של התחבורה הציבורית וללגליזציה של סמים קלים (בהמשך לתהליך הדה-קרימיניליזציה המהיר של השנים האחרונות).
מצד אחד, ברור שיש בברלין גרעין קשה של גיקים שמאמינים בזכות לפרטיות ובנייטרליות רשת, בשקיפות ממשלתית ובדמוקרטיה ישירה מבוססת קוד פתוח/תוכנה חופשית. מצד שני, עושה רושם שרוב הברלינאים כועסים פחות על מצב הפרטיות והפיראטיות ויותר על ההפסד בחצי-גמר היורו, העיכוב המביך בפתיחת שדה התעופה החדש, או על אנשים שאוכלים אספרגוס אחרי 24 ביוני (כן, זה נשמע מוזר, אבל יש מסורת גרמנית ותיקה בעניין).
שונאים את ספקי התקשורת
זה לא שאין בברלין טכנולוגיה מתקדמת. בשנה האחרונה גוגל פתחה בה מרכז מחקר יוקרתי, T-Labs שברה את השיא העולמי בתקשורת נתונים על סיב אופטי (512Gbps) ומגזין Wired הכתיר אותה כאחת מבירות הסטארט-אפים הלוהטות של אירופה. לפי נתוני ה-OECD שיעור חדירת האינטרנט המהיר בגרמניה דומה מאד לזה של ישראל, ומהבחינה הזו ברלין כנראה לא שונה הרבה.
לעומת זאת, התקשיתי למצוא ברלינאי שיודע כמה בדיוק הוא משלם על שירותי תקשורת ומה הוא מקבל בדיוק בתמורה. אתם מכירים את זה: כל אחד משלם סכום אחר, פערי המחירים מגיעים לעשרות ולפעמים מאות אחוזים, וכולם מקללים את השירות הגרוע.
אבל מי שזה מספיק חשוב לו יכול לשלם הרבה פחות. חברת O2 למשל, מציעה לסטודנטים תמורת 25 יורו (כ-120 ש"ח), אינטרנט וטלפון קווי ללא הגבלה, שיחות ללא הגבלה לשתי רשתות סלולר + 100 דקות לרשתות אחרות + משלוח הודעות SMS ללא הגבלה.
תמורת החל מ-20 יורו לחודש אפשר לקבל אינטרנט 5Mb + טלפון קווי ללא הגבלה + 100GB שטח אחסון. תמורת 35 יורו לחודש כבר תוכלו לקבל אותה עיסקה עם חיבור VDSL במהירות של 50 מגה. אם אתם מגיעים לעיר כתיירים תוכלו לרכוש תמורת החל מ-20 יורו לערך כרטיס SIM Prepaid וחבילת אינטרנט 3G, עם הרבה יותר ממה שתספיקו לנצל בטיול אחד.
פחות כספומטים, פחות סמארטפונים
הגרמנים ידועים כצרכנים שמרניים שלא ממהרים לשלוח יד לפנקס השקים ולעיתים קרובות גם לא מחזיקים בכרטיס אשראי. רוב העסקים בברלין מקבלים רק מזומן, ורוב המכשירים למשיכת מזומנים הם מהסוג הידוע במקומותינו כקנספומט (כזה שלא שייך לבנק אלא לצד-שלישי וגובה עמלה מנופחת).
עוד אביזר שנוכחותו אנמית להפתיע הוא הסמארטפון. בסניפי סאטורן (רשת חנויות מחשוב, אלקטרוניקה, גאדג'טים ו-DVD מרובת סניפים) אפשר למצוא מבחר נאה של סלולריים מכל הדורות, כולל כמה מוצרים ויצרנים מפתיעים שלא מוכרים אצלנו, אבל הנתח של הסמארטפונים קטן יותר בבירור.
האייפון קנה אחיזה מכובדת ופה ושם תראו גם מכשירי אנדרואיד, אבל קשה להשוות למה שקורה בישראל. ואגב, גם סאטורן וחנויות קטנות יותר, בעיקר משמשות כסוכנות של ענקי תקשורת כמו O2 ו-T-Mobile. הייבוא המקביל קיים אבל בצמצום, אולי בגלל שתמחור המכשירים אצל הספקים די משתלם.
גולשים בעיקר מהבית
במונחים יחסיים, ברלין היא מהערים העניות באירופה. אבל במונחים של יוקר מחיה וכוח קנייה, שירותים ציבוריים וביטחון אישי, אין לברלינאים באמת מה להתלונן.
לפעמים נדמה שהם מתעניינים במזג-האוויר יותר מאשר בכותרות החדשות. הם עובדים פחות, שותים יותר, הולכים לישון מוקדם. קצב החיים שלהם שונה משלנו, וזה יכול לספק סוג של הסבר לכך שפחות אנשים חשים צורך דוחק לגלוש באינטרנט מכל מקום.
ברשת ה-U-Bahn, הרכבות התחתיות, יש מספיק קליטה בשביל לשלוח ולקבל סמסים אבל בלתי אפשרי לגלוש. לרגע, שאלתי את עצמי איך הברלינאים המפונקים לא הקימו קול זעקה. ומצד שני, ממילא הרכבת מהירה והנסיעות קצרות. אני גם יכול לתאר לעצמי שיש לפעמים חשק להתנתק, כשאתה חי במדינה שיש בה לפחות שלושה חודשי חורף שבהם כולם סגורים בבית.
בשורה התחתונה, כשמשווים אלינו ניכר שהברלינאים גולשים פחות כשהם מחוץ לבית, אבל מקבלים אינטרנט זול, מהיר ותקין יותר כשהם בבית. עניין של סדר עדיפויות כנראה, ובכלל לא בטוח שהוא פחות טוב מזה שלנו.
שוקי גלילי הוא בלוגר שעוסק בטכנולוגיה, אוכל וקידום אתרים.
