שתף קטע נבחר
צילום: shutterstock

אוכלים עם הבריזה: מחביתה ועד פאייה

הבריזה מהים, הצבע הכחול ואווירת החופש מעוררים את רפי אהרונוביץ' והוא מתחיל את היום בארוחת בוקר עשירה ומקנח בארוחת ערב על טהרת מאכלי הים. בבית הוא משחזר את טעמי הים עם פאייה מפוארת

ארוחת בוקר. קפה לנדוור. ליד בריכת גורדון. יופי של מקום להתחיל בו את הבוקר, חשבתי לעצמי, רגוע, תרני המרינה והים ברקע, והכי חשוב, ממוקם בול על מסלול ההליכה שלי. בהמשך הסתבר שצדקתי. ארוחת הבוקר הייתה מעולה, מושקעת וטרייה ביותר. מבחן הסלט עבר בהצלחה, הוא היה טרי ומתובל בעדינות.

 

עוד בערוץ האוכל:

מאבו חסן ועד הלחם ב-"יונה": מורטן ברטלסן בוחן את מסעדות ישראל

מכינים את השניצל הישראלי המושלם - מדריך

עוף עם אופי: שאול בן אדרת עם מתכוני עוף

 

אבל אחד הדברים שאני הכי אוהב בארוחות בוקר זה את האקסטרות, מה שקוראים היום השפיץ - משהו שבו אפשר להפתיע אותך מעבר לחביתה, לסלט ולגבינות. פה זה הופיע בדמות מעין בורקיטס בסלסלת המאפים, שרק בשבילו שווה לי לחזור. הבצק היה עדין ובמלית גבינה לבנה ופרוסת גבינה צהובה, שהפכו את הכל לעונג.

 

לחביתה הזמנתי את תוספת האיכר שמתומחרת ב-11 ₪. חברים, ה-11 ₪ האלה הם השקעה נבונה. זה הופך את החביתה למשהו מפלצתי בגודלו המכיל כרשה, תרד, פטריות טריות ושפע גבינת פרומעז. ספק אם איכר עובד אדמה קשה-יום היה מצליח לסיים את זה. אני הצלחתי חלקית ואת השאר העברתי לגברת. מומלץ למי שרוצה לחלוק ארוחת בוקר. בצד הוגשו גבינות רכות סטנדרטיות ומוזלי משובח, וכמובן סלט טונה. אני שוקל בפעם הבאה להזמין רק את מאפה הבורקיטס וחביתת האיכר. הקפה לסיום היה פשוט מעולה. בקיצור, הבוקר התחיל לא רע בכלל.

 

אפילו רפי לא סיים את זה - חביתת האיכר (צילום: רפי אהרונוביץ' ) (צילום: רפי אהרונוביץ' )
אפילו רפי לא סיים את זה - חביתת האיכר(צילום: רפי אהרונוביץ' )

 

בערב - יפו. שוק הנמל החדש, שמסתמן כי הולך להיות אחלה מקום. הזמנו מקום ב'רוקח ים'. "את רוקח 73 אנחנו אוהבים, ים אנחנו אוהבים", אמרתי לגברת, "מה יכול להיות רע?". האמת, שום דבר רע. הכל פשוט טוב. למרות שהיינו בתקופת הרצה המקום מתקתק. התיישבנו חבורה שלמה על הבר. זה אולי מקשה על דיבור אחד עם השני אבל אנחנו כבר חברים הרבה שנים, לא חייבים לדבר. מחליפים מבט ומסתדרים. מצד שני, כל האקשן מול עינינו. לשבת על בר של עסק שעובד זה התפאורה הכי טובה לי לארוחה. אתה שומע את הרחש לחש של פירות הים כשהם פוגשים את המחבתות הלוהטות, מריח את השום הנחרך קלות לפני שהוא מוצף ביין לבן... תענוג. אז מה אכלנו? יותר נכון - מה לא.

 

מחבת בויאבז (צילום: רפי אהרונוביץ' ) (צילום: רפי אהרונוביץ' )
מחבת בויאבז(צילום: רפי אהרונוביץ' )

 

האוכל הוא סוג של טאפאסים - מנות לא גדולות שמאפשרות לך לדגום הרבה וכמובן לשתות משהו ליד. על השולחן: כרוב כבוש עם מעט שמן; זיתים מתובלים, שהלכו מצוין עם שוט של וודקה עד שהגיע האוכל; סלט פטוש עם קרעים של פוקצ'ה קלויה בשמן זית ופטה של המאירי וזיתים שחורים; סלט עגבניות שרי עם בצל סגול, ריקוטה, המון ירק ומעט פלפל חריף. טעים מאוד; והברקה רצינית - סלט תפוחי אדמה עם אנשובי, איולי שום וזיתים. הוא הזכיר לי את תפוחי האדמה עם הדגים המלוחים המגיעים מהמטבח הרוסי. זה סחב איתו עוד וודקה.

 

ביסק סרטנים (צילום: רפי אהרונוביץ' ) (צילום: רפי אהרונוביץ' )
ביסק סרטנים(צילום: רפי אהרונוביץ' )

 

כולם הרימו כוס קאווה לחיי האוכל הטוב והטיול שבדרך. אני המשכתי עם הוודקה והייתי עסוק בהתרוצצות בין כל יושבי הבר כדי להספיק לטעום מהכל. להמשך הזמנו מספר מנות קרות ומספר מנות חמות: סביצ'ה מוסר ים עם לבנה, עגבניות צלויות ומעט פלפל חריף; טרטר סלמון ועדשים שחורות; וקובה-ניא של טלה, לאלה שלא אוכלים דגים נאים - שלושתן יופי של מנות.

 

בחמות: קריספי שרימפס - שרימפס גדולים ופריכים מוגשים בקונוס נייר, כמו פיש אנד צ'יפס; להיט של קפוצ'ינו סרטנים בשמנת וברנדי - ביסק סרטנים נפלא שרק בגללו הייתי עובר פה, לוקח אותו בשלוק כמו בדלפק אספרסו וממשיך; ומחבת ברזל של בויאבז עם שרימפס, קלמרי, מולים ורוטב נפלא של עגבניות, שום וזעפרן, יחד עם תפוחי אדמה, שהיה מעולה אף הוא.

 

קריספי שרימפס (צילום: רפי אהרונוביץ' ) (צילום: רפי אהרונוביץ' )
קריספי שרימפס(צילום: רפי אהרונוביץ' )

 

הגברת, שלא אוכלת פירות ים, הזמינה פילה דג (שהיה מוסר באותו יום) עם חציל שרוף ברוטב נענע. את הקינוחים, חברים, אני כבר לא זוכר... אני בטוח שאחד היה עם המון שוקולד והיה מעולה, והשני - עליו נאלצתי להיאבק קשות עם ד' השמן - הכיל גלידת וניל, שערות חלבה, אשכולית אדומה וקולי תות שדה. זה מה שנקרא כמה פשוט ככה טעים. קפה אחד ויצאנו.

 

 (צילום: רפי אהרונוביץ' ) (צילום: רפי אהרונוביץ' )

קינוחי המריבה ברוקח 73 (צילום: רפי אהרונוביץ' ) (צילום: רפי אהרונוביץ' )
קינוחי המריבה ברוקח 73(צילום: רפי אהרונוביץ' )

 

בדרך החוצה עשינו סיבוב. חלק מהחנויות פתוחות. מקום בשם 'המזווה' התגלה כמעין מעדנייה קטנה המחזיקה, בין היתר, בכל פרי שאתם יכולים לדמיין מיובש וללא סוכר. הקטנה קנתה מספר שקיות מהמבחר ולדעתי הדובדבנים החמצמצים-מתוקים המיובשים באופן טבעי, כמו כל הפירות פה, היו הלהיט. הם כיכבו בביתנו מספר ימים כחטיף או שהושרו באלכוהול עד שהתנפחו, ואז סוננו והונחו על גלידת וניל.

 

לידם בית מקדש לשוקולד בשם 'ליה' שיש בו את כל סוגי הפטיפורים. דגמנו כמה, קנינו כמה, כולל כמה ממתקים על מקל בצורה של ארטיק שוקולד מעולה טבול בפירורי פיסטוק. כן, גם על זה הייתי צריך להיאבק עם ד' השמן (המלחמה לעולם נמשכת).

 

יומיים אחרי, המחבתות של 'רוקח ים' נתנו לי השראה לבשל פאייה. האמת, שמכל הפאייות שאכלתי בעולם, הכי טעימה היא זו שלי. פשוט כי אני לא לוקח אותה ברצינות. פאייה זה מאכל עממי ואפשר להכניס לתוכו את כל מה שעולה על רוחכם. פעם אפילו עשיתי פאייה משאריות של אורז לבן שכבר בושל, ויצא מעולה. הפעם באמת שמתי את כל מה שהיה בבית.

 

פאייה ביתית

המרכיבים (ל-6 גרגרנים):

150 גרם בייקון או אווז מעושן, חתוך לקוביות קטנות מאוד

4 נקניקיות מרגז

4 נקניקיות מעושנות מהסוג הרגיל

4 כרעיים שבושלו בתוך מרק או נשארו מצלי (אני השתמשתי במקום זה ב-6 ירכי עוף שפורקו מעצם הגב ונשארו רק עם עצם אחת. הם נצלו בתנור בשקית קוקי עם עוד הרבה חלקי עופות אחרים ברוטב טריאקי עם הרבה גזר ובצל, אך נשארו לפליטה ומצאו את דרכם לתוך הפאייה)

1 בצל לבן ו-1 בצל סגול קצוצים

1/2 כוס שמן זית

3 שיני שום כתושות

1 פלפל אדום גדול חתוך לקוביות קטנות

2 עגבניות חלוטות וקלופות, חתוכות לקוביות (אני השתמשתי בחצי קופסא של עגבניות מרוסקות)

1/2 כוס אפונה קפואה (גם כאן השתמשתי בחצי כוס של אפונה וגזר קפואים ושום אסון לא קרה)

1/2 כפית גרגרי כוסברה

1/2 כפית כורכום

פלפל שחור גרוס טרי

מעט זעפרן שהושרה לכמה דקות ב-1/3 כוס מים חמים

1/2 1 כוסות אורז ארוך (אורז פרסי לדעתי הכי מתאים)

3 כוסות מרק עוף או מים

מעט מלח

 

אופן ההכנה:

  1. מתחילים בטיגון המרגז בשלמותן מספר דקות על מחבת חמה. אחר כ-4-5 דקות מוסיפים את הנקניקיות הרגילות בשלמותן והבייקון או האווז. מטגנים 3-4 דקות ומוציאים. מצננים מעט וחותכים את המרגז והנקניקיות לחתיכות גדולות.
  2. בסוטז גדול (למי שלא טרח והביא מחבת מקורית מספרד) מחממים מעט שמן, מזהיבים את הבצל, מוסיפים את השום ואת הנקניקיות הצלויות למחצה.
  3. מוסיפים את הפלפל האדום וכל התבלינים מלבד הזעפרן. אחרי 2 דקות מוסיפים את האורז והזעפרן, מטגנים מספר דקות ומוסיפים את כל שאר המרכיבים. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומכסים.
  4. מבשלים על אש קטנה מאוד 15-20 דקות, עד שהאורז מתרכך. לרוב, לסוטזים הגדולים כדאי להשתמש בנייר כסף ועליו מכסה - לאטימה מושלמת. שימו לב האורז צריך להיות רך. אם הוא התרכך ועדיין נשארו נוזלים, כדאי לפתוח את המכסה להגביר את האש ל-2-3 דקות. זה לא ריזוטו, אבל זה גם לא צריך לצאת אורז אחד אחד.
  5. מורידים מהאש, מערבבים כמה פעמים כדי לאוורר את האורז ומגישים.

 

 

תכניסו את כל מה שיש במקרר - פאייה (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
תכניסו את כל מה שיש במקרר - פאייה(צילום: ירון ברנר)

 

 


 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רפי אהרונוביץ'
הבורקיטס של לנדוור
צילום: רפי אהרונוביץ'
צילום: רפי אהרונוביץ'
איל לביא ברוקח 73בנמל יפו
צילום: רפי אהרונוביץ'
צילום: רפי אהרונוביץ'
טאפאסים חמים
צילום: רפי אהרונוביץ'
מומלצים