איזו מין אנימציה: גלגוליו של הסקס המונפש

אחד האירועים היותר מאתגרים בפסטיבל "אנימיקס" שייפתח מחר (ד') הוא מפגש בנושא שטרם עלה על במה ציבורית בישראל, וטופל אך מעט גם במקומות אחרים: "איזו מין אנימציה" עוסק בהתפתחות המדהימה, המרתקת והמודחקת ביחסיה של אמנות האנימציה לסוגיה ולדורותיה עם הנושא המיני, הארוטי ועם נגיעה קלה בפורנוגרפי.

כתבות מגזין נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

• המערבונים האדומים: אינדיאנים? סוציאליסטים!
• האזרח קיין לאן? ניתוח דירוג Sight & Sound
• "חברים": יש ערימה של חבר'ה על הדסקטופ
  

לא ניתן להפריד בין הקשר של אנימציה עם מין לבין הקשר של הקולנוע בכלל עם נושא זה. להבנת הקשר, צריך לגעת גם ביחס הקולנוע והאנימציה למושג "אהבה".

הקולנוע והאנימציה נולדו יחד, עם המצאת מצלמת הקולנוע בסוף המאה ה-19. כבר מרגע לידתם התפתחו שתי האמנויות הצעירות האלה בכיוונים שונים. הקולנוע שאף לרגש, כדי למשוך אנשים לבוא לבתי הקולנוע. מיד עם התחלת הפקת הסרטים, פנו היוצרים לסיפורים עתירי פעולה, רגש ומתח - והאהבה היתה אחד הנושאים היותר שכיחים בתסריטים.

האנימציה, לעומת זאת, הבינה את יכולותיה ומגבלותיה, ושמה דגש על הבידור, שעשוע וצחוק. כך נולד סגנון האנימציה שהנפיש חיות, יצורים ודמויות אנוש, והלך לכיוון ההגזמה והדמיון, הטירוף וההצחקה. מכאן ניתן להבין שהאנימציה נזהרה מטיפול ברגשות מורכבים כמו אהבה, זוגיות וכמובן - ארוטיקה (כמה סקסית יכולה כבר להיות עז מזמרת?).

לאור כל אלה, נוכל להעריך נכונה את סרט האנימציה הראשון שיכול להיות מוגדר כפורנוגרפיה משולחת רסן. מדובר בסרט מחתרתי שיצרו מיטב יוצרי האנימציה בסוף שנות העשרים כהפתעה מאצ'ואיסטית לבכיר יוצרי האנימציה האמריקנית - וינזור מק'קי, לכבוד יום הולדתו ה-60. הסרט לא הוקרן בשום מקום מהוגן ונחשוף אותו לראשונה בהקרנה פומבית בארץ הקודש. הוא אמנם בוטה בצורה יוצאת דופן, אך גם מלא הומור ויצירתיות.

מתוך סרטי התוכנית

בשנות השלושים, כשאולפני האחים פליישר יצרו את הדמות של בטי בופ, הם העזו (וגם זאת לא מיד בהתחלה) להעניק לה סממנים נשיים מחוטבים עד ארוטיים. גופה צויר בפרופורציות אטרקטיביות, היא היתה נוהגת לאבד את בגדיה ברגעי בהלה - לשמחת הצופים הגבריים כמובן - ובאחד מסרטיה היא רוקדת ריקוד הולה, כשלצווארה זר אקזוטי ותו לא - וכל חרמן מצוי יכול לדמיין מה מסתתר מאחורי הזר המקפץ. בטי בופ גם היתה חשופה להטרדות מיניות מצד מעסיקיה, ומרובן השתחררה באסרטיביות ראויה לחיקוי.

התעמולה המשוחררת של דיסני

אולפני דיסני היו מאז ומתמיד סמל המהוגנות השמרנית, המיובשת והצדקנית. לאור זה, מפליא כיצד הם גייסו מידה בולטת של ארוטיקה בוטה כשהיה עליהם לעשות סרטי תעמולה עבור חיילי ארצות הברית, בדרכם למלחמת העולם השנייה המשתוללת באירופה. זאת היתה תופעה רווחת: סרטי האנימציה להדרכה ולתעמולה שנוצרו אז להכשרת החיילים העלו את רף הארוטיקה לגובה חדש - אולי כדי לרכוש את לב החיילים הצעירים הנוסעים הרחק מהבית.

בשנות החמישים נעשה בגרמניה סרט מצויר מחתרתי על הסיפור האמיתי של שלגיה. בסרט גילויים משמחי לב - מה באמת עשו שבעת הגמדים עם שלגיה בבקתה הבודדה ביער, ואיך באמת העיר הנסיך המאושר את שלגיה, כשנפלה עליה תרדמת התפוח המורעל. הסרט הופץ בזמנו בעולם בגרסת סופר 8 כסרט פורנוגרפי לכל דבר, ואף נטחן רבות בקרב חרמני ישראל באותה תקופה. אך הזירה הפומבית - בתי הקולנוע והטלוויזיה - נשארה עוד שנים רבות נקייה מארוטיקה חזותית גלויה ומשוחררת.

איזו מין אנימציה. נודדים בין התקופות והאופנות

הסרט ששינה את הכול (לא רק באנימציה, אלא בקולנוע בכלל) היה "פריץ החתול" של ראלף באקשי, על פי הקומיקס של קראמב, שיצא למסכים ב-1972. היה זה הסרט המצויר הראשון שקיבל סיווג "למבוגרים בלבד". הסרט שבר את כל כללי האתיקה של התקופה לגבי שימוש בסמים, אהבה ומין חופשיים, וגזענות כלפי שחורים ומיעוטים. פריץ החתול (שרבים כינו אותו "שפריץ החתול") לווה בגל סרטי אנימציה למבוגרים, ושבירת כל הטאבואים

והאיסורים שהקולנוע היה משופע בהם. סייעה לכך הצלחתו הכלכלית של פריץ (בוודאי כשחושבים על עלויות ההפקה הנמוכות) והגילוי שהקהל הרחב אינו נרתע מאמירות בוטות, והוא בשל לקראת העידן החדש בבידור ובאמנויות הקולנוע.

החלק האחרון בתוכנית, "איזו מין אהבה", מראה מבחר חדש של סרטי אנימציה המטפלים בחומרים ארוטיים - ביניהם ארוטיקה חד מינית, סרטי פרסומות המשתמשים במיניות כדי למשוך תשומת לב, וסרטים אמנותיים מרגשים, מצחיקים, חכמים ונועזים, המוכיחים שאנימציה יכולה לתאר ספקטרום ענק של חוויות מאוירות - מהבת שמתחשבנת עם אמה שאסרה עליה לאונן, ועד החוויות המופשטות ביותר, כגון אורגזמה מטלטלת.

המפגש מלווה בהקרנת עשרות קטעים מסרטים נדירים, נועזים, מפתיעים ומשעשעים להפליא, ואינו מיועד לביישנים, שומרי מסורת או סתם שמרנים.

"איזו מין אנימציה" - יום ו', 10 באוגוסט, 14:30, סינמטק תל אביב. למידע וכרישת כרטיסים היכנסו לעמוד הפייסבוק של הפסטיבל .