ברברת איראנית - מה אנחנו בכלל מבינים?

הברברת האיראנית מתפשטת והולכת כמגיפה. המחלה, שטרם נמצא לה מענה, תוקפת אנשי ביטחון בהווה ובעבר, ובמיוחד כאלה שמערכת החיסון שלהם סובלת מחוסר בענווה, מקוצר בזיכרון ובעיקר משנאת השלטון. לכן, בבואנו לבחון את עומק הבנתם של הלוקים בברברת בעניינים שהם הרי גורל, מן הראוי להזכיר מספר עובדות.

כל הבכירים שפרשו בשנים האחרונות מצה"ל וממערכת הביטחון, היו שותפים לכישלון הגדול ביותר של אותה המערכת מיום הקמתה - מלחמת לבנון השנייה. מקורו של אותו הכישלון לא היה, כפי שנוח לרבים לטעון, רק במינויו של רמטכ"ל יוצא חיל האוויר אלא באימוצה הגורף, בעשור שקדם למלחמה, של תפישת ביטחון הזוייה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

הקיסר מקיסריה / אריאנה מלמד

איראן גויסה למלחמה בנתניהו / שלמה אנגל

בהמשך לכך - העובדות שניתן ללמוד מההיסטוריה הקצרה של ישראל הקטנה מלמדות כי המציאות נוטה להציג כמגוחכות את רוב הנחותיהם המקדימות של המומחים, ובוודאי של אלה שאינם מצויים בליבת קבלת ההחלטות. אחת הדוגמאות היותר בולטות לפער בין מה שנאמר קודם לאירוע לבין מה שהתרחש בו בפועל, הייתה בתקופת הברברת העיראקית, זו שפרצה בישראל טרם מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991.

ב-15 באוגוסט 1990 ולאחר פלישת עיראק לכווית, אמר מי שהיה ראש אמ"ן אהרון יריב כי: "ארה"ב לא תיזום מלחמה. המגמה שלה היא ללחוץ חזק על חוסיין כדי להביאו להסדר". יומיים לאחר מכן אמר הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור בעניין מעורבותה האפשרית של ישראל: "אם תתפתח מלחמה, סדאם יהיה כל כך עסוק בתחום הזה שהוא צריך להיות יותר ממשוגע כדי לגרור את ישראל לעניין".

עוד מלהטט במילים היה ראש אמ"ן לשעבר יהושע שגיא, שאמר: "ברור לי שהסעודים לא יתנו לאמריקנים לקיים בסיס קרקעי בתחומם שכן הדבר חושף אותם למתקפה כוללת של עיראק, שתטען שהיא מגינה על עצמה. האמריקנים יכולים לבצע תפנית. להתפשר עם האיראנים, להסתדר עם הסורים ואז לחץ משני הצדדים על עיראק יכול להוציא אותה מכווית. אבל בשביל זה האמריקנים צריכים לרדת ממש על ארבע".

רק הבבא ברוך צדק

פרופ' גדעון פישלזון מאוניברסיטת תל-אביב הצטרף אף הוא בשעתו למקהלת המרגיעים כשתרם להם את הידע הכלכלי והגלובלי הנרחב שלו: "עיראק תהייה חייבת לוותר ולצאת מכווית תוך זמן קצר. נוכח אווירת השלום בעולם, כשאין אפילו מלחמה קרה בין מזרח ומערב אלא להיפך יש גלסנוסט, יש שיתופי פעולה ויש נטייה לסיוע כלכלי, קיימת אחדות דעות נגד הצעד העיראקי. העולם המערבי יכול לחנוק את כלכלת עיראק ותוך חודשיים שלושה היא תישאר בלי אוויר לנשימה".

ד"ר חיים יעבץ, שהיה באותם הימים יועץ לוועדת החוץ והביטחון ומומחה לתכנון שדה הקרב העתידי, הפליא בהסבריו כשהסביר לציבור החושש: "האמריקנים ידאגו לנטרל את הטילים קודם שיגורם. בכל מקרה אחרי המטח הראשון של הטילים, לא יהיו יותר כי הם יושמדו".

למרבה האירוניה, בדיעבד התברר כי הבכיר היחידי שראה באותם הימים את פני העתיד נכוחה היה דווקא זה שהיה הרחוק ביותר מענייני בטחון. ביום שבו השמיע יעבץ את תחזיתו המופרכת צוטט בתקשורת הבבא ברוך שאמר: "ב-15 בינואר לא יקרה כלום. אבל לקראת סוף החודש, בסביבות ט"ו בשבט, תפרוץ מלחמה, אבל אל דאגה, לעם היושב בציון לא יקרה כלום". הבבא ברוך דייק - ב-16 בינואר 1991 החל מבצע "סופת המדבר" וב-30 בינואר חל ט"ו בשבט, שנחגג תוך נחיתתם בישראל של הטילים, שלא גרמו לנפגעים או לנזק משמעותי כלשהו.

בהירות הבנתם האסטרטגית של אלה המקשקשים היום בעניין האיראני זהה בדיוק לזו של אלה שעסקו בכך לקראת מלחמת המפרץ הראשונה ולקראת מלחמת לבנון השנייה. על לקחי הצהרות השווא שנאמרו ערב מלחמת יום הכיפורים, על הנזק הנורא שהן גרמו ועל הזהירות החייבת להינקט כתוצאה מכך לא אומר כאן דבר. אלה התרחשו לפני 40 שנה, תקופה רחוקה כל כך עד שנראה שאין בידי מומחינו את היכולת להפיק ממנה את האזהרה הנוגעת בהם ובאמירותיהם.

אל"מ (מיל') יהודה וגמן, מדריך מומחה בתורות צבאיות ובהיסטוריה של צה"ל.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il