שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: shutterstock

    הטוב, הרע והאומצה: עוף ברביקיו חריף

    אפילו חוויות מסמרות שיער לא הצליחו לקלקל לרפי אהרונוביץ' את התיאבון, שנהנה מתפריט עתיר בשרים שסיפקו לו המסעדות בג'קסון הול. לשיחזור האווירה הוא מכין עבורכם מתכון של עוף ברביקיו חריף על האש

    שבעים ומרוצים המשכנו במסענו ונחתנו בשדה התעופה של דנבר, שם היינו אמורים להיפגש עם שאר חבורת הנועזים. אט-אט, מכל קצוות תבל, התאחדה כמעט כל החבורה. הגברת התרגשה כאילו עברו יותר ממספר ימים מאז נפגשנו לאחרונה. לבסוף עלינו כולנו על מטוס קטן של אייר-אלסקה. הכיוון: בוזמן (Bozeman), שם אמורים היינו לפגוש את ד' השמן ורעייתו ולצאת לדרכים.

     

    עוד בערוץ האוכל:

     

    חברים, מטוסים קטנים כמו מכוניות קטנות כמו כיסאות סקי קטנים, תמיד הלחיצו אותי. דלת תא הטייס הייתה פתוחה ומראה השעונים הרבים העלה לי את מפלס החרדה. כמו הרבה מכוחות היבשה גם אני מעדיף לחשוב על טיסה כמעין קסם: אתה עולה, אתה אוכל, אתה מנמנם, אתה נוחת. איך כל זה קורה פחות מעניין.

     

    "תראי כמה מחוגים" אמרתי לגברת, "איך הוא מבין בכל השעונים האלו...". אשר יגורתי בא לי. עוד לא התיישבנו וכבר יצא הטייס ממבוך השעונים והכריז: "תקלה הידראולית, כולם לרדת". לאחר שכל החבר'ה סיימו לקלל אותי על המזל הרע שהבאתי, ירדנו. "לא לדאוג, חברים", הודיע קול מרגיע ברמקולים, "הטיסה נדחית בערך בחצי שעה". אז באמת התחלתי לדאוג.

     

    בדרך למערב הפרוע (צילום: רפי אהרונוביץ) (צילום: רפי אהרונוביץ)
    בדרך למערב הפרוע(צילום: רפי אהרונוביץ)

     

    הלכתי לאכול ב"וולפגנג פק אקספרס". מקרוני אנד צ'יז ועוף בבלילה היו סבירים, אבל מיד הבנתי שהדבר הנכון היחידי בשמה של המסעדה היא המילה אקספרס. חזרנו לגייט. חצי שעה הפכה לשעה... "לא לדאוג, חברים", הודיע הקול המרגיע ברמקול, "מיטב המוחות של חיל החימוש המקומי מטפלים בתקלה".

     

    הצצתי מבעד לחלונות הגדולים וראיתי בחור בגיל ילדיי בסרבל שמוט משהו, מכסה אחד המנועים היה פתוח, הוא החזיק מברג ביד אחת ובידו השנייה גירד בפדחתו ו... "אוקיי", אמרתי לחבר'ה בעגמומיות, "הסיכוי שנזוז מכאן בקרוב הוא אפסי". "די לראות שחורות" נזפה בי הגברת, "מה אתה מבין במטוסים?". "כלום" עניתי "אבל זו תנועה בינלאומית של מוסכניקים שמביטים במנוע בהלם כאילו הם ראו אותו בפעם הראשונה".

     

    מאחר וכבר ירד הערב פניתי לדוכן הניו-יורק דלי, לסנדביץ' רוסטביף. הכריך היה בינוני אבל אני הרי לא מתכוון לישון על רצפת שדה התעופה בקיבה ריקה. כך חלפו להן "בנעימים" מספר שעות, כשהגברת ברמקולים מרגיעה ודוחה כל פעם מחדש את שעת ההמראה, ואני מביט במכונאי, קורא את שפת הגוף שלו ומתרגם את זה לעוד חצי סנדביץ' או קפה.

     

    באיזשהו שלב צפיתי בו זורק בתסכול את המברג לארגז הכלים, פניתי לחבר'ה ואמרתי: "זהו, חברים, אנחנו תקועים". כמו על מנת לחזק את דבריי הודיעה הגברת ברמקול בקול רגוע "הטיסה מבוטלת, נא לפנות לשירות לקוחות לבירור נוסף".

     

    אחרי שכולם סיימו לקלל אותי ואת הנבואות השחורות שלי בשנית התייצבנו אחר כבוד בשירות לקוחות. "אין בעיה", ענתה האדיבה שמולנו,

    "אנחנו דואגים לכולכם. לזוג אחד סידרנו טיסה היום בלילה, לשני מחר לפנות בוקר דרך הצד השני של המדינה, לשלישי דרך הקוטב הצפוני והוא יגיע מחרתיים, לגבי הרבעי אני עדיין מחפשת...". התחלתי להרגיש לחץ בצד שמאל ומיד פניתי לשקולים ורגועים שבחבורתנו. "דברו אתם איתה", אמרתי, "יום של המתנה יחד עם שפע של פאסט-פוד וקפה גרוע לא הופכים אותי סובלני יותר".

     

    למזלי, חברים, אני נוסע עם מיטב המוחות (שמוכנים לנסוע איתי) והם הבחינו בטיסה היוצאת בקרוב לכיוון ג'קסון הול, ויומינג, שהיא למעשה הייתה היעד הסופי שלנו, אחרי שהיינו אמורים לאסוף את המכוניות ואת ד' השמן בבוזמן. וכך עלינו כולנו על מטוס לג'קסון ועוד במושבי ביזנס.

     

    שוב הבטתי על המטוס הזעיר והפעם אמרתי לגברת בשקט, לאוזניה בלבד, "תארי לך שגם כאן תהיה תקלה, זה יהיה מצחיק". טרם סיימתי את המשפט והודעה רגועה נשמעה ברמקולים: "הטיסה לג'קסון מתעכבת עקב תקלה טכנית... מיטב המוחות בלה בלה בלה...". החבר'ה המותשים כמעט זרקו עלי את תיקי הנסיעה שלהם.

     

    ושוב אנחנו בשדה, הלילה יורד, המכוניות במרחק שעתיים טיסה, העייפות והתסכול רבים, והכי גרוע ששמתי לב לאימתי שכל מוקדי האוכל מתחילים להיסגר אחד אחרי השני. אבל לבסוף עלינו לטיסה ופגשנו את ד' השמן ששכר אוטו אחד גדול ל-10 נוסעים והגיע בול בזמן לאסוף אותנו מהשדה בג'קסון. (בזמן ההמתנה הועלתה ההשערה שאולי הוא ישכור אוטובוס, שכן לאביו הייתה חברת משאיות וכנראה שזה עובר בירושה. זה מה שיום שלם בשדה התעופה עושה...). אבל למרות הכוונות הטובות, בשלב זה שכרנו מכונית נוספת, שכן חבורתנו היא צבעונית ומעניינת ושמחה, אבל ממש לא הומוגנית.

     

    הסוסים המודרנים בדרך לג'קסון הול (צילום: רפי אהרונוביץ) (צילום: רפי אהרונוביץ)
    הסוסים המודרנים בדרך לג'קסון הול(צילום: רפי אהרונוביץ)

     

    בג'קסון הול המערב הפרוע בהתגלמותו - כולם נראים כמו ג'ון וויין כולל הכובע וסגנון הדיבור המתנגן, ורק את הסוס החליף אופנוע ענק. במסעדות מוגשים סטייקים גדולים ואני טעמתי סטייק בופאלו גדול על העצם, קצת יבש יותר מנתח מקביל בבקר, אבל עם טעם עז של בשר. בשר הבופאלו רזה יותר ודומה במרקמו לבשר צייד. במידה ותזמינו כזה, בקשו דרגת הכנה אחת פחות מהרגיל, רצוי מדיום רייר, ותיהנו מנתח בשרי ביותר.

     

    ברוכים הבאים לברביקיו - טעים, זמין וזול (צילום: רפי אהרונוביץ) (צילום: רפי אהרונוביץ)
    ברוכים הבאים לברביקיו - טעים, זמין וזול(צילום: רפי אהרונוביץ)

     

    הטקילה זורמת כמים, האווירה משגעת, וכמובן - שוב מסעדות הברביקיו, כשהלהיט שלהן הוא בייבי בק ריבס, לחם תירס ושעועית צ'ילי פיקנטית. האוכל בסיסי, טעים וזול.

     

    טעמנו גם נתחי פריים ריב בצליה איטית, שתמיד היו מעולים. כן, כאן בשר איכותי הוא שם המשחק. לעיתים הוא אפילו מצוין. ליד כל נתח בתפריט מופיע דירוג איכות הבשר מטעם משרד החקלאות האמריקאי.

     

    הגודל כן קובע (צילום: רפי אהרונוביץ) (צילום: רפי אהרונוביץ)
    הגודל כן קובע(צילום: רפי אהרונוביץ)

     

    צ'ואייס (choice) הוא בשר מובחר עם אחוזי שומן ורמת שיוש נמוכים, אבל רך וטעים, ופריים (prime) הוא היקר יותר: בשר מובחר ברמת שיוש ושומן גבוהה יותר. בכל מקרה, בצד הזה של המדינה אין מצב ליפול עם בשר.

     

    סטייק באפלו על העצם (צילום: רפי אהרונוביץ) (צילום: רפי אהרונוביץ)
    סטייק באפלו על העצם(צילום: רפי אהרונוביץ)

      

    אבל במידה ואכן תמצאו את עצמכם בג'קסון הול ויומינג, הישארו יום אחד והביטו בבתים, טיילו בסמטאות, עצרו לטעימה אקראית של צלעות לא כשרות או של חזה בקר מפורר במקומות עם ריח של עשן ואלכוהול כשהפסנתרן מנגן, השענו לאחור (כמובן עם הגב אל הקיר והפנים לכניסה - חוק מספר אחד לאקדוחן המתחיל), עיצמו עיניים לכדי חריצים קטנים ו... אולי זה המשקה, אולי הג'ט לג, אבל הנה קלינט איסטווד נעמד מולי, מעביר את הסיגריה מצד לצד של פיו ושואל: "להזמין לך משקה, נוכרי?" (באנגלית בסרטים זה כמובן נשמע טוב יותר). "בטח", עניתי בשמחה, ואז טפחה הגברת על שכמי ואמרה: "קדימה, חוזרים למלון". "רגע! אני שותה עם חבר", ניסיתי לשווא... בכל מקרה, עיר מקסימה.

     

    והרי משהו שניתן לשחזר בבית עם האווירה המתאימה (כובע, סרבל, טקילה או לפחות בלאדי מרי) וגריל ל-4 סועדים.

     

    עוף ברביקיו חריף

    המרכיבים (ל-4 סועדים)

    1 עוף גדול, חתוך לאורך ל-2 חצאים

    פלפל שחור ומלח ים

    1/2 כפית פלפל אנגלי טחון

    3 שיני שום כתושות

    1/3 כוס שמן זית

    3-4 גבעולי תימין

    2 ככפות רוטב ווסטרשייר

    1 כפית פלפל חלפיניו פרוס וכבוש (מצנצנת) ומעט מנוזלי הכבישה

    מיץ מלימון 1

     

    אופן ההכנה: 

    1. מניחים כל חצי עוף בין שני ניילונים וחובטים בו עם פטיש שניצלים מספר חבטות רציניות.
    2. מערבבים את כל חומרי המשרה ומעסים את העוף היטב. מניחים במקרר לשעתיים לפחות, עדיף ללילה שלם.
    3. אורזים בנייר אלומיניום ומניחים על גריל, רחוק ממקור האש (צלייה עקיפה) לשעה, תוך שאנחנו הופכים באמצע.
    4. מסירים את נייר האלומיניום ומניחים על אש גבוהה כ-6 דקות מכל צד, תוך שאנחנו יוצקים מהנוזלים שנשארו בנייר האלומיניום. מגישים מיד.
    5. כאן זה הלך נפלא עם תירסים קלויים על הגריל ומוברשים בחמאה מומסת (שאותה, אגב, מי שיכול שייצק גם על העוף לפני ההגשה) ותפוחי אדמה מבושלים בקליפתם.
    6. אגב, אין בעיה להכין את זה בתנור הביתי: 60 דקות ב-150 מעלות ואז מסירים את נייר האלומיניום ומעבירים למצב גריל עליון לכ-10 דקות על כל צד.
    7. רמת החריפות של החלפיניו נתונה לשיקולכם, כמו כן עניין הכובע והתלבושת.

     

    אפשר לצלות בתנור ולהוסיף מה שרוצים בצד (צילום: index open) (צילום: index open)
    אפשר לצלות בתנור ולהוסיף מה שרוצים בצד(צילום: index open)

      

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רפי אהרונוביץ
    אין מה לומר, פשוט לאכול
    צילום: רפי אהרונוביץ
    מומלצים