הישרדות טלוויזיונית: מערוץ 10 יוצא צ'אנל 4
מימיו הראשונים לא היה עתיד כלכלי לערוץ טלוויזיה תואם ערוץ 2. במקום לתלות את גורלו בידי עסקנים וטרמפיסטים כמו עופר עיני, כדאי לאפיין אותו מחדש כמו channel 4 הבריטי
הזובור האחרון שערכה הממשלה לערוץ 10 ולעובדיו היה צפוי וגם לא לגמרי בלתי נמנע. עם דחיית חילוט החוב והקפאת את הפיטורים גם נדחה טיפול השורש במשבר המתמשך בו שרוי ערוץ 10.
חייבים לומר ביושר ובכנות: מלכתחילה לא הייתה ואין היתכנות כלכלית לערוץ טלוויזיה תואם ערוץ 2. כל עוד זרם הגז ממצרים כסדרו, ניתן היה לתחזק ערוץ טלוויזיה בלתי רווחי. כעת, גורלו של ערוץ 10 על עובדיו המיוסרים נתון שוב בכף מאזניים ובחסדי הממשלה ועסקנים טרמפיסטים למיניהם, בכללם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. אלה וגם אלה מעוניינים להאריך את הדיונים בכל דרך את המשך פעילותו של הערות, ולו רק להבטיח המשך מעורבותם בענייניו כמו גם את האי-ודאות התעסוקתית של כתבי הערוץ ועובדיו.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
ההורים אשמים, שישלמו / זיו תדהר
זיכוי בבית משפט ישראלי - חיה בסכנת הכחדה / בועז סנג'רו
כל מחזור דיונים על עתיד ערוץ 10 מתעלם מהעיקר. עוד בטרם הפעלתו לפני תריסר שנים ועם המשברים הראשונים בפעילותו, שבתי וטענתי, וכמוני עמיתים אחדים באקדמיה, שלערוץ 10 במתכונת הנוכחית של תואם ערוץ 2 אין, וכעת גם אפשר לומר בבטחה, לא יהיה עתיד כלכלי. מיליוני דולרים היו נחסכים לו שקלו גם את המלצתנו על המודל של ערוץ 4 הבריטי. ערוץ זה, או בשמו האנגלי channel 4, מתנהל לפי מודל עסקי שונה וייחודי. מנהלת הערוץ מתפקדת כמזמינה משדרים מחברות הפקה חיצוניות, בכללן גם מישראל. המטרה הבסיסית אינה להשביע את המכנה הרחב ביותר בקהל הצופים אלא לפנות דווקא לפלחים מוגדרים שגם מבטיחים קהלי מטרה למפרסמים.
אני זוכר כיצד הצטיידו המתחרים בשעתו על הזיכיון בערוץ החדש עם דו"חות כלכליים אופטימיים של יועצים כלכליים על עתיד כלכלי מובטח. לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שהשמיכה צרה מדי עבור שני ערוצים זהים במימון מסחרי. עוגת הפרסומת במדינת ישראל אינה מסוגלת להשביע שני ערוצי טלוויזיה המתחרים על אותם פלחי צפייה ועל נתחים זהים מעוגת פרסום. אינטרס הפרסומאים בערוץ טלוויזיה נוסף מובן ומוצדק: הם זקוקים לערוץ 10 לאו דווקא כדי לפרסם בו, אלא כדי להתמקח על תעריפי הפרסום בערוץ 2. אחרת, היו מרבים להציף את ערוץ 10 בתשדירים ומבטיחים את החמצן לקיומו האיתן של ערוץ 10.
כצפוי במצבים כאלה, עולה גם הפעם הנימוק הסוציאלי: חייבים להתחשב במאות העובדים שעלולים לאבד את פרנסתם. אין ספק שזו נקודה רגישה ומחייבת את הממשלה. שכן, כרגולטור בפועל של מפת השידור בישראל, באמצעות מועצת הרשות השנייה, הממשלה אחראית על מדיניות שידור זחוחת דעת ובלתי אחראית. המעבר מזיכיון לרישיון של מספר ערוצי שידור רק עלול להחריף את המצב הקיים ולהחריף את התחרות ביניהם על עוגת הפרסום.
עדיין לא מאוחר לנצל את ההזדמנות כדי להבריא את ערוץ 10. לשם כך, עדיין אפשר לאפיין מחדש את ערוץ 10 כערוץ טלוויזיה שונה והפונה לקהלי צופים וטעמים מוגדרים. בדרך זו ניתן להבטיח תחרות אמיתית לערוץ 2, בעיני הצופים והמפרסמים, כערוץ ייחודי ושונה אך בעל חיוניות כלכלית.
דן כספי הוא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון. ספרו מעבר למראה: מפת התקשורת בישראל הופיע לאחרונה בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
