נועם גרשוני: "לא מבזבז חיים שקיבלתי במתנה"

המערכה השנייה בחייו של גיבור ישראלי: דרך ארוכה עבר טייס חיל האוויר נועם גרשוני (29) מהלילה הנורא ההוא ב-21‬ ביולי 2006, כאשר צנח לקרקע במסוק האפאצ'י בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה ועד למדליית הזהב בטניס במשחקים הפראלימפיים בלונדון. בשיחה עם ynet, אמר: "קיבלתי את החיים שלי במתנה. נפצעתי והצליחו להציל אותי ממש בנס. באותו רגע החלטתי שאני לא אבזבז את החיים שלי סתם ואנסה לעשות את המקסימום שאני יכול במה שאני אוהב. להגיד שחשבתי שאגיע לאולימפיאדה ואקח זהב? בחיים לא".

בחירות בארה"ב 2012 - לכל הכתבות של CNN ו-ynet

מדליית זהב לנועם גרשוני - כותרות אחרונות ב-ynet:

משברי האפאצ'י לפסגת הטניס: זהב לנועם גרשוני

• דרכו של אלוף: "גרשוני בא לעבוד, לא להתבכיין"
• נועם גרשוני: "אין מילים, אני על גג העולם"
• בחור זהב / קרן לייבוביץ'
  

אחרי שהביס 3:6 ו-1:6 את המדורג 1 בעולם, דייויד ווגנר האמריקני, עלה גרשוני לדוכן המנצחים כדי לקבל את המדליה ופיזר חיוכים. כשהושמע ההמנון ודגל ישראל הועלה לראש התורן נשבר גרשוני ופרץ בבכי. הוא החל לשחק טניס בכיסאות גלגלים רק לפני שנה וחצי בבית הלוחם בתל אביב לאחר שיקום ממושך. "אני נהנה מטניס, אז אני עושה את זה כל עוד זה כיף לי. וכן, איכשהו הגעתי לאולימפיאדה וניצחתי גם, והאמת שאין לי מושג איך זה קרה. אני עדיין לא מעכל", הוסיף גרשוני בנימה צנועה.

גרשוני באפאצ'י. נפצע קשה ב-2006(צילום: באדיבות אתר חיל האוויר)

הוא מספר שבתחילת המשחק, העניינים לא נראו כל כך מבטיחים: "את המשחק עצמו לא התחלתי כל כך טוב. הייתי נרגש ולחוץ מאוד, אבל למזלי גם היריב שלי היה נרגש ולחוץ, ולקחתי את המערכה הראשונה, אני לא כל כך יודע איך אפילו. במערכה השנייה הייתי כבר יותר רגוע, שיחקתי את המשחק שלי, ובסופו של דבר ניצחתי. בטקס, כל מה ששמרתי במהלך המשחק ולא יכולתי להוציא, התפרץ החוצה". 

"זה כיף גדול. מאוד מרגש. כל המשפחה והחברים נורא התרגשו ושמחו. לא חשבתי שהזכייה תזכה לסיקור תקשורתי כל כך נרחב בארץ, אבל הבנתי שהרבה אנשים ראו את המשחק, התרגשו והיו גאים. כיף שזה ככה". גרשוני סיפר שעכשיו, אחרי שהזהב בידיו, יחזור לארץ ושלושה ימים לאחר מכן יטוס עם חברים לחופשה בת שבועיים וחצי בלאס וגאס. "שם אף אחד לא יוכל לדבר איתי, יהיה לי שקט וחופש אמיתי ואחר כך אלוהים גדול", סיכם.

גרשוני ודמעות השמחה. בדרך ללאס וגאס(צילום: gettyimages)

סיפור גבורה וניצחון. נועם גרשוני על המגרש (צילום: gettyimages)

גרשוני עם הנשיא פרס, לפני היציאה ללונדון(צילום: יוסף אבי יאיר אנגל)

גרשוני על המגרש בלונדון. "שיחקתי את המשחק שלי"(צילום: Gettyimages)

ד"ר גבי זייליג, מנהל מערך השיקום הנירולוגי בבית החולים שיבא בתל השומר סיפר בשיחה עם ynet כי הדבר העיקרי שהוא זוכר מהטניסאי "הוא שגרשוני בא לעבודה. האיש הגיע שוכב ויצא על הרגליים. אף על פי שאת המשחקים הפראלימפיים הוא עושה על כיסא גלגלים, גרשוני נמצא היום במצב שהוא מסוגל כבר ללכת, קצת על הקביים, והרבה על כוח הרצון שלו".

לדבריו, "בין שאר הפציעות הקשות שלו, הוא נפצע גם בחוט השדרה. הוא היה משותק. ולאט לאט, עם עבודה קשה מאוד, הוא התחיל ממש ללכת. כשאני אומר שגרשוני בא לעבוד אני מתכוון לתאר לך בן אדם שלא בא לבכות, לא התעסק ב'קרה לי, לקחו לי, שתו לי, לא מגיע לי, כן מגיע לי'. הוא נכנס לבית החולים כדי לצאת ממנו. הוא נעזר במשפחה החזקה שלו ובנחישות האדירה שלו והצליח להתקדם יפה מאוד".

"מסר של תקווה ועוצמה" 

גרשוני גילה עליונות לכל אורך המשחק והציג נחישות מרשימה. הייתה זו המדליה השביעית שבה זכתה ישראל במשחקים בבריטניה ומדליית הזהב הראשונה מאז אתונה 2004. מאוחר יותר הערב הגדילה השחיינית ענבל פיזרו את מאזן המדליות של ישראל לשמונה, אחרי שקטפה את הארד במשחה ל-100 מ' חופשי.

בועז קרמר, חבר של גרשוני לנבחרת, סיפר ל-ynet: "אנחנו מלווים את נועם, שומרים עליו ונותנים לו את כל התמיכה שאנחנו יכולים. ידענו שהוא מועמד חזק מאוד, אבל עד שלא רואים את הזהב ביד, הכול יכול לקרות. הייתה אווירה מדהימה באצטדיון וכולנו התרגשנו מאוד. אנחנו משחקים ביחד כנבחרת במשך שנה, אנחנו נבחרת חזקה וכולנו חוזרים מאוד מרוצים מההישגים שלנו. אני מקווה שנמשיך להשיג הישגים כאלה בהמשך ולייצג את מדינת ישראל בכבוד".

לדבריו, "האירועים בלונדון לקחו את המשחקים הפראלימפיים מדרגה אחת קדימה מבחינת הסיקור התקשורתי, הרמה המקצועית של הארגון והרמה של הספורט. האירועים לוקחים חלק מאוד גדול בסדר היום הבריטי, הרבה אנשים לוקחים חלק ובאים לראות את המשחקים וזה מחמם את הלב".

קרוביו של גרשוני ליוו אותו מקרוב בלונדון, אבל היה גם מי שלא החמיץ אפילו דקת שידור בארץ. כזה הוא הרמטכ"ל בימי מלחמת לבנון השנייה, רב-אלוף במיל' דן חלוץ, שלא הכיר אישית את גרשוני, משום שבדיוק סיים את תפקידו כמפקד חיל האוויר כאשר גרשוני הפך לטייס מסוקי קרב: "אני מאוד גאה בו ולבי התרחב כאשר צפיתי במשחק. ראיתי בנועם את כל מה שאני מכיר באנשים מהזן שלו: את הנחישות, הדבקות במטרה והרצון לנצח. הזכייה שלו ריגשה אותי מאוד וגרמה לי לצמרמורת".

מפקד חיל האוויר בזמן מלחמת לבנון השנייה וכיום מנכ"ל אל על, האלוף במיל' אליעזר שקדי, ליווה את גרשוני בשבועות הראשונים שלאחר הפציעה הקשה, וביקר אותו בבית החולים. בשיחה עם ynet סיפר שלפני שגרשוני טס ללונדון, הם נפגשו בשגרירות הבריטית בתל-אביב: "הזכייה הזו נותנת מסר של תקווה ועוצמה ליתר הנכים ומוכיחה שהשמיים הם כבר לא הגבול. שמחתי להתרגש עם כל חיל האוויר ועם ישראל מההישג של גרשוני, ואני מרשה לעצמי להגיד שאני גאה בו. הוא לוחם אמיתי, עם עוצמה וחוזק פנימי בלתי רגילים, ואישיות יוצאת דופן. היה לו קושי נפשי ופיזי גדולים מאוד והוא התגבר עליהם. הוא היה מאוד ממוקד לאורך תהליך השיקום. כבר לאחר הפציעה התרשמתי שהוא נחוש להמשיך למרות הכול לכיוונים משמעותיים".