"תצאו לעבוד עצלנים"
הוא מכיר את התגובות האלה מקרוב, הוא אפילו חשב שהן צודקות, עד שהפיטורים הביאו לתור לקבלת סיוע. היום, כשהוא חלק ממעגל העבודה, נדב מנסה לפקוח את עיניכם כדי שתבינו, הוא אפילו לא מבקש תרומה
'תצאו לעבוד', 'תפסיקו להביא ילדים', 'תחפשו עבודה בניקיון או באבטחה', ת'פסיקו להיות עצלנים, כל עבודה מכבדת את בעליה', 'תפסיקו להתבכיין' - התגובות נשמעות לכם מוכרות? כי לי הן מאד מוכרות, אפילו הייתי בין אלה שכתבו אותן מדי שנה, בכל פעם שהתחילה חגיגת התרומות לפני החגים. אני עובד ומרוויח את לחמי ואני צריך לתת למישהו אחר מהכסף שלי? שיצא לעבוד ויעזוב אותי בשקט.
תקופה שנראתה כמו נצח והרגישה כמו הגיהינום, משהו שאני לא מאחל, באמת לא מאחל, לאף אחד. אז אולי זה לא ישכנע אתכם להוציא 18 ש"ח לתרומה ואולי גם תגיבו בכעס ועצבים, אבל אולי זה יוכל לעזור למשפחה, ולו אחת, לחגוג את ראש השנה כמו שצריך.
כן, סבא וסבתא עוזרים כמה שאפשר, אבל יש להם עוד ילדים ועוד נכדים ויש להם גם חשבונות משל עצמם, ודי, הם כבר גידלו את הילדים שלהם, מגיע להם לחיות קצת בעצמם, לא?
אגב, אני אחד מהם. לא בטוח שנרצה אי פעם לחיות בפחד הנוראי הזה. בשביל המשפחה הזו, תתרמו. אף אחד לא ביקש שתעבירו משכורת שלמה, ואף אחד לא ביקש שתספרו כמה קשה לכם, ואף אחד לא אמר שאם יש לכם אתם חייבים, אם אתם רוצים, תתרמו. כסף, בגדים, נעליים, צעצועים, כלים וגם זמן כדי לעזור לאחרים.
נורא קל להקליד תגובה במשרד הממוזג שלכם או מול המחשב בבית שלכם, זה שאין לכם בעיה לשלם עליו שכירות בכל חודש, או מהנייד המתוחכם שלכם. אחרי שתראו את האנשים האלה, אז תגיבו, אז תגידו באמת איך אתם מרגישים. ואם אין לכם משהו טוב לומר, אל תגידו. לכו לחגוג עם המשפחה שלכם ותקוו שלעולם לא תגיעו למצב שתצטרכו לבקש עזרה כזו.
- תרמו עוד היום כדי שלכולנו יהיה חג שמח ניתן לתרום גם בטלפון 5453* או דרך הסלולרי- לתרומה של 18 ש"ח שלחו SMS עם המילה לב למספר 9555
- לעמוד המיוחד של "פתחון לב" ב-ynet
היום אני יודע שזה לא בדיוק ככה, שהאמא שמבקשת שיעזרו לה, לא בהכרח הביאה את ילדיה לעולם כשהיתה במצוקה, ושהאב שמתחנן לקבל מזון, לא בדיוק יושב באפס מעשה ולא עושה כלום כדי להוציא את המשפחה שלו מהבוץ שבו שקעה. אני כבר לא קורא את הכתבות האלה כמעט, אני יודע בדיוק איך המשפחות האלה מרגישות, אבל הטור של ר' העיר אותי והחזיר אותי לתקופה הקצרה שארעה לפני כשנה,
טור אישי
זה יכול לקרות לכל אחד
ynet
בפעם הראשונה שהוא עמד בתור לחלוקת מזון הוא בכה, מעולם לא חשב שיגיע למצב שבו לא יהיה לו כסף לקנות לעצמו אוכל, אבל גם עם תואר ואפילו עם עבודה, ר' צריך עזרה והוא מתבייש בזה. הוא לא היחיד שזקוק לעזרה
אני נדב, נעים מאד, אני בן 42, יש לי ילד בן 4 ואישה מקסימה, שנינו עובדים, משלמים שכירות, גן לילד, מבלים בגני משחקים ציבוריים, לא יוצאים לבלות כי חוסכים על בייביסיטר, יש הוצאות דלק, חשבונות, קניות של אוכל. בקיצור חיים כמו של רוב האנשים כאן. אפילו הייתי חלק מהמחאה החברתית בקיץ שעבר, ממש הייתי בתוך זה כי חשבתי שדברים ישתנו, שאולי גם אנחנו נוכל להרים את הראש בגאווה ולהגיד שטוב לחיות פה, אפילו שבאותו הזמן לא היתה לי עבודה וחיינו ממשכורת אחת של מורה. בהתחלה עוד קיבלתי דמי אבטלה, אבל עם הזמן וכמויות קורות החיים ששלחתי, הבנתי שהמצב הולך להיות לא טוב בכלל.
אז ויתרנו על הדברים שקל לוותר עליהם, כוס קפה בבית קפה, השמפו שיש לו את הריח שאוהבים, חיפשנו סופרים מוזלים, השתדלנו לא לנסוע באוטו יותר מדי, אם כי להגיע לעבודה זה בעייתי כשאין אוטובוסים, אבל באמת הצטמצמנו כמה שאפשר, ולא, אנחנו לא גרים בת"א, אנחנו גרים בפריפריה דרומית לתל-אביב וחושבים ששכר הדירה שלנו עוד שפוי.
מהר מאד גילינו שזה לא מספיק, ועד כמה לא קל לעמוד מול ילד בן 3 שנורא רוצה לראות סרטים מצוירים ופשוט אין לנו לב לומר לו שאין כסף לשלם לכבלים, או לקחת סרט בדיוידי.
מבקשים עזרה
שלום, אני שואל בלבד.
אם, ורק אם יש באפשרותכם לבוא לקראתי, אודה. אני ישן בתוך מרתף של בית בגבעתיים, עניין שחבר ילדות דאג לו. אינני מסכן. אני בן ,53 גרוש פעמיים, משלם מזונות ועובד כנהג 17-16 שעות ביום. אשמח לקבל כל עזרה. זאת הפעם הראשונה בחיי שאני מבקש זאת. תודה מ' (מכתבים ל"פתחון לב", ידיעות אחרונות/ מרב בטיטו)
אז משכורת של מורה, שאני לא צריך לספר לכם כמה היא לא גבוהה, דמי אבטלה שהסתיימו, גן לילד- וכן, חשבנו להוציא אותו מהגן שיהיה איתי בבית, אבל המחשבה הזה שמנקרת בראש שהנה אוטוטו אתה מוצא עבודה, כי הרי לא יכול להיות שתישאר בבית עם הילד, זה לא מתאים, המחשבה הזו דוחה את הקץ, והחשבונות שנערמים. בקיצור, המצב נהיה קשה יותר ויותר.
לא הייתי עצלן, אמנם קיוויתי למצוא עבודה בתחום שלי, אבל זה לא פשוט, גבר בן 41, רחוק מהפנסיה וכבר לא צעיר, יש לו משפחה אז לא בטוח שאפשר להשאיר אותו עד השעות המאוחרות, יש מצב שהוא גם ירצה שכר נורמלי וזה כבר יותר מדי. תחשבו על בני 50, כמה קשה להם למצוא עבודה, אתם רואים את אבא שלכם עובד בתור מאבטח? ואל תגידו שכל עבודה מכבדת את בעליה, כשתהיו במצב הזה ספרו לי איך אתם מרגישים. אני הרגשתי נורא, לא רצו אותי בתור מאבטח, לא רצו אותי בתור איש שירות, אפילו לא בתור מנקה שולחנות במסעדה. חלוקת עיתונים זה טוב ויפה, למזלי יש לי גם רישיון לקטנוע אז זה מועיל, אבל זה לא מחזיק את המשפחה שלך, זה אולי עוזר בתשלום לגן, ומה עם שאר החשבונות?
אל תגידו שכולם מנצלים את העמותות, אני מניח שיש כאלה שכן, אבל בשביל הסיכוי שיש אפילו משפחה אחת שבאמת צריכה את העזרה, כי באמת אין עבודה, והם עושים הכל כדי למצוא - ואני מניח ששמעתם את אחוזי האבטלה כאן, ואני רוצה לקוות שאתם מבינים שיש הרבה ששיכים לסטטיסטיקה הזו שבאמת לא מצליחים למצוא עבודה - והם חוסכים בכל מה שאפשר והם לא יביאו יותר ילדים כי רק הפחד שלא יהיה אוכל לאלה שיש להם, שנולדו כשעוד היה כסף, הפחד הזה מונע מהם להביא עוד ילדים לעולם.
מבקשים עזרה
שלום לכם, שמי ט,' ואני אם חד הורית לילד מקסים בן שלוש
אני פונה אליכם בתקווה שמישהו יעזור לי. לצערי אני עובדת חצי משרה מחוסר ברירה, ואני לא מקבלת סיוע מאף גורם - לא מביטוח לאומי, לא מהרווחה ולא מאבא של בני. שום דבר. היחיד שעזר לי הוא אבא שלי ולצערי הוא נפטר לפני כמה חודשים ומאז החובות רק גדלים ואין לי כסף לגדל את בני ככל הילדים. אז בבקשה, אם יש מישהו שיכול לעזור לי כספית ובביגוד ואוכל, אני מאוד אשמח, ובני ישמח פי שתיים. בבקשה שמישהו יעזור לי. אני גרה באשקלון, רחוב ,----- וחשבון הבנק שלי הוא .------ תודה מראש ותבורכו מהשמיים. זה רציני אני באמת זקוקה לעזרה. ט,' אשקלון (מכתבים ל"פתחון לב", ידיעות אחרונות/ מרב בטיטו)
אני יודע איך זה מרגיש לגשת למקרר, לראות שחסרים מצרכים ולעשות חושבים כמה זמן הילד שלך יכול להסתדר בלי גבינה לבנה, או להקפיא את הלחם ולהוציא פרוסה-פרוסה ולהפשיר, כדי שהוא לא יתקלקל ונזרוק חלילה אוכל לפח כי יש עובש. אני יודע מה זה לראות את הילד שלך מסתכל בעיניים כלות בילד אחד שעומד לידו ומלקק גלידה, מביט בי בעיניים עצובות ויודע, כבר בגיל כל כך צעיר, שאין כסף לקנות גלידה. מי יודע איך זה ישפיע עליו בעתיד?
למזלי הרב, התקופה הזו עברה, לא לפני ש"זכיתי" לבקש עזרה מעמותה, לעמוד בתור לחלוקת מזון ולהרגיש בתחתית העולם, אבל מצד שני, לדעת שפשוט אין ברירה, אני לא יכול להשאיר את המשפחה שלי רעבה, אני חייב לעזור להם.
אני שמח שלא איבדתי את התקווה שלי, אני שמח שאני עוד צעיר שיכול למצוא עבודה ושיש אנשים הוגנים שמעסיקים בני גילי, ואני שמח שיש אנשים שעוזרים לאחרים. אבל קחו בחשבון שיש הרבה אחרים שהם לא כמוני, שאין להם סיכוי למצוא עבודה כי הם כבר מזמן עברו את גיל הפנסיה והם חיים על זמן שאול, בשבילם אני מתנדב, בשביל אנשים שאין מי שיביא להם אוכל, שאין מי שידאג להם, בשביל אנשים שפעם היה להם כבוד עצמי, שפרנסו את עצמם והיום אין להם כלום. עכשיו יש להם אותי, שמבין בדיוק איפה הם נמצאים ובשבילם אני אוותר על כמה שקלים כדי שיהיה להם מה לאכול.
אל תהיו צודקים וגם לא חכמים ומתחכמים, תהיו בני אדם. תפסיקו לחשוב שאם מבקשים מכם תרומה, זה בשביל לגנוב אתכם. אני יודע מי האנשים שעומדים בתור לחלוקת מזון וגם אתם יכולים לראות את זה, זה קורה כל יום, פשוט תבררו איפה העמותה יושבת ומחלקת את המזון ותבואו לראות מי יושב בקהל.
מבקשים עזרה
איך ייראה החג הזה?
בהתקרב ימי החגים אין אני יודע איך החג ייראה. מה ילבשו ילדיי. מה יאכלו. י,' מודיעין (מכתבים ל"פתחון לב", ידיעות אחרונות/ מרב בטיטו)
- ארגון פתחון לב פועל בשיתוף עם "ידיעות אחרונות" ו-ynet כדי שלא תהיה שום צלחת ריקה על שולחן החג. תרמו
עוד היום כדי שלכולנו יהיה חג שמח. ניתן לתרום גם בטלפון 5453*
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
