שתף קטע נבחר

אדוני המפקח

איך ילד קטן גדל בצל הדליקטסן היהודי של הוריו להפוך לאיש הכי חזק בליגת הכדורסל הכי טובה בעולם? שיחה עם דיוויד סטרן, מפקח ליגת אן.בי.איי

קשה למחוק את החיוך מעל פניו של דיוויד סטרן. הקומישינר הנצחי והכל יכול של ה-NBA הוא, מעל לכל, מנהל ממולח ואיש שיווק שמשוכנע באיכות המוצר שבידיו. סטרן מסוגל לשלוף כל סטטיסטיקה אפשרית בכדי להסביר מצבים מביכים או לא מושלמים ולשדרג את מעמדם של אירועים טובים ומחמיאים.

 

האיש הכי חזק באן.בי.איי. דיוויד סטרן ()
האיש הכי חזק באן.בי.איי. דיוויד סטרן

 

מי שמזוהה עם ליגת הכדורסל הטובה בעולם לא פחות משלל כוכביה, ואולי אף יותר מרובם, שתה ברצון את ה'קול אייד' שרקח במו ידיו. לא ברור אם הוא התאהב במערכת או שכנע את עצמו להתאהב בה, אבל לסטרן יש תשוקה עיוורת ממש לקדם את מה שהוא מטיף לו. המבקרים והאוהדים, שלכל אחד מהם יש לפחות דעה אחת על האיש, לא ממש מפריעים לו בדרכו לכיבוש עוד אחוז רייטינג ועוד נקודה עשרונית בשורת הרווח התפעולי.

 

דיוויד ג'ואל סטרן, החודש בן 70, נולד במנהטן וגדל בעיר עד שהגיע למצוות, אז עבר לטינק, ניו-ג'רזי. "לפני שהשתלטו עליה יהודים אורתודוכסים, מאמינים אמיתיים", הוא מחייך. "אהבתי את שני המקומות. אני ילד עירוני בתוך תוכי. הרי הורי היו הבעלים של דליקטסן בצ'לסי, ובגלל שהייתה טבוע בי ההכרה שאני לא הולך לעשות את זה, פשוט חלמתי להיות בעל מקצוע כלשהו".

 

לא ראית את עצמך מבלה שעות מאחורי הדוכן?

"זה היה בגלל שהדור ההוא של הורי, כמו דורות רבים אחרים, עבד שעות ארוכות בעסקים קשים בכדי שילדיהם יוכלו ליהנות מחינוך אקדמי ולהיות בעלי מקצוע. גם אני עובד שעות ארוכות עכשיו, אבל זה לא אותו הדבר. לעבוד בדלי הייתה חוויה מכוננת בחיי. למדתי איך להתעסק עם צרכנים, לקוחות, אנשי משלוח, ספקים מכל מיני סוגים, עבודה תחת לחץ, ביצועיות וירידה לפרטים, וחזרה על עצמך יום אחרי יום – והחשיבות של החזרה הזו, כי צריך לעשות את מה שאתה עושה בצורה טובה".

 

מה היה הסנדוויץ' האהוב עליך?

"רוסטביף על לחם שיפון עם רוטב וחסה וסלט כרוב בצד".

 

לא רצה לעבוד במייסיז

סטרן, שגר כיום בסקרסדייל עם אשתו, למד היסטוריה באוניברסיטת ראטגרס שבניו-ג'רזי, ובשנת 1966 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת קולומביה. שני ילדיו, אגב, הם משפטנים.

 

הפעם הראשונה בה צפה במשחק NBA הייתה בתחילת שנות החמישים, כלומר לפני כשישה עשורים:

"כשאתה הולך לבית הספר בניו-יורק אתה מקבל מעין תעודה ממשלתית, ואני לא זוכר אם קיבלתי את התעודה הזו או קניתי אותה, אבל בעזרת התעודה הזו יכולת ללכת לראות משחקים במדיסון סקוור גארדן בעבור חמישים סנט. אבי היה לוקח אותי למשחקי הערב הכפולים. ניו-יורק נגד בוסטון, ועוד קודם לכן סירקיוז נשיונלס נגד פילדלפיה ווריורס. אגב, מעולם לא קרה שכל הכיסאות נמכרו כולם, אז אבי תמיד היה מוצא סדרן שסיפק שירות לקוחות בצורה שונה ו'משכנע אותו' להושיב אותנו במקום אחר... בכל אופן, להיות ספורטאי מקצועני לא עלה בדעתי בשום שלב של חיי. הייתי אוהד וגם שיחקתי עם חברי אבל אתה אמור לעשות מה שאתה אמור לעשות! אתה עובד קשה בתיכון בכדי להשיג ציונים טובים שיכניסו אותך לקולג'. ואתה עובד קשה בקולג' בכדי לקבל ציונים טובים כדי להמשיך לתואר שני, אם זה מה שאתה רוצה לעשות. הבדיחה אז הייתה שאם אתה לא אוהב לראות דם ואתה גרוע בחיבור וחיסור, כדאי שתלך ללמוד משפטים. בטוח שלא רציתי לעבוד כמוכר במייסיז. אז למדתי קשה בקולג'".

 

לאחר לימודיו עבד סטרן במשרד עורכי הדין פרוסקאוור רוז, שייצג את ה-NBA בשנת 1966: "אם לא היה להם את הליגה בתור לקוח, אני משוכנע למדי שהייתי הופך לתובע בבית המשפט, שהייתי מסייע בצמיחה וניהול של המשרד, אם כי לא אוכל לומר אם היה עוד לקוח שהיה מעניין אותי. שמחתי מאוד להתעסק במשפטים ואני עדיין שמח. יש לי פה עורכי דין שלא שמחים על כך, כי אני יכול לפקח עליהם, אבל אני מבסוט".

 

לאחר שראה כי טוב, וכי העבודה כעורך דין חיצוני ל-NBA מצאה חן בעיניו, מונה סטרן בשנת 1978 ליועץ המשפטי של הליגה, ושנתיים לאחר מכן הפך לסגן נשיא בכיר. לבסוף, ב-1 בפברואר 1984, הוא מונה לנציב הרביעי של ה-NBA, אחרי פרישתו של לארי או'בריין, קודמו בתפקיד. רצה הגורל, ובדיוק באותה השנה התקבלו לליגה השחקנים צ'ארלס בארקלי, ג'ון סטוקטון, האקים אולאג'ואן ואחד, מייקל ג'ורדן. לפעמים טיפת תזמון טוב שווה זהב.

 

חוק זה חוק

כיום, הלו"ז של סטרן בימים שלפני תחילת העונה כולל בחירה של עיר אירופאית שתארח משחקי ראווה רווחים. המועמדות הן: איסטנבול, ברלין, מילאנו וברצלונה. לאחר מכן קבוצות NBA תסענה לשנחאיי ובייג'ינג, שכן סטרן מכוון למזרח הרחוק כיעד הצמיחה העיקרי של הליגה. בין שאר המטלות ניתן למצוא פגישות ושיחות עם בעלי הקבוצות, הענקת פרסי הוקרה וחברות בהיכל התהילה לכדורסלנים ומאמנים שתלו את החולצה, מסיבות עיתונאים, כנסים, פגישות עם ספקי חולצות וסוכנויות פרסום, ועוד. "ועוד הרבה הרבה טלפונים מקולגות שקודמו או הורדו בדרגה באירגונים שלהם. הכל נערם לי על השולחן בסביבות ראש השנה ויום כיפור".

 

אם כבר מדברים על לוחות זמנים עמוסים, אתה לא חושב ש-82 משחקים בעונה, פלוס סדרות הפלייאוף זה פשוט יותר מדי?

"אתה יודע, כשאתה גדל בתוך הטורנדו, הוא לא נראה כמו סופה, אתה סתם מרגיש קצת רוח. ברבות השנים הקבוצות והשחקנים שלנו הסתגלו לכך היטב. זה חלק מהמסע שמביא אותך לסדרת הגמר. קבוצות שונות מנהלות את המסע הזה בדרכים שונות, אם זה בעומק הספסל, בחלוקת דקות המשחק ושאר דברים ועניינים תחרותיים. מי שעושה את זה ושיש לו את השחקנים הכי טובים והמאמנים הכי טובים, מנצח. מה שהכי חשוב למשחק זה המשחק עצמו. זה הבסיס לכל מה שאנחנו עושים. אנחנו כן רוצים לשנות דברים אבל רק בצורה מדויקת, בכדי לא לפגוע במשחק. אני חובב טניס, ואני יודע שיש הפסקה אחרי כל משחקון וזה מגביר את האתגר. זה מרתק ומפתה, אבל זה לא יעבוד בקצב של הכדורסל. צריך לדעת מתי דברים יעבדו ואיך הם יתקבלו".

 

במהלך כהונתו של סטרן, גדל מספר הקבוצות בליגה לשלושים, כולל שתיים בקנדה. שני ציוני דרך משמעותיים:

כדרך להתמודד עם בעיות הסמים והממריצים הוא קיים בדיקות שגרתיות לאחר משחקים ואף הציע לשחקנים גמילה בחינם וללא ענישה לאלו שיודו בהתמכרות שלהם. בנוסף, קביעתה של תקרת שכר (כיום 58 מיליון דולר לקבוצה) נועדה בכדי למנוע מבעלי אירגונים להשיג יתרונות בלתי הוגנים. כיום השכר הממוצע לשחקן הוא 5.8 מיליון דולר בעונה.

 

תקרת השכר והדראפט מגבירים את התחרות, אך האם ישנן עוד דרכים?

"כעניין עסקי, תקרת השכר, המסים וחלוקת הרווחים נועדו להגביר את התחרותיות הכלכלית של הקבוצות שלנו. תמיד יש יוצאים מן הדופן, אבל אין לך מצב בו יש קיימת מנצ'סטר יונייטד מצד אחד, ופולהאם מהצד השני. אין לי עוד דברים אחרים בקנה מלבד אלו. אולי אפשר לעשות דברים שליגות לא צריכות לעשות וזה לרמוז שקבוצות מסוימות לא מנוהלות כראוי. אבל בשביל זה יש בעלים. אתה מניח את החוקים, מסדר את לוח המשחק וכל אחד נאבק בתוך החוקים, עד לחוקים ולפעמים מעבר לחוקים – ולכן יש קומישינר. אתה צריך להתעסק עם אנשים שמפרים את החוקים".

 

ולא קיימות דרכים לשנות את הספורט עצמו? הרי כולם מחכים לדאנקים, לשלשה בשנייה האחרונה, וזה בבחינת היינו וראינו.

"כן... ובכן, היופי הוא שתמיד ישנה חזרה על הדברים, אבל אני חייב לומר לך שתמיד יש קאסט חדש של דמויות שנוצרו עם אותו סוג של גיבורים. ויש לנו דרכים למדוד את ההצלחה: כמה אנשים צופים וכמה אנשים באים למשחקים. אז בשנה האחרונה עלינו בשניהם. למעשה, הרייטינג שלנו צמח בעשור האחרון בארבעים אחוזים. אז העבודה שלנו היא לא לשקוט על השמרים ולשמוח שהקהל בא, אלא לנסות תמיד לשפר את החוויה. בדיוק קראתי שהניקס מוציאים מיליארד דולר על בניין חדש. נטס בונים אולם חדש בברוקלין. וקראתי שביוסטון מתקינים את לוח התוצאות הגדול ביותר בהיסטוריה".

 

מה זאת אומרת "קראתי"? אתה לא מקבל עדכונים?

"לא, הם לא חייבים. הקבוצות משדרגות את המתקנים באופן קבוע. אני קורא על זה ולפעמים אתקשר אליהם ולפעמים לא. יש לנו שלושים עסקים עצמאיים שמציגים את המשחקים שלהם, מתחזקים את הבניין הכי טוב שאפשר, מנהלים את סגל השחקנים, שוכרים את המאמנים, מוכרים כרטיסים וחסויות, מנהלים משא ומתן מול ערוצי הטלוויזיה והרדיו המקומיים. הם מאוד עצמאיים בשווקים שלהם בקונטקסט הרחב יותר של הליגה".

 

ענף יצוא. גם הסינים לומדים שספורט זה ביזנס (צילום: NBA) ()
ענף יצוא. גם הסינים לומדים שספורט זה ביזנס (צילום: NBA)

 

משחקי ליגת NBA משודרים ב-215 מדינות וב-43 שפות. אתרי הליגה השונים מושכים אליהם 3 מיליון גולשים ביום, כשיותר ממחציתם מגיעים מחוץ לארצות הברית. האתר, אגב, לא חף ממחמאות לסטרן ולעצמם ("משחקים ברמה המקצוענית", נכתב על חברי ההנהלה שלהם).

 

"מה שלמדתי זה שהשוק מדבר אלינו. יש לנו 15 משרדים מחוץ לאמריקה, כשכל אחד מפתח את הכדורסל והמשחק ונועד לעשות עסקים. אבל אנחנו מתמקדים, ולו רק מהבחינה של מספרים, בסין. יש לנו גם את מספר העובדים הגבוה ביותר שם מחוץ לארצות הברית".

 

אבל למה לא לנסות ולכבוש את אמריקה בה בעת ולהיות הספורט הכי נפוץ?

"ובכן, יש כל מיני סוגים דרכים למדוד את זה...".

 

בטוח, אבל מה הליגה צריכה לעשות בכדי להגיע לרמת הפופולאריות של ליגת הפוטבול?

"צריך לשנות את הצורה של הכדור שלנו, למסור אותו לטאצ'דאונים ולאפשר לשחקנים שלנו לתקל אחד את השני כשהם לא מחזיקים בכדור... פוטבול זה התשוקה של אמריקה. יש משהו בטריטוריאליות שלו, בעוצמת החבטות, בעובדה שהוא משוחק בחוץ. הרייטינג שלהם חזק ויש להם יותר צופים. אבל הקבוצות שלנו צריכות למכור 41 משחקי בית ולא שמונה. אז בטח במספר כללי יש לנו את אותו מספר צופים. אם תשקלל את הצפיה במשחקים של הפוטבול, ביום ראשון אחרי הצהריים כשכולם נמצאים בבית, אנחנו לא מגיעים לרשתות הטלוויזיה כמו ABC עד חג המולד, למרות שהליגה מתחילה בראשון בנובמבר. אבל אנחנו נמצאים שם. פוטבול הוא מספר אחת באמריקה וכדורגל הוא מספר אחת בעולם, אבל אנחנו אוהבים את אפיקי הצמיחה שלנו".

 

לאיזה עוד ערים שווה לתת פרנצ'ייז?

"אומר שיש ערים רבות שהביעו התעניינות בהקמת קבוצת בית. לאס ווגאס, סיאטל, ונקובר, קנזס סיטי, סאן דייגו, וירג'ינה ביץ', לואיוויל, פיטסבורג, קולומבוס ועוד. קיבלנו מכתבים וביקורים מרוב הערים שאיזור המטרופולין שלהם הוא למעלה ממיליון תושבים. אנחנו לא חושבים להגיע לאירופה. כל עשור שנים אנחנו אומרים שנגיע בתוך עשר שנים... אירופה היא אמנם המקום האחד שהוא אפשרי מבחינה תיאורטית, אבל צריך מתקנים חדשים כמו אלו הקיימים עכשיו רק בלונדון וברלין. אולם נוקיה טוב יותר ממה שהוא היה אבל הוא לא גדול מספיק. צריך חוזים עם ערוצי הטלוויזיה המקומיים. ורק בגלל שאנחנו מרוויחים שני מיליון דולר ממשחק ראווה לא אומר שאפשר לעשות את זה לאורך 41 לילות. וצריך יותר אהדה לספורט, שעולה בכל שנה. וגם בעלים עם הון עצמי גבוה שמוכנים להיפרד מחלק משמעותי בו".

 

ולא לראות אותו בחזרה.

"ובכן, אני מקווה שהם יתכננו לעשות כסף!"

 

היו כמה וכמה שביתות של שחקנים בתקופתך. איך מונעים את הפעם הבאה?

"בעיות בין עובדים להנהלה הם דבר אוניברסאלי. במקומות כמו ארה"ב וישראל הן נפתרות לאחר משא ומתן קולקטיבי. בארצות אחרות הן נפתרות בדרכים אחרות, פחות מתורבתות... תמיד אפשר לומר שאחד הצדדים חמדן יותר מהשני, אבל במדינה שלנו ישנה מסורת של שביתות ומחאות בכדי להשיג את המטרות הכלכליות של ארגונים. השביתה האחרונה הייתה על פיתוח של מודל בו כל הקבוצות שלנו יוכלו להתחרות בכבוד ולהיות גאות בכך" .

 

מה לגבי סמים? זו עדיין בעיה גדולה?

"לא שאני מודע לכך. אנחנו בודקים כמה פעמים בשנה ואם אנחנו מוצאים משהו, אנחנו מודיעים. מריחואנה זו קטגוריה אחרת שמטפלים בה כשהיא מתרחשת".

 

אתה מנסה להשאיר את הספורט נקי מקצועני ומהוגן, אבל לא מאבדים בדרל משהו מהתשוקה, מהזיעה?

"לא, זה הכל עניין של המשחק – ועדיין לא אסרנו על הזעה במשחקים. לה ברון ג'יימס בדיוק הגיע לששה מיליון עוקבים בטוויטר. זה מראה לך משהו. גם ההצלחה שלנו במדיה חברתית היא בשיא השיאים. אז אני לא מסכים, בכנות. כשאנשים עוצרים אותי ברחוב הם מדברים איתי על שחקנים שמעיפים את עצמם על הפרקט, מתרגשים יתר על המידה, קצת דחיפות, קצת מרפקים, קצת התנגשויות. זהו משחק בלתי צפוי עם הרבה תשוקה וזה מה שהאוהדים אוהבים: אתלטיות, כשרון, רצון וחוסר השגרתיות".

 

מה לגבי אלימות בין שחקנים – למה שחקן שמכים אותו מושעה?

"כל מקרה נבחן לגופו בזהירות. יש שחקנים שבאמת מנסים להשכין שלום ולהפריד, ואלו לא יושעו. ויש שחקנים שרק מתנהגים כאילו הם באים להשכין שלום והולכים 'להרגיע' את השחקן מהקבוצה היריבה. ואז כוונותיהם לא מתפרשות טוב והמצב נהיה גרוע יותר. אנחנו עובדים מאוד קשה בכדי למנוע אלימות במגרשים ותמיד יש בחינה של סרטוני הווידיאו ושיחות עם המעורבים. הכל נבדק".

 

יהודי נמוך מוציא שמות

סטרן מודה בפניי שהוא לא הולך להרבה משחקים במהלך העונה הסדירה ושהוא מעדיף להישאר באיזור ניו-יורק. הוא גם לא הולך למשחקי ליגת הנשים, WNBA ("אם אלך לאחד, אצטרך ללכת להרבה. יש להם נשיא בליגה. זה פשוט ימעיט את האפקטיביות שלי").

 

במהלך הדראפט האחרון זכית, כמו בכל שנה, לקריאות בוז צורמות. נדמה היה שאתה ממש נהנה מזה.

"ובכן, זה קהל נרגש מאוד. לא ידעתי למה אני או אתה ציפינו, אבל באנו לקיים את הדראפט באולם האחרון בו הנטס שיחקו בניו-ג'רזי (לפני המעבר לברוקלין, א.ק), במקום בו המושל רמז משהו בסגנון של 'ברוך שפטרנו'. אז לא הופתעתי בכלל. אבל הם כן היו שם במספרי שיא, בטח שיא של כל הזמנים מבחינתנו".

 

אתה יכול להיות איש יחסי ציבור טוב, ותמיד למצוא את הנקודה החיובית.

"זו לא רק נקודה חיובית. תחשוב שהרייטינג של הדראפט היה גבוה יותר ממשחק עונה סדירה ממוצע. אמריקה צפתה בנו. ומה היה שם? רק בחור נמוך שמוציא שמות מתוך קופסה. זה היה מעניין, ושים לב שלא אמרתי בחור נמוך ויהודי".

 

זה העיתון בו אתה יכול להגיד דבר כזה...

"לא לא, זה בסדר. בשבילי זה היה לילה נהדר"

 

לאחרונה אירח סטרן את גלעד שליט במשרדו, ובמשחק האולסטאר באורלנדו "זה היה נהדר. הוא בדיוק חגג את יום הולדתו החופשי הראשון מזה שש שנים".

ב-1998 הוא הונצח במכון וינגייט כאחד מאנשי ספורט יהודים שזכו להישגים יוצאי דופן, אולם אין לו תוכניות להגיע לתל אביב בקרוב. "לא הייתי שם מאז 1999, אז אני מקווה לחזור".

 

אתה עוקב אחרי עמרי כספי?

"עומרי כספי הוא בחור צעיר ונחמד. הייתה לו עונה טובה בסקרמנטו, ועונה לא מוצלחת בקליבלנד. יש שמועות שלא ממש מרוצים ממנו שם. זה חבל, כי תמיד טוב שיהיה שחקן ממדינה כלשהי בעולם. בעונה הקרובה יהיה לנו, קרוב לוודאי, את מספר השיא של שחקנים בינלאומיים, יותר מתשעים. אבל אם אתה טוב מספיק בכדי לשחק ב-NBA אתה כנראה נמצא ברמה מסוימת. המבקרים שלנו נוטים לשכוח זאת מהר למדי".

 

חייבים לשפר

סטרן, שכיהן בחבר הנאמנים של ראטגרס, והוא נשיא של כבוד בוועד של אוניברסיטת קולומביה, הוא גם חבר בוועד דל מוזיאון הטלוויזיה, רדיו וג'אז בלינקולן סנטר ואף במועצה לקשרי חוץ.

 

"חברים המליצו להצטרף. זהו בית גדול עם מגוון דעות וכמות משאבים עצומה. הלוואי והיה לי יותר זמן".

 

זה עניין אישי או שזה עוזר ל-NBA?

"גם וגם, אני חושב. אני רואה שישנן הזדמנויות אדירות ברמה הגלובלית. עסקים צריכים להבין את העולם ואת הצרכים. זה מעניין לדעת דברים שקורים מחוץ לאמריקה".

 

פיב"א, פדרציית הכדורסל העולמית, דחתה לאחרונה את הצעתו של סטרן לארגן טורניר גביע עולם בכדורסל, עם הגבלת גילאי הכדורסלנים ל-23. מנגד, פרס הניחומים היה אות הכבוד של הוועד האולימפי בלונדון. למרות אותות והעיטורים, נדמה שסטרן לא מתכנן פרישה בעשורים הקרובים.

 

"אשמח לבלות זמן עם משפחתי ולשהות פחות בנסיעות בעתיד. אבל אני עדיין רוצה להתקדם ולעלות מבחינה מקצועית, כי אם אתה דורך במקום את בעצם מחליק אחורה. זה פשוט. מרתק אותי לעקוב אחרי המשאים ומתנים של זכויות השידור בבייסבול כי זה ההקשר של מה שאנו נעשה בעתיד".

 

עוד תכניות?

"אני לא קם בבוקר כשאני חושב על העתיד, אני פשוט עושה משהו. מניעה אותי התשוקה להוציא לפועל, ללמוד. זהו אירגון שלומד כל הזמן, שתמיד בודק מה אפשר לעשות יותר טוב או איזו פרקטיקה ניתן להשאיל. פעם נתבקשתי לדבר מול חברי ההנהלה של ג'נרל אלקטריק ואמרתי שמה שמניע אותי זוהי התנהלות יהודית. אני קם בכל בוקר וחושב שהעולם ייגמר אם נמשיך לעשות את כל מה שעשינו עד עכשיו, אז כדאי שנשתפר. אני לא באמת יודע מהו הדבר שצריך לשפר, אבל חייבים לשפר אותו. דיוויד סטרן הוא איך שאנשים חווים אותו. ואני לא מהאסכולה של מילטון פרידמן, שחושב שהעסק של עסקים זה לעשות עסקים. אני חושב שעסקים זה להיות חלק מלבנות קהילה עם העובדים או הצרכנים שלך, והיכן שאתה חי".

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דיוויד סטרן. התשוקה להוציא לפועל
מומלצים