כאוס עולמי: אלימות איסלאמית ורפיסות מערבית
הזעם המוסלמי המוצדק על הסרט, התסכול המתמשך והדומיננטיות הגואה של הרחוב ליבו את ההפגנות האלימות ברחבי העולם. הטרוריסטים הצטרפו במהירות ותגובתה הרכה של ארצות הברית רק הציתה להבות נוספות. כעת אובמה משנה כיוון, והמשטרים האיסלאמיים עצמם יובילו לדעיכת גל המהומות
גל המהומות האנטי-מערבי השוטף את העולם המוסלמי בימים האחרונים ילך וידעך בשבוע הקרוב. סביר להניח שכך יקרה בעיקר מפני שהמשטרים במדינות המוסלמיות, מאינדונזיה ועד אלג'יר, הבינו שהגל הזה מאיים עליהם יותר מאשר על המערב.
לכן הם התעשתו ונוקטים באמצעים שמביאים להרגעת ההמון: חסימת הגישה לנציגויות הדיפלומטיות המערביות, הצבת כוחות גדולים באזורים המועדים לפורענות וקריאות של אנשי דת ופוליטיקאים איסלאמיסטים להמונים במסגדים ובתקשורת לכבד את הזרים השוכנים בתוכם.
בחירות בארה"ב 2012 - לכל הכתבות של CNN ו-ynet
לא כך היה כשהמהומות התחילו. בימים הראשונים, אחרי שהגירסה המתורגמת לערבית של הוידאו המעליב פורסמה ביוטיוב, הפגינו המשטרים במדינות המוסלמיות אהדה והבנה לזעמם ולהתנהגותם האלימה של ההמונים, וגם לא נקטו באמצעים יעילים כדי להגן על שגרירויות ארה"ב, בריטניה וגרמניה. הרחוב קלט בחושיו המחודדים שהממשלה איתו והתלהם.
"תמימות המוסלמים" - כתבות נוספות
- סיני: חמושים תקפו בסיס של כוח רב לאומי
- מחאת הסרט: הפגנות ועימותים ברחבי העולם
- מחאת הסרט: התפרעויות ויידוי אבנים בירושלים
- הנקודה הרגישה של האיסלאם / פרשנות
כעת מבינים גם השליטים האיסלאמיסטים המתונים, כולל מורסי והאחים המוסלמים במצרים שהשד שיצא מהבקבוק מסכן גם אותם ולכן הם נחלצו לפעולה. אבל כדי להבין מדוע נבהלו המשטרים המוסלמים ויצאו לרסן את הרחוב גם במחיר הרוגים ופצועים צריך לנסות להבין מדוע פרץ גל המהומות ומדוע יצא משליטה וגבה מחיר דמים.
מקצתם של הגורמים שהביאו למהומות הם עניין לפסיכולוגים חברתיים לעסוק בהם. הגורמים האחרים נובעים במידה רבה מהמצב שנוצר בעולם הערבי והמוסלמי בעקבות גל המרידות ששם קץ לכמה משטרים ערביים רודניים או מה שמכונה "האביב הערבי".
הראשון מבין הגורמים הפסיכולוגיים הוא הזעם האותנטי בעולם הערבי על הסרט שנתפש, בצדק, כהעלבה מכוונת של הנביא מוחמד והכפשת תדמיתו של האיסלאם כדת שיש לה ולמאמיניה עליונות על כל הדתות האחרות. כל ילד מוסלמי מתחנך לראות בנביא ובקוראן אקסיומות שהן בבחינת כזה ראה וקדש. האקסיומות הללו שהוטמעו במוסלמים במשך מאות שנים הפכו גנטיות ורגשיות ולכן כל התקפה בוטה עליהם (כמו הסרט הקופטי) מעוררת בקרב מוסלמים תחושות של איום כמעט-קיומי, של פחד ושל תיסכול. כל אלה מוצאים את ביטויים בהתפרצות זעם אלים.
סיבה שנייה היא מה שמכונה "הדיסוננס הקוגניטיבי" המתסכל שערבים ומוסלמים ברחבי העולם חווים מזה מאתיים שנה כמעט. מצד אחד הם יונקים עם חלב אימם את התחושה שהאיסלאם הוא מקור לגדולה ולהישגים בכל התחומים, כפי שהיה בתקופת הזוהר שלו, ומצד שני טופחת על פניהם המציאות המתסכלת שבה, למרות משאבי הנפט העומדים לרשותם, הם אינם מצליחים להשתלב בעולם המודרני ולהצליח בו. הם אפילו מתקשים להביא לחם לפיהם בכוחות עצמם. זאת, בעוד המערב הכופר וחסר הערכים מגיע להשגים בלתי נתפשים בכל התחומים. כל זה (כפי שטוען פרופסור דן שיפטן), יוצר תחושות של חוסר ביטחון, רגשי נחיתות ורגישות לכל עלבון לכבוד הערבי, בין אם הוא אמיתי או מדומה.
סיבה שלישית נוגעת למצב שנוצר בעקבות הטלטלה בעולם הערבי. לפתע הפך הרחוב לגורם דומיננטי המכתיב את רצונו למשטרים הערבים החדשים והם נזהרים שלא להרגיזו ומפחדים לבלום אותו. שמא גורלם יהיה, למשל, כגורל מובארק. זה בולט במצרים, בתוניסיה, בתימן, בלוב בעיראק ואפילו בירדן וברשות הפלסטינית. אם בעבר הכתיב השלטון במשטרים הרודניים את רצונו לעם באמצעות כפייה ואכיפה דרקוניים, היום בעקבות ההפיכות שהצליחו, הרחוב הערבי הפך לגורם שמכתיב למשטרים. המשטרים במצרים ובלוב ובתימן אפילו הצדיקו בפומבי (בלשון רפה אך ברורה) את זעם ההמון ואת האלימות שנבעה ממנו.
גורם רביעי הוא ניצול הסיטואציה הכאוטית שיצרו המהומות על ידי קבוצות חמושות ומאורגנות של טרוריסטים הפועלים בהשראת הג'יהאד העולמי והזרם הסלפי. זה קרה בלוב בליל שלישי, זה קרה אתמול בסיני ובאפגניסטן. קבוצות אלה נלחמות במערב ובארה"ב וגם במשטרים הערבים החילוניים ללא כל קשר לאירוע זה או אחר. הן צברו בשנתיים האחרונות כוח ונשק בעיקר מפני שהמשטרים שבעבר רדפו אותן ומנעו מהן פיזית לפעול כבר אינם קיימים. כעת הן מאיימות על המשטרים האיסלאמיסטיים המתונים. אלה מבינים עכשיו את הסכנה וכאמור, הם התחילו לפעול.
הגורם החמישי הוא רפיסות התגובה המערבית ובעיקר תגובת הממשל האמריקני. נוסח התגובה של הבית הלבן ושל שרת החוץ קלינטון, שאומץ גם על ידי שר החוץ הגרמני וסטרוולה, הכיל שני מרכיבים: תחילה גינוי לפגיעה בערכי הדת המוסלמית ואחריו גינוי בשפה רפה לאלימות "שאין לה הצדקה". שום אזהרה ואיום - רק אמירה שאין הצדקה לאלימות.
תגובה בנוסח זה תיפול אולי על אזניים קשובות בלונדון ובברלין אבל בעולם המוסלמי היא התפרשה כהודאה רשמית באשמה מצד ארה"ב מה שמהווה לגיטימציה לאלימות. היעדר האיום אפשר להמונים להשתולל באין מפריע.
למרות השגיאות שנעשו על ידי ממשל אובמה, החל באמצעי הביטחון הירודים להחריד שננקטו בנציגויות ארה"ב בלוב, וכלה בתגובה הפייסנית - הכמעט צ'מברליינית - של הבית הלבן, עדיין לא מאוחר לתקן. הניסיון מוכיח שארה"ב יכולה להפעיל לחץ יעיל על המשטרים הערבים החדשים שכולם - גם האיסלאמיסטים - זקוקים לסיוע ממנה. יש כבר סימן ברור לתפנית בעניין זה בבית הלבן.
אמצעי נוסף הוא צבירה והפגנה של כוח צבאי, אווירי וימי, סמוך למוקדי המתיחות או ממש מעליהם. וכן משלוח יחידות מארינס גדולות שיתמקמו במתחמי השגרירויות. הניסיון מוכיח שלאמצעים אלה יש השפעה ממתנת על המונים מוסתים והם גם מאפשרים מילוט בטוח ומהיר של הדיפלומטים ובני משפחותיהם בשעת הצורך.
הלקח שאנחנו צריכים להפיק דומה שכבר הופק ולכן יוזכר רק בקצרה. הדרך היעילה ביותר לדכא בתחילתן התפרעויות
והפרות סדר המוניות ברחוב היא להעמיד מולן כוחות גדולים מאד, מצויידים ללחימה לא קטלנית ומיומנים במה שמכונה Crowd Control.
עצם הכמות של כוחות הביטחון יוצרת הרתעה ורתיעה ומייתרת שימוש באש חיה. הרוגים מאש כוחות הביטחון גורמים לליבוי התסיסה והמהומות ולעיתים אף גולשים למלחמת טרור וגרילה. לכן אין לחסוך במקרים כאלה באמצעים ואפילו לא לסמוך יתר על המידה על הערכות המודיעין וההתראות שיספק. הכנת כוחות גדולים בסמוך למקום האירוע או הזרמת כוחות גדולים במהירות לאירוע בהתהוות הם מרשם בדוק לשליטה בו. לקח זה גם תקף לגבי המצרים שכוחותיהם איחרו אמש להגיע למחנה הכוח הרב לאומי ליד אל עריש בסיני. אבל כשהגיעו החיילים המצרים הם תרמו לא מעט לכך שמתקפת הבדואים נגמרה כמעט ללא נפגעים.
לפנייה לכתב/ת 
