שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    באגרנט הבינו: המסמך הסודי נפל לידי המצרים

    עוד עדויות שופכות אור על מחדל יום כיפור: המצרים הסתובבו בלי חגור, בניגוד לסימנים המעידים על פתיחת מלחמה - כנראה בגלל שידעו שהפקודה הסודית הגיעה לידי ישראל. גורודיש העיד: מפת הקוד שלנו הייתה ברשותם. על שרון, אמר אלוף הפיקוד שהודח: "אריק לא מילא פקודות, היה לי קייס נגדו"

    עוד פרק ב"מלחמות הגנרלים" יוצא לאור, ביחד עם עדויות חדשות ששופכות אור על המחדל: אלוף הפיקוד שהועבר מתפקידו בתחילת מלחמת יום כיפור, סיפר בעדותו הארוכה בפני ועדת החקירה כי אחד ממפקדי האוגדות בסיני, אלוף במיל' אריק שרון, לא מילא אחר כל הפקודות שניתנו לו.

     

    בעדות שנחשפת היום (ה'), 39 שנים אחרי המלחמה, הקשו חברי הוועדה על האלוף שמואל גונן (גורודיש) בשאלות קשות וביקשו ממנו הסבר לכך שבאחד מימי הלחימה הראשונים הסתובב שרון "כמו סביבון" ולא קיבל פקודה לפעול. בנוסף, חשף גורודיש כי מפת הקוד המסווגת נפלה לידי המצרים, ובוועדה הבינו כי המצרים כנראה היו מודעים לכך שהפקודה הסודית לפתיחת מלחמה מצדם הייתה ברשות ישראל - ולכן נהגו הפוך.

     

    עוד בעדויות שנחשפות:

    אבא אבן: גם ארה"ב לא חזתה מלחמה

    הערתי את ראש המוסד: טוס לסוכן, תהיה מלחמה

    סיגרים ולשכות פאר. צמרת צה"ל לפני יום כיפור

     

    גורודיש מונה לאלוף פיקוד הדרום ארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה. בתחילת עדותו בוועדת אגרנט - שנחשפה על-ידי משרד הביטחון באמצעות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון - הוא אמר כי אחת מהנחות היסוד הייתה שהסיכוי לחידוש הלוחמה ביוזמה מצרית נמוך ביותר, והמצרים חוששים מתקיפה של צה"ל. למרות זאת, גורודיש והאלוף אברהם (אלברט) מנדלר - מפקד עוצבת סיני, שנהרג בקרבות ב-13 באוקטובר - החליטו להעלות קצת את הכוננות בתעלת סואץ ולהגביר את הערנות והתצפיות באזור.

     

    שרון והרמטכ"ל דדו במלחמה. לא היה אחד כמוהו (צילום: דוד רובינגר) (צילום: דוד רובינגר)
    שרון והרמטכ"ל דדו במלחמה. לא היה אחד כמוהו(צילום: דוד רובינגר)

     

    בישראל עקבו אחר הנעשה בקהיר ובדמשק, ואת יציאת בני משפחות הסובייטים משתי המדינות מעט לפני פרוץ הקרבות הסבירו בירושלים בחשש מתקיפה ישראלית. על-פי ההערכה ערב המלחמה "אפשרות תקיפה סורית-מצרית מתואמת נמוכה מנמוכה". גורודיש הודה כי הוא עצמו לא ציפה למלחמה, למרות תזוזה מצרית רחבת היקף: "אני די שוכנעתי שזה תרגיל... לא הייתי מודאג שהולכת לפרוץ מלחמה. בגלל הרגע והאווירה ובגלל שזו לא הפעם הראשונה שיש תרגיל".

     

    עוד סודות יום כיפור שנחשפו בשנים קודמות:

     

    גורודיש מציין בעדותו כי דיווח לראש אמ"ן על ציוד צליחה מצרי שנמצא בסמוך לתעלה ועל סוללות ארטילריה שתוגברו ואלו עשויים להעיד על כוונותיהם. על כן ביקש להגביר את תצלומי האוויר. "אם ציוד הצליחה יעבור ממקומות אחוריים שבו הוא נמצא למקומות קדמיים - זאת אינדיקציה. כאשר הארטילריה הכבדה תכנס לעמדה, זו נדמה לי עוד אינדיקציה".

     

    בדרכו חזרה לפיקוד מישיבת המטכ"ל, סיפר גונן בעדותו, יצאה פקודה מאמ"ן, ובה הסימנים המעידים לפתיחת המלחמה. "הפקודה יצאה מפיקוד הדרום אל אוגדת סיני. ההוראות הללו הגיעו עד עמדת התצפית, עד המוצבים". בין הסימנים שתוארו בפקודה - חיילי קומנדו במערך קדמי. "חגור אחד, תלבושת מנומרת", הסביר גורודיש. אלא שאז, נדרך לפתע יגאל ידין. הוא נזכר בדיווחים שהגיעו לחברי הוועדה על התנהגות מצרית לא רגילה בימים שלפני פתיחת האש. בניגוד גמור לפקודת אמ"ן, הסתובבו חיילים מצרים בלי חגור, "בלי כובעים באופן מופגן", כדבריו.

     

    "עולה כרגע בדעתי חשד איום ונורא", אמר ידין, "כל הדברים האלה שקרו בצד המצרי הם בדיוק להפך מהדברים שיש כאן. דברים שלא עולה על הדעת לעשות. האם לא יכול להיות שהפקודה הזו נפלה לידי המצרים? שהמסמך הזה נפל לידיהם והם על סמך זה עשו בדיוק ההיפך?"

     

    על כך השיב גורודיש, כי ידע על מסמכים ומפות שנפלו לידי המצרים. "למצרים היה גם את מפת הקוד. מפת הקוד שלנו סירוויס יצאה רק במאי, מצאנו אותה אצל המצרים מודפסת בערבית. כלומר לא לקחו מפה שלנו והדפיסו את זה הדפסת חופה בערבית, שזה אפשר לעשות בזמן קצר, אלא המפה היתה יותר מעודכנת משלנו. הם עשו ממש מפה חדשה. זה לא יכול להיות המפות שנפלו במעוזים. מפת הקוד שהשתמשנו בה במלחמה היא היתה אצל המצרים. זה הקוד, זה המפה ושם יש את כל השטח, כשיטה".

     

    גורודיש סיפר כי ביום כיפור, 6 באוקטובר 1973, נקרא בשעת בוקר מוקדמת למטכ"ל, ושם נאמר לו שהמלחמה תחל ב-18:00. "אמרו לנו שהגיעה ידיעה ממקור אחד מהימן שתהיה התקפה בשש. צלצלתי מהמטכ"ל לאלברט ולמטה שלי, צלצלתי לכולם והודעתי שבשש זה מתחיל ושיכניסו את הכול לכוננות". זו הייתה הישיבה הראשונה שבה העיד גורודיש ותיאר את שהתרחש. הישיבות הבאות היו נעימות פחות מבחינתו.

     

    לא נתקלתי בפקוד כמו שרון

    בישיבת ועדת אגרנט בחודש יולי 1974 נשאל גורודיש שאלות רבות על תפקודו ב-7 ו-8 באוקטובר, אז ניסה צה"ל לבלום את המתקפה המצרית בסיני ולצאת להתקפת נגד. בשל הכשלים הוצנח הרמטכ"ל לשעבר, חיים בר-לב, והחליף את אלוף הפיקוד ביום החמישי למלחמה.

     

    לקריאת עדותו של גורודיש בפני הוועדה ב-30.7.1974 

    לקריאת עדותו של גורודיש מ-5.8.1974

    לקריאת עדותו מ-12.8.1974

    המשך העדות מ-12.8.1974

    לקריאת העדות בפני הוועדה מ-14.8.1974

     

    גורודיש סיפר לחברי הוועדה בפירוט על השעות הראשונות, על העברת הכוחות מדרום ומרכז הארץ לאזור הקרבות בסיני ובמקביל הניסיון להגיע למעוזים הקרובים לתעלה. כמה פעמים במהלך העדות הוא הזכיר ששרון, שפיקד על אחת מהאוגדות שפעלה בסיני, לא נשמע תמיד להוראות שלו. על הקרבות ביום השלישי למלחמה אמר: "אריק מאוד רצה לעשות זאת, היה נורא להוט לעשות זאת, יצר קשר אישי עם מפקדי המעוזים, דיבר איתם כל הלילה, ויש לכך הרבה משמעות. אילו, נניח, היה לי יתרון גדול והאויב לא היה מפריע - הייתי נותן לאריק לעשות", סיפר גורודיש, שנתן את המשימה למפקד האוגדה הסדירה, האלוף אברהם (ברן) אדן.

     


    דיין בימי המלחמה (צילום: לע"מ) (צילום: לע
    דיין בימי המלחמה(צילום: לע"מ)

    "דיווחים אופטימיים". כוחות צה"ל ב-1973 (צילום: לע"מ) (צילום: לע
    "דיווחים אופטימיים". כוחות צה"ל ב-1973(צילום: לע"מ)
     

    יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס שמעון אגרנט, שאל את גורודיש מדוע נתן לברן את המשימה לגשת למעוזים. אלוף הפיקוד השיב: "ברן הגיע עם אוגדה מצפון לדרום, כשיש לו משימה, משימה עוקפת מהצד. המשימה שלו היא להשמיד את כל המצרים. תוך כדי משימה, אם הוא יכול לגשת למעוזים - זה הגיוני. בשביל אריק זו התקפה שהוא מתכנן אותה עם גדוד על כל ציר. לא היה קל עם אריק. אריק רצה לגשת למעוזים, אבל בעיניי זה לא נראה סביר".

     

    הוא נשאל למה האוגדות של ברן ושרון לא פעלו יחד. "כשאתה יוצא להתקפה, קח בחשבון מה יהיה אם תיכשל. אם אתה נכנס להתקפה עם שתי אוגדות ביחד, במקרה הטוב - ניצחת, זה בסדר. אבל במקרה הרע הפסדת אותם - הלכה מדינת ישראל". בהמשך הזכיר: "אין מי שיעצור אותו עד באר שבע, עד מרכז הארץ".

     

    גורודיש תקף בחריפות את התנהלותו של שרון, קודמו בתפקיד אלוף פיקוד הדרום, שהוחזר מהאזרחות כדי להוביל אוגדה. "הגשתי נגדו תלונות", אמר. "לפי דעתי אריק שרון לא ביצע פקודות במלחמה וזו אחת מהן. אני ויתרתי על ההליך המשפטי לטובת צה"ל. נעניתי לפניית שר הביטחון (ככל הנראה מתכוון לשמעון פרס, שהחליף ביוני 1974 את משה דיין - י"ד) לא מזמן. הוא אמר לי להפסיק את ההליכים והפסקתי, לא עשיתי כלום, וגם לפני זה לא עשיתי כלום. בכל אופן ב-9 בחודש הוא תקף". גורודיש הסביר כי "יש קייס" לתלונות, אבל עבור צה"ל ההליך לא היה בריא.

     

    "אני רוצה להוריד גדוד אחד, שתי פלוגות אל ברן לעזרה", הדגים אלוף הפיקוד. "אני מדבר עם אריק, אני נותן לו הוראה להוריד למטה צנחנים ואריק מדבר עם עוזי יאירי, מפקד חטיבה 35, ואני שומע את זה ברדיו. אריק אומר לעוזי 'יש לך גדוד פנוי?' עוזי אומר כן ואריק עונה לו ש'אתה לא צריך אותו בשביל אבטחה?'". בסופו של דבר שרון אמר כי רוצים לקחת את הגדוד ויאירי הסכים. "אני אומר להעביר גדוד, ואריק לא מעביר. זו הייתה ההרגשה שלי", העיד גורודיש, וגילה כי ב-9 באוקטובר, יום לפני שהוא עצמו הודח, דרש להדיח את שרון מפיקוד על האוגדה.

     

    גורודיש תקף במילים קשות את שרון, כשנשאל על אי ציות לפקודות: "האיש שבעיקר עשה את זה, זה היה אלוף שרון. הוא עשה את זה לא רק לי, אלא לכל מי שפקד עליו גם עד עכשיו. אני לא נתקלתי בפקוד כזה בעבר. כמעט לא נתקלתי בתופעות כאלה בעבר".

     

     

    גולדה ושרון בסיני. 1973 (צילום: יהודה ציון, לע"מ) (צילום: יהודה ציון, לע
    גולדה ושרון בסיני. 1973(צילום: יהודה ציון, לע"מ)
     

    חבר הוועדה, רב-אלוף במיל' יגאל ידין, סיכם את פעילות האוגדה של שרון באחד מימי הלחימה הראשונים: "תסכים איתי שאריק באותו יום לא נלחם. הוא הלך כל הזמן כמו סביבון, הלוך ושוב". גורודיש השיב: "אני אומר יותר מזה, לו היה נשאר הוא גם לא היה נלחם. לפי ההתפתחות של המצב, עוד מילה אחת כשיכולתי להכניס אותו ב-17:00 בערב לא רציתי להכניס אותו".

     

    ריבונו של עולם, מה ידעתם?

    לאחר שחברי הוועדה ניסו להבין מגורודיש את מספרי המח"טים בקשר ואת הבלבול שנגרם בשל אי זיהוי הכוחות, שאל ידין למה בשלב מסוים אמר לשרון לתקוף מערבה. גורודיש השיב: "אני אומר לאריק ש'אם לברן יהיו קשיים, תהיה מוכן לתקוף מערבה', כדי להוריד מעליו את הלחץ. אני בשעה הזאת עוד לא כל כך מודאג. אני נותן לו התרעה, לא לביצוע".

     

    ידין חזר לאי-וודאות לגבי מי מדווח בקשר והיכן נמצא כל אחד, לאחר שאלוף הפיקוד אמר כי לא ידע מי הכוח הימני ומי השמאלי על אחד הצירים ומי נמצא ממערב להם. הוא שאל את גורודיש: "ריבונו של עולם, אני רוצה לדעת מה אתם בפיקוד ידעתם באותו הרגע. מי תוקף כלפי מטה ומי למעלה". גורודיש אמר בהמשך עדותו: "לי לא הייתה בעיה אישית לזהות איזה חטיבה, בין שלושת המח"טים האלה. למעשה, כמעט את כולם אני מכיר אישית הרבה שנים ואני מזהה את הקול שלהם, של קציני המטה בקשר בלי שום בעיה".

     

    ועדת אגרנט. שאלות קשות (צילום: יעקב סער, לע"מ) (צילום: יעקב סער, לע
    ועדת אגרנט. שאלות קשות(צילום: יעקב סער, לע"מ)

    אריאל שרון. "לו היה נשאר, לא היה נלחם" (צילום: דודו אזולאי) (צילום: דודו אזולאי)
    אריאל שרון. "לו היה נשאר, לא היה נלחם"(צילום: דודו אזולאי)

    גורודיש ושרון במהלך המלחמה (צילום: שלמה ארד, לע"מ) (צילום: שלמה ארד, לע
    גורודיש ושרון במהלך המלחמה(צילום: שלמה ארד, לע"מ)
     

    גורודיש דיבר על אובדן החיבור למציאות. בעוד הכוחות של ברן ספגו אבידות, בחמ"ל של אלוף הפיקוד התמונה הייתה שונה לגמרי וכמובן מוטעית. "הדיווחים בלי יוצא מן הכלל היו כל הזמן אופטימיים וזה הטעה את הפיקוד כל הזמן", אמר האלוף. "מדרג חטיבה לאוגדה ומדרג אוגדה לפיקוד אופטימיים ועל זה ננקטו החלטות". השופט משה לנדוי הבין את הדברים אחרת: "אני חושב שמה שברן אומר פה זה היה צריך לעורר דאגה". גורודיש השיב: "זאת לא ידעתי ב-8 בחודש". בהמשך הדגיש: "על כל דבר שילמנו ביוקר. על הדיווחים האופטימיים מכל הרמות".

     

    ידין התייחס לפקודות מנוגדות שנתן לכאורה גורודיש. "אני לא מבין. מצד אחד ברן מקבל ממך הודעה ללכת למצמד, מצד שני אתה אמרת לו משהו על חיזיון. אז הוא אומר 'האם אתה רוצה שאני אצור מגע עם חיזיון?'. הוא לא מדבר על מעבר. אתה אומר לו - חיובי. אז הוא אומר 'אם כך, הבנתי את המשימה שלי'". עוד לפני כן השתמש הרמטכ"ל לשעבר ידין בביטויים כמו "יש פה אי הבנה, או השד יודע מה בין שניכם" וכן "דו שיח של חירשים".

     

    קבלת ההחלטות של גורודיש הייתה עילה נוספת לשאלות נוקבות מצד ידין. "אתה מחליט להוריד את אריק לפני שהאוגדה של ברן ביצעה את המשימה שלה. כאשר אתה עצמך מרגיש שיש קצת קשיים אצל אחת החטיבות, כאשר אחת החטיבות עוד לא נכנסה, כשאתה אומר לו שליד חמוטל ועמיר, שם הכוחות הגדולים,
    ושם צריך להיות קרב גדול". בהמשך תקף רמטכ"ל אחר לשעבר, חיים לסקוב, את גורודיש: "אתה נותן פקודה מבלי לבדוק?"

     

    אבל לא רק שרון, לדברי גורודיש, לא ציית לפקודות. האלוף הביא דוגמה לכך שהזהיר את האוגדות שלא להתקרב לאגם המר שבתעלת סואץ, כיוון שיש בו מוקשים. אבל הפקודה לא הגיעה ואחרי ארבע שעות נהרגו שבעה חיילים ונפצעו עשרה, מפני ששחו. "שאלתי, תגידו איך זה קרה? אז עשו בירור והתברר שקצין האג"ם אמר לקמב"ץ שהיה ממונה על אותו עניין וזה הודיע לשתי אוגדות, אבל לאוגדה השלישית הוא לא הודיע". בהמשך ציין גורודיש: "יש במלחמה מקרים שלא עושים פקודה - אבל היו מקרים רבים מדי שלא עשו מה שנצטוו לעשות... המעניין הוא, שבדרך כלל זה גם לא הצליח".

     

    בנובמבר 1973 הועבר גורודיש לתפקיד מפקד מרחב שלמה שבדרום סיני. ועדת אגרנט קבעה לגביו כי "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק הניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו". בדו"ח ביניים המליצה להשעותו מכל תפקידיו הפיקודיים. ההמלצה יושמה, אך בדו"ח הסופי של הוועדה בוטלה ההמלצה והוא שב מהשעייתו. ב-1976 פרש מצה"ל.

     

    בהכנת הכתבה השתתף רועי מנדל
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שלום בר טל
    גורודיש במלחמה
    צילום: שלום בר טל
    דיין וברן, סמוך לתעלת סואץ
    צילום: יהודה ציון, לע"מ
    מומלצים