תודה שאהבת את בני. לא אכעס אם תאהבי אחר

אצל רובנו ראש השנה מתקשר לזמן של חופש ושל הפוגה, זמן המוקדש למפגשים משפחתיים ולהרבה מאוד יחד, אבל לא אצל כולם זה כך. יש אנשים שעבורם חג הוא זמן שמחדד כאב ומעצים בדידות וגעגועים.

עוד בנושא:

החבר הכי טוב: הספד לכלב שליווה כל רגע בחיי

הלב שלי נסגר וננעל ביום בו נהרגת

לפני שבוע התקשר אלי גבר ובקול חלש ביקש לתאם איתי פגישה דחופה. לפי קולו העייף והסדוק יכולתי לנחש שאפגוש איש מבוגר מאוד ונדהמתי לגלות גבר צעיר למדי. אורי הגיע לבית הקפה, הזמין כוס מים וללא גינונים מיותרים ניגש ישר לעניין. "יש לנו בן, זאת אומרת היה לנו בן, הוא נהרג לפני שנה", אמר. בבת אחת הרגשתי איך עורי מתכווץ והרוק בפי הולך ומתייבש.

לא יכולתי להוציא הגה והוא המשיך לדבר: "נדב יצא לטיול אופנועים עם כל החבורה שלו כשאיזה אידיוט נכנס בו במהירות מסחררת" הוא אמר והשתנק. "נדב נהרג במקום. אני ואימו הזמנו ליום השנה שיתקיים בערב ראש השנה, את כל החברים שלו, כדי שנוכל להיות כולנו ביחד, לדבר על נדב ואיתו, ובעיקר כדי קצת להתנחם, אם יש איזו נחמה, בעזרת האנשים האלה שהוא כל כך אהב".

"אליך הגעתי כי אני לא מסוגל לכתוב ואני מאד רוצה, אני פשוט לא מצליח להתמודד עם זה לבד. בשביל זה אני צריך מישהו שיקשיב ויהפוך את כל הבלבול והעצב לנאום בשבילי, בשביל נירה אשתי ובשביל נדב. וכך נראו המילים של אורי.

אין נחמה לגעגוע שלא נגמר

"אני מחפש את המילים שיוכלו לתאר בפניכם את כל מה שעבר עלי ועל נירה בחודשים האלה, ולא יודע אפילו איך מתחילים, איך מוצאים מילים שידעו לתאר את הכאב הזה ואת ההתמודדות האינסופית והיום יומית עם חסרונו. גם היום כמו אז, ביום הארור ההוא בו נדב נהרג, אני עדיין מחפש תשובות ולא מוצא. הזמן לא לימד אותי איך להיפרד מהבן שלי ולא עשה איתי שום חסד. אולי כי אני לא מצליח לעכל את העובדה שהילד שלי כבר לא יחזור ומוצא עצמי למרות ההיגיון והשכל הבריא שלי, יושב ומחכה לו שיכנס כבר הביתה ונגמור כבר עם כל הבדידות והסבל הזה.

"חודשים אני מחפש דרך להתמודד, לא מוצא נחמה וגם יודע שלא תבוא אחת כזאת. וגרוע מזה, אני יודע שאף פעם לא אוכל לתת אותה לאף אחד מכם. אני כבר לא מספר לעצמי שהזמן מרפא פצעים והשלמתי עם העובדה שלנצח אהיה אבא לבן מת, לילד שיחייה רק בזיכרון שלי, שיביט לעברי רק מתוכן של תמונות שהנציחו רגעים שלא ישובו עוד, שנדב יהיה קיים רק בזכותכם ובזכותנו, רק בזכות הגעגועים והסיפורים שנספר עליו. כל האנשים שיושבים כאן היום הם אנשים שנדב אהב אהבת נפש, כולכם הייתם חלק ממנו ותישארו פיסה מהאדם שהיה ומהדברים שעשה, בכל אחד מכם חי נדב, ועל כך אני אסיר תודה.

"וממך, אשה שלי אהובה, אני רוצה לבקש סליחה על שזה מה שקרה לנו, סליחה שלקחו לך את הילד שאהבת יותר מאת החיים עצמם, את הילד שלך שבכל יום שעובר אהבתך אליו גוברת ומתעצמת ולפעמים נדמה לי שהיא כבר בלעה את כולך. אהובה שלי, תודה שהיית אמא שלו, האימא הכי טובה שאפשר לדמיין, ותודה שהענקת לי את הזכות לגדול ולגדל איתך יחד את נדב.

"בלילות, כשאת כבר נרדמת, אני יושב ומסתכל עליך ורואה את הבחורה בה התאהבתי, זוכר את העיניים הבורקות שלך ואת קמטי הצחוק שכבר אינם ומתגעגע, מתגעגע וכל כך מצטער שהלב שלך נשבר, שאת כמעט לא מחייכת, שאנחנו לא מצליחים להתגבר. ולך מיכל יקרה, תודה מיוחדת על שאהבת את הילד שלנו, אהבה שהפכה אותו לאיש הכי שמח שהכרתי. אני מאחל לך שתגדלי ותאהבי שוב כמו שאהבת את נדב ויותר, מבקש שהגעגועים שלך יעניקו לך כוח ואמונה באהבה ובכוח המרפא שבה.

ילד של אהבה

"ואתם, כל החברים שלא עזבו לרגע, שלא מפסיקים לבוא ולהתקשר, שלא מסירים מאיתנו את המבט אפילו לא לרגע, אני רוצה שתדעו שבזכותכם אנחנו אנשים קצת יותר חזקים כי איבדנו ילד אבל זכינו בשמונה חדשים, כי כל אחד מכם הוא ילד שהגיע מבחירה, ילד של אהבה. ולך נדב שלי, אני רוצה שתדע שאנחנו לא אנשים מתים למרות שרוב הזמן נדמה שכן. אני יודע שאתה שם, איפה שאתה, מביט בנו, מתגעגע ודואג.

"אז אל תדאג נדבי, לפעמים באים גם רגעים של הקלה, רגעים של געגוע שמרחיבים את הנפש, גם כשהיא פצועה. אנחנו חיים, אני ואמא, גם אם לא בדיוק כמו שרצינו, גם כשהחיים הם בלעדיך, אנחנו כאן, אוהבים ושומרים אחד על השנייה ועל כל מה שהשארת לנו לאהוב. תמיד שלך, אבא".

יש משהו איום ומחריד בדבר הכל כך לא טבעי הזה, שבו ההורה מתאבל על הילד, יש משהו מצמית ומצמרר באבל הזה. הלוואי ויכולתי לשלוח איזו נחמה אבל אורי איש מעשי, וקלישאות נחמה לא נוגעות בו. ולשנה החדשה הלוואי שיכולתי לאחל לנשמה התועה שלו שקט, גם אם רק מעט.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק  

שחר הדר כותבת מכתבי אהבה, נאומים ומסרים אישיים לפרנסתה, ובעלת "טקסטורה - מילים של אהבה"