הדרך למשטר טוטליטרי עוברת בבאר שבע

הקמפיין נגד המחלקה התחיל בארגוני ימין שאיימו על ראשי האוניברסיטה בנגב שיעצרו את התרומות למוסד מחו“ל אם לא יפוטרו המרצים המזוהים עם השמאל (שאחד מהם הוא חברי). משנכשל האפיק הזה, עברו אויבי המחלקה לדרכים עקיפות אך ברוטליות לא פחות. תקצר היריעה לתאר את כל הליקויים בוועדת הביקורת השגרתית לכאורה שמונתה בידי המל“ג לבדוק את המחלקה, אבל כל מי שיודע איך ממנים ועדות בישראל יכול לנחש את מה שהתרחש שם: מינויים מטעם, סילוק מי שנראה כבעל דעה עצמאית, התעלמות מדעת מיעוט, וכו'. 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מקומם של עבריינים מחוץ לפוליטיקה / אמנון סטרשנוב

בדרך לאינתיפאדה שלישית? / אהוד עילם

הדבר המדהים הוא שאחרי שהאוניברסיטה אימצה בזריזות - גם אם בלית ברירה - את כל המלצות אותה ועדת ביקורת, פעלה לפי כל הנחיותיה, וזכתה לשבחים נלהבים מהמומחים החיצונים שהוועדה עצמה מינתה, באה המל"ג ואמרה: כן, יפה. ובכל זאת: לסגור.

סיפור המאבק של המל"ג במחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון איננו ייחודי. הוא חלק מקריסת מערכות כללית ומתוזמנת מגבוה. הממשלה, בכוחניות חסרת תקדים, דורסת או משתלטת על כל אותם גופים שהיו אמורים להגן על הציבור ולאפשר דיון חופשי במדינה. מועצת הערוץ הראשון הפכה מזמן לסניף של מפלגת השלטון, והתוצאות ניכרות לכל מי שהציץ בלוח השידורים של הערוץ הראשון ורשת ב‘ (ראו מקרה קרן נויבך). בגלי צה“ל המצב חמור אף יותר, וימיו של ערוץ 10 נראים ספורים.

ארגוני זכויות האדם עומדים תחת מתקפת חקיקה חסרת תקדים מאז קום הממשלה האחרונה, והעליהום על הפרקליטות (ראו מקרה שי ניצן) ועל מערכת המשפט, ובפרט נגד בית המשפט העליון, מדאיג לא פחות. המצב במערכת החינוך בראשות גדעון סער חמור במיוחד (ראו מקרה אדר כהן). סער עיצב במו ידיו מל“ג שתאשר כל החלטה מטעמו, וכך קרה שהגוף שמטרתו העיקרית להגן על החופש האקדמי בישראל הפך לכלב השיסוי של הממשלה באקדמיה ומכשיר לסתימת פיות. 

מי שחושב שחייו ימשיכו להתנהל כסדרם גם אם יפטרו כמה מרצים עם חשיבה ביקורתית באוניברסיטת בן גוריון צודק, וגם טועה טעות מרה. כן, החיים ימשיכו, אבל המסע של הממשלה לא יעצר במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. כשהמל“ג ממונה בידי גדעון סער, ולימור לבנת מעצבת כרוחה את מועצת ראשות העתיקות, לא ירחק היום שהתכנים באוניברסיטה ייקבעו במרכז הליכוד. ובכלל, אנשים שאפשר להשתיק יש גם במשטרה, בבתי החולים, ברשויות המקומיות, במפעלים, באיגודים מקצועיים, והרשימה עוד ארוכה.

תמיד נוכל להתעלם, לומר שזה ”לפי הנהלים", לטעון שאפשר לקיים את המדינה גם בלי קול ביקורתי ושמדובר ב”שמאלנים", ”בוגדים“ וכיו“ב. אבל כשנתעורר בוקר אחד לישראל טוטליטרית, בלי בג“ץ ובצלם, שבה אסור גם לספר בדיחה על ראש הממשלה בלי להסתכן בפיטורים או במעצר, נזכור אולי את הרגע שבו המל“ג של סער ונתניהו סגרה את המחלקה הראשונה באוניברסיטה.

פרופ' יגאל ברונר, החוג ללימודי אסיה, האוניברסיטה העברית

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il