כבר לא מתעוררת כדי לחפש את החיבוק שלך

"כבר יותר מידי זמן אני מגלגלת את זה בראש ומגלה שאני בעיקר מתה מפחד. פחד ממה? אני לא ממש יודעת, אולי זה החדש הזה והלא מוכר שעתיד להפוך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי, אולי זה הלבד שאני כבר בקושי זוכרת מה לעזאזל עושים איתו, ואולי זו הידיעה שאני עשויה לפגוע באיש שאני אוהבת, באדם שהכי חשוב לי בעולם".

עוד בנושא:

נפרדנו כך: 5 פרידות ששברו לנו את הלב

הקלות הבלתי נסבלת של פרידה מודרנית

הפעם בלי ספק זו פרידה אחרת

"כבר חודשים ארוכים מידי אני עוברת תהליך, מנסה לשכנע את עצמי שאני לא יודעת ולא בטוחה, שצריך לראות את התמונה במלואה, שאלו החיים ושזה בסדר, ואולי אין לי את כל הכלים להבין באמת. כבר חודשים אני מדקלמת את הפחדים והחששות שלי בניסיון להפוך אותם לאמת שמוכרחים לחיות בתוכה. לרוב הצלחתי בעיקר בימים, אבל הלילות היו קשים ואכזריים מידי ולא הותירו מרווחי זיוף ושקר, כי האמת ניצבה ברורה ושקופה מולי. והאמת היא שאני כבר לא אוהבת, לא כמו שאני רוצה".

זאת לא האמת שלי

במילים האלו נפתח מכתבה של שרון לאוהד, בן זוגה. נפגשתי איתה בערב ראש השנה החדשה ובין רגע היה בינינו חיבור ששמור רק לאנשים שקרובים במיוחד. היא הסבירה לי שזהו, שנמאס לה לעבוד על עצמה, לספר לעצמה שעוד רגע הכל יחזור לקדמותו ויהיה שוב בסדר.

שזאת היא שלא מיישרת קו עם החיים ועם אהבה גדולה כל כך ונפלאה כמו של אוהד, אבל עכשיו היא כבר לא מוצאת סיבות, גם לא תירוצים. "זו הנפש שבועטת לי בצלע, ולהתעלם אני כבר לא מסוגלת", אמרה לי בדרמטיות.

"אנחנו יחד כמעט חמש שנים, גרים בדירה שקיבלנו בירושה מהסבתא. זאת דירת שני חדרים קטנה ומטופחת בצפון העיר, אין לנו ילדים וגם לא התחתנו באמת, ולכל מי שהרים גבה וניסה לרחרח ולהפציר בשאלות, ענינו שטוב לנו ככה, אחד עם השנייה לבד, שילדים הם נטל וחתונה היא לא פחות מעסק כלכלי קר ויקר. וחוץ מזה, אין לנו עניין בכל הטקסים והטקסיות שמתלויים אליה".

"לקח לי הרבה זמן להבין שזו לא האמת שלי, שאחרי כל העקרונות וההסברים אני כן רוצה את הכל, רק לא עם אוהד. וכלום לא קרה בבית, הכל כרגיל. אומנם עברה עלינו שנה לא פשוטה שמיד זכתה לכינוי 'משבר', כמו אצל כולם, אבל זה לא עובר וזה עמוק ומכאיב כמו סוף, ואין לי דרך להקטין את הכאב או לעדן את התחושות. אני מבינה שאני אפגע בו, שהעלבון בלתי נמנע".

לכאורה ביחד, בעיקר בנפרד

אני, שלא ממש הזדהיתי עם המילים שלה, יכולתי רק לדמיין לעצמי את הלב שלו, שלא מוכן ולא ערוך לכזה שבר, יכולתי ממש לראות אותו צונח בבת אחת מטה אל הארץ ומתנפץ לרסיסים קטנטנים. כי הוא אוהב אותה, כי אצלו דבר לא השתנה, כי הוא יודע שקשה, אבל לא תיאר לעצמו שזו פרידה. וכך ממשיך מכתבה של שרון לאוהד:

"אני כותבת בצער כי אני יודעת שתכאב, אבל זה צער שמהול בתחושת של הקלה, כי מגיע לך, מגיע לך לדעת את האמת ולעמוד מולה, כי מגיעה לך אשה אחרת, שתאהב אותך לפחות כמו שאתה יודע לאהוב, וזה נורא מה שאני כותבת, אבל אני משתדלת לא לסנן, לא לעדן את המציאות, כי אולי היא מכאיבה ומכוערת אבל היא גם נחוצה.

"חודשים ארוכים מדי שאנחנו רחוקים, ביחד למראית עין אבל בעיקר בנפרד. בטח שמת לב שאני כבר לא נצמדת אליך בלילות מתוך שינה כדי להתכרבל איתך וכדי לנשום את הריח. אני כבר לא מתעוררת כדי לחפש את החיבוק ולהתעטף בידיים, להיפך, אני בורחת אל הכנת קפה או להיעלמות ארוכה במקלחת, אני מסתלקת אל הלבד שלי כדי לא להתמודד עם המבטים שלך והשאלות, כדי לא להודות בפנייך ובטח שלא בפני, שאני לא כאן יותר.

"זה רק הגוף שלי שעוד חי בבית שלנו, נכון ששמת לב? זה הרי ברור ושקוף כל כך, כל מה שצריך זה רק להביט ולראות שהאינטימיות כבר איננה ואת מקומה החליף מין מהיר ואוטומטי כשאני תמיד עם הגב, לא מעיזה להישיר מבט, משתדלת לא להיתקל בעיניים שלך שמחפשות אותי. וכששאלת מה קרה ועניתי שאני לא יודעת - לא שיקרתי, באמת לא ידעתי.

"ואני כן אוהבת אותך, אוהבת להקשיב לך, אתה תמיד כל כך רהוט וחכם ומבין. אני אוהבת לאכול איתך את כל ארוחותיי, להכין לך את כל מה שאתה אוהב ולהתבונן בך מרוצה. אבל אני כבר לא מאוהבת בך, לא מתרגשת ממך, לא מצפה לך בגוף רועד ולב פועם. הפכת לחבר שלי, לחבר הכי טוב בעולם שלי, אבל זה הכל, וזה לא הוגן ולא מספיק לאף אחד מאיתנו.

"והמכתב הזה מחורבן, אני יודעת, ואתה לא ערוך לכזו כנות מכאיבה, אבל אני מכירה אותך ויודעת שבדיוק כמוני, גם אתה מעדיף אמת הרסנית משקר עשוי למופת. אז סליחה שככה, סליחה שזה מה שקרה לי, סליחה שאני לא יכולה לשקר לעצמי ולהתעלם ממחושי הלב.

"סליחה שעכשיו, סליחה שזה לא הדדי, סליחה שהבטחתי שנהיה לתמיד ולא קיימתי, סליחה שאני פוגעת בך. סליחה שהרסתי, ובאמת שפעם אהבתי אותך בכל ליבי".

אחרי שכתבתי לשרון את המכתב מצאתי את עצמי יושבת וקוראת אותו במן רצף לא אופייני, שוב ושוב ושוב. היא טלטלה אותי, היושרה העצמית שלה, הכבוד שהיא רוחשת לאוהד ולעצמה, הדרך הברורה כל כך שבה בחרה להביע את עצמה.

כי זו אהבה, לדאוג לדבר או לכתוב את המציאות כמו שהיא, ולא לחיות ליד ובערך. אהבה זה לדאוג שהאדם שאהבת וכבר אינך, יזכה לדעת את האמת ויוכל להשתחרר ממנה ומכאביו לטובת חיים ראויים ואוהבים, כפי שמגיע לו.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק

שחר הדר כותבת מכתבי אהבה, נאומים ומסרים אישיים לפרנסתה. בעלת "טקסטורה - מילים של אהבה"