שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "דייט בחשיכה": מבאס כמו דייט ראשון אמיתי

    מילא לסבול אותם בשביל הסיכוי למערכת יחסים, אבל למה שנרצה להילכד בלופּ אינסופי של דייטים ראשונים, ועוד עם ליהוק גרוע וקלישאות כמו "אף אחד לא נשמע לי חתיך"? סמדר שילוני צפתה ב"דייט בחשיכה" ומעדיפה להחשיך את המסך

    עם יד על הלב ומבט לאחור למצבת הדייטים הראשונים שלכם, כמה מהם תקטלגו בבוא היום תחת "רגעי הטובים ביותר"? או במילים אחרות - האם דייט ראשון הוא צורת קיום אנושי שהייתם רוצים להנציח, או אפילו לעודד?

     

     

    "דייט בחשיכה" שעלתה אמש (שבת) בערוץ 2, אמנם מגיעה עם טוויסט מקורי בילט-אין - הדייטים נעשים בחושך - אבל בסופו של יום לא מצליחה להתעלות מעל תוכניות שידוכים ממשפחת "קחי אותי שרון" ו"הרווק": כלומר, אסופה אינסופית של דייטים ראשונים מעיקים למדי.

     

    דייט ראשון הוא ממילא משהו שאנחנו מוכנים לסבול רק כשלב הכרחי בדרך למערכת יחסים אופציונלית שתגיע אחריו. לכן נשגב מבינתי למה שמישהו ירצה להילכד בלופּ מפלצתי של דייטים ראשונים, שבוע אחרי שבוע, רק כדי לחזור לנקודת ההתחלה, יותר משירצה למשוך את תשומת ליבו של מל"ט איראני.

     

    "דייט בחשיכה". כושל ביותר ממובן אחד ()
    "דייט בחשיכה". כושל ביותר ממובן אחד

     

    הכוונה היתה טובה. "דייט בחשיכה" אמורה להיות אפילו חינוכית, משהו מעדות "היפה והחנון" - לא המראה החיצוני הוא זה שקובע, אפשר להתאהב במישהו רק על פי ה"פנימיות" שלו וכולי. אלא שה"פנימיות" של המתמודדים כוללת גם מפרט טכני מפורט ואינפורמטיבי, בדיוק מהסוג שעוזר לך לדחוף את האדם שמולך לאיזו מסגרת שלא בהכרח קשורה לפנימיות שלו. וככה אנחנו נחשפים למשפטים כמו "רווית עם הדירה ברוטשילד משכה את תשומת לבי", או לחבורת בנות שמתנשמת בכבדות למראה בית קרקע עם חצר.

     

    בשביל סטריאוטיפים לא צריך תאורה

    אנחנו לא תמימים. מראש הבנו - וקיבלנו - שהסיכוי שייצא מהתוכנית הזאת זוג הוא קלוש. לא באנו לפה כדי לפנק את העולם בעוד מערכת יחסים, אבל היתה תקווה באוויר ששוב המכונה האנושית תעמוד למבחן מסקרן, ונלמד משהו על עצמנו. זה לא קרה, מכמה סיבות. הראשונה והבולטת היא שהרעיון היפה שלפיו חוש שלם ומרכזי מנוטרל בפגישות עם אופי רומנטי, כדי לאפשר לאנשים להיפתח לאנשים אחרים לפני שהם פוסלים אותם על הסף. אלא שהרעיון הזה נשאר על הקרקע במקום להמריא - הגימיק הראשון והיחיד היה הפגישה בחשיכה.

     

    אפשר היה לערוך ניסויים קצת יותר מורכבים, לבחון את החושים האחרים, לפזר אינפורמציה שקרית על המתמודדים ולראות איך זה משפיע על הדייטים שלהם או פשוט להביא איש מקצוע שינתח את המפגש ויסביר איך עובדים החושים שלנו במפגש כזה. דאמט, "רשת" אפילו יכלה לסווג את זה תחת "סוגה עילית". אלוהים יודע שתוכניות נחותות מזו כבר זכו למטריה הזאת.

     

    הסיבה השניה - והיא עוד משהו שאפשר לשנות - היא הליהוק. ב"דייט בחשכה" כל כך רצו להישאר בתחום הבטוח, שהליהוק היה המיינסטרים בהתגלמותו.

    התוצאה היא אסופת קלישאות מיושנת, סטריאוטיפים גבריים ונשיים שנפגשים בחשיכה, הבחורה שמשתוקקת לחתונה וילדים, הבחור ש"מאוד מאוד עסוק" ותפיסות חיים כמו "חסר רק הבחור שילבש את החליפה וישלם על החתונה".

     

    כשהליהוק לא מביא עומק ועניין, נשאר להסתפק בהתרשמויות כמו "אף אחד לא נשמע לי חתיך", חיוויים כמו "איזה יפה הוא רושם!", והשיא - "קלטתי באינטואיציות שלי שהוא אתיופי". במבט לאחור, רגעי ההיעלבות והדחייה היו הרגעים היחידים שהרגישו אמיתיים ונגעו ללב. השאר הרגיש מצועצע וצפוי כמו כל דייט ראשון מאופר יתר על המידה, גם אם הוא נערך בחושך. וזה משהו שאפילו ירון ברובינסקי, שאם מצמצתם יותר מפעם אחת פספסתם אותו, לא יוכל להציל.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: טל גבעוני
    ירון ברובינסקי ב"דייט בחשיכה". מצמצתם? בטח פספסתם אותו
    צילום: טל גבעוני
    לאתר ההטבות
    מומלצים