שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: עופר עמרם, אוהד צויגנברג, חיים צח, עידו ארז
    מצביע הפוך ממני? עוף לי מהפייסבוק
    כאשר בעולם הלא-מקוון אנחנו רוצים להימנע מעימות פוליטי, אנחנו פשוט נמנעים לדבר על כך עם אנשים מסויימים, או נמנעים מלפגוש אותם – ברשת, המקבילה של הפעולות הללו היא הסרה מרשימת החברים

    כמו בכל מפגש חברתי, כך גם במפגש וירטואלי: דת ופוליטיקה הן מנות קלות להכנה שכולם אוהבים להתנפל עליהן. הבחירות שיתקיימו בקרוב, אם נמשיך את המטאפורה, הן הריח שמגיע מהמטבח ומוציא את כולם מדעתם. השמאלנים מתנשאים על הימניים, הימניים שונאים את השמאלנים והצפים מתעקשים שאין למי להצביע ומציעים כאלטרנטיבה את משה דץ.

     

    בתוך קמפיין ההשמצות ההדדי של הבוחרים, גולשים רבים בוחרים לסיים את הוויכוח על ידי הסרה או הסתרה של המשתמש מחשבון הפייסבוק שלהם. מה יש בפוליטיקה שמשחרר מכולנו את החיה?

      

    גם הם בפייסבוק? (צילום: מורן אזולאי) (צילום: מורן אזולאי)
    גם הם בפייסבוק?(צילום: מורן אזולאי)

     

    כמו להראות סטייקים לצמחוני

    "ישנם אנשים חמומי מוח ברשת", אומר יונתן סלע, בעל בית קפה, ומתוודה, "וכשמדובר על פוליטיקה גם אני לפעמים ביניהם. וזה היופי במדיום הזה, שאם מישהו מדכא אותך או הורס לך את מצב הרוח, את יכולה פשוט להעלים אותו".  התסריטאי לירון פיין מחזק את הנקודה. "פוליטיקה מוציאה מאנשים הרבה מאוד ארס ומרירות, ואני מעיף גולשים על בסיס ארס ומרירות. בתור אוכל בשר אגב, אבין לגמרי אם מישהו טבעוני היה מעיף אותי אחרי שהייתי מפרסם יותר מפעם או פעמיים תמונות של סטייקים שאני אוכל".

     

    למרות התפישה שהישראליים הם עם חם מזג, התופעה אינה ייחודית לנו. סקר שנערך על ידי מכון המחקר Pew בחודש מרס מגלה שזו כנראה הדרך שבה גולשים אוהבים לסיים את ההתנצחויות הפוליטיות שלהם, בניתוק. "רשתות חברתיות הפכו למקום בו מתקיימים ויכוחים ועימותים פוליטיים", נכתב במאמר של Pew המתאר את הסקר, "בתוך כך, אנליסטים מגלים דאגה לגבי ההשפעה של אתרי מדיה חברתית על התרבות הפוליטית הרחבה יותר. הם מודאגים מהאפשרות שמשתמשים יצרו קשרים חברתיים ברשת רק עם אלו שחולקים עמם את אותה תפישת עולם פוליטית".

      

    בעקבות הסקר של פיו עלו כמה ממצאים מעניינים, 18% מהמשתמשים ברשתות החבריות הסירות, חסמו או הסתירו חבר ויראטולי בעקבות לפחות אחת מהסיבות הבאות. 10% מהמשתמשים עשו זאת בגלל שהחברים העלו יותר מידי פוסטים שקשורים לנושאים פוליטיים. 9% מהמשתמשים חסמו או הסירו חברים שהיו בעלי תפישות פוליטיות מנוגדות לשלהם ו-8% חסמו או הסירו חבר בעקבות ויכוח פוליטי.

     

    מעניין לגלות שלמידת הקרבה כמעט אין השפעה על ההחלטה לחסום או להסיר חבר וירטואלי. לפי הסקר, שליש ניתקו קשר עם אדם שלא פגשו מעולם, אך שליש אחר מהחוסמים והמסירים ניתקו את הקשר (המקוון) עם חבר קרוב שכל חטאו היה להשתייך לצד השני של הקשת הפוליטית. רוב הגולשים שבחרו לנתק את הקשר הווירטואלי (67%) עשו זאת¬ עם גולשים המוגדרים כמכרים או חברים רחוקים, ו-18% סיימו קשר אפילו עם בני משפחה.

      

    אמנם לא מדובר במספרים משמעותיים, ובכל זאת ניתן לראות שיש משהו בוויכוח הפוליטי שמפר את כללי הנימוס או אפילו ההיגיון של תרבות הדיון. הרי אם כולנו מאמינים בזכות לבחור, מדוע אינו יכולים לגלות סבלנות כלפי מי שמבקש לממש ולהתבטא לגבי זכות זו?

     

    לייק? הייד! (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    לייק? הייד!(צילום: רויטרס)

     

    אלי ישי גבר, כל השמאלנים בכיינים

    פוליטיקה היא נושא כל כך רגיש, שאפילו הערה סרקסטית או אפילו אירונית יכולים להביא לחסימה. "לפני כשנה אלי ישי הופיע בטלוויזיה", מספרת גולשת שמבקשת לשמור על עילום שם. בעקבות הראיון, העלתי סטטוס לפייסבוק ובו כתבתי ,"איזה גבר אלי ישי". תוך דקות ספורות, עשרות גולשים הגיבו לי, חלק כינו אותי בשמות ואחד טרח אפילו לחסום אותי לחלוטין. ההתנהגות הזו מאוד הפתיעה אותי, הרי למה שמישהו יפסול אותי בגלל דעה אחת בנושא אחד?"

      

    גם הכותבת יעל אילני הספיקה לחסום כמה גולשים בחייה. "בתוך הקיר שלי בפייסבוק אני שואפת לאחד סביבי אנשים שארגיש שיש לי בסיס רחב משותף איתם, ולמרות שרוב הדברים שאני מציגה ומשתפת נכתבים בהומור ולא נוגעים לפוליטיקה, כשאני מעלה פוסט פוליטי ומותקפת בעקבותיו – זה פשוט לא נעים לי. מעבר לזה, המתקפות תמיד יוצרות תגובות נגד וכבר קרה לי שאנשים ממש התכתשו לי על הקיר".

     

    מי גבר? (צילום: גיל יוחנן, EPA) (צילום: גיל יוחנן, EPA)
    מי גבר?(צילום: גיל יוחנן, EPA)

     

    אוהד מילכגרוב, מתכנת ווב, נזכר דווקא במקרה הפוך, שבו הסירו אותו מרשימת חברים, בגלל סטטוס ביקורתי שכתב על יצחק שמיר לאחר מותו. "בהתחלה לא שמתי לב שהוא (החבר - ו.ק.) הוריד אותי, עד שראיתי שהוא כתב על זה באיזשהי קבוצה והבנתי שהוא מדבר עלי. זה קצת עצבן אותי, כי לא שמחתי על מותו, אלא פשוט סירבתי להשתתף בפולחן אישיות אוטומטי לאחר המוות".

     

    לעומת זאת, ליאור מאירי מהליכודניקים החדשים, לא כועס על ימניים או שמאלניים, אלא על אלו שמפרסמים שהם אינם מתכוונים להצביע בבחירות כלל. "אני עושה לו אנפרנד וגם לועג לו מול כולם. בחירות הן דבר שיכריע האם תישאר כאן מדינה דמוקרטית או נידרדר למדינה פונדמנטליסטית נחשלת. במצב כזה, 63 אחוזי הצבעה בבחירות הכלליות, הם בושה. בישראל כל מערכת בחירות היא על חיים ומוות, עוני או עושר, בערות או נאורות. כל אדם שלא מצביע בבחירות, ועוד מעז לדבר על זה כאילו זה דבר חכם, טהור, או "מחאתי", הוא לא חבר שלי. הוא יריב שלי".

     

    אי של שלווה

    לא כולם בוחרים להיבלע לתוך הויכוחים. ירין כץ, סטודנט בן 28, החליט למשל שהוא פשוט מפסיק לדבר על פוליטיקה עם זרים ברשת. "הפסקתי להגיב לסטטוסים ימניים כי אתה מוצא את עצמך עובד שעות בלענות למיליוני המתלהמים על כל תגובה שלך וזה מתיש ולא שווה את זה. בכלל, הסיכוי לשכנע מישהו עם דיעה מוצקה מנוגדת לשלך הוא בעיני אפסי. אני ממליץ על הנחירה בבוז, זה מנקה את דרכי הנשימה".

     

    גולשים אמריקאים בעלי עמדה דומה פתחו לפני כשנה עמוד פייסבוק (לא מוצלח במיוחד, פחות מ-900 לייקים) בשם "לאיש לא אכפת מהפוסטים הפוליטיים שלך. באמת". העמוד מציע את עצמו כמקום מפלט מהשיח הפוליטי, ובתיאורו נכתב כך, "...אין זה אומר שהדעות שלכם אינן חשובות, הן פשוט לא חשובות לנו (...) ואגב, אתם מבינים שאתם לא באמת גורמים לאיש לשנות את דעתו, נכון?"

     

    מהתגובות שעולות בעמוד ניתן לראות שאולי לא כולם מסכימים עם הרעיון ("אם אינך יכול לשתף את הדעות הפוליטיות שלך עם חברים ומשפחה - עם מי אתה כן יכול?"), אבל רוב המצטרפים מוצאים בעמוד איזו נימה מינימלית של נחמה. "יש לי חמישה חברים שמעלים כחמישה עשר פוסטים פוליטיים ביום! זה הופך את פייסבוק למקום הרבה פחות מהנה", כותבת גולשת אחת, ואחרת מוסיפה, "לא מפריע לי אם אנשים מעלים פוסטים פוליטיים, אבל כן מפריע לי כשזה הופך לקרבות. זה מגיע לאבסורד כשכל צד מאשים את השני באותם הדברים".

       

    הייד לחוסר סבלנות

    פייסבוק וטוויטר אינן מנותקות מהעולם האמיתי, או העולם הלא-מקוון, אלא הן משקפות את המציאות, ממשיכות אותה. כאשר בעולם הלא-מקוון אנחנו רוצים להימנע מעימות פוליטי, אנחנו פשוט נמנעים לדבר על כך עם אנשים מסויימים, או נמנעים מלפגוש אותם – ברשת, המקבילה של הפעולות הללו היא הקלקה על כפתור ההייד (Unsubscribe), הסרה מרשימת החברים או המנויים או חסימה.

     

    אבל למרות שטריקת הדלת הזו עוזרת לעצבים (ובסך הכל, מי רוצה שפיד הפייסבוק שלו יהפוך לגרסה הווירטואלית של "פופוליטיקה"?), היא מגבילה את היכולת שלנו לפתח את הדיון ואת שריר הסובלנות, לשמוע עוד דעות ואולי אפילו לשנות את דעתנו שלנו. אבל גם אם אתם חושבים שזה מסר שמאלני מידי, השתדלו לא לחסום אותנו בפייסבוק.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים