שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    להזיע את הכאב: הטיפול שמנקה את הנפש

    "החום ממיס את חומות ההגנה שאני משתדל להחזיק בהן. אני מרגיש את גופי מתנקה מרעלים, חש שלווה גדולה ומרשה לעצמי לרחף פנימה למחוזות שלרוב אינם נגישים עבורי. שם מתרחש המסע שלי". ניצן דרור על טיפול הסווט ברידינג ששינה את חייו

    לפני כמה חודשים סיפר לי חבר טוב כי הוא נוהג להשתתף בטקס אינדיאני עוצמתי מאוד שנקרא Breathing sweat (הזעה נשימתית). התהליך, כך סיפר לי, הוא איחוד בין שיטת הטיפול החדשה של הריברסינג וטקס הסווט לודג' (אוהל הזעה אינדיאני) עתיק היומין של האינדיאנים.

     

    הסיפורים שלו על מסעות עמוקים המתחוללים בתוכו במהלך אותם מפגשים עוררו בי תחילה ציניות. "עד לאן נגיע?", שאלתי אותו, "חסרות שיטות טיפול, שיש צורך להרחיק עד המסורת האינדיאנית? ובמה רלוונטית אותה מסורת עתיקה ושבטית אל חיינו המודרניים והבדלניים?".

     

    עוד על טיפולים אלטרנטיביים בערוץ בריאות:

    שיטת סילבה אולטראמיינד: לשקוע אל החלום באמצע היום  

    מדריך: כך תשנו את חייכם דרך החלומות

    תטא הילינג: טיפול רוחני-אנרגטי יכול לרפא סרטן?

     

    חברי הטוב לא יצא במסע שכנועים מיסיונריים, אלא רק חייך אלי ארוכות, אולי מפני שזיהה בעיניי ניצוץ של סקרנות. "בשבוע הבא מתקיים מפגש Breathing sweat במושב בית שערים. אולי תבוא לבדוק בעצמך?", הציע.

     

    "אני אחשוב על זה", אמרתי לו, מחייך בחזרה.

     

     

    בלי "רוחניקים" ומלמולים בשפת האינדיאנים

    שבוע לאחר מכן מצאתי את עצמי מצפין עם מכוניתי, משאיר מאחורי את אורות הכרך. כביש החוף, וואדי מילק לכיוון צומת אלונים וכמה דקות לאחר מכן ימינה אל תוך מושב בית שערים. אחד היתרונות של ארצנו המיניאטורית הוא היכולת לחצות עולמות תרבותיים בשעת נסיעה.

     

    לא באמת ידעתי למה לצפות. בעיקר דמיינתי חבורת "רוחניקים" שממלמלת תפילות הזויות בשפת האינדיאנים ורוקדת סביב המדורה. למרות זאת חשתי שאני נמשך אל הלא ידוע, מקווה לחוות את המסעות העמוקים עליהם דיבר חברי.

     

    לאחר הסבר טלפוני קצר בתוך המושב, מצאתי את המקום. ארז חקלאי, מנחה הסדנה, קיבל את פניי והוביל אותי אל חצר אחורית קסומה, במרכזה בריכת דגים קטנה ועצי זית מקיפים אותה ויוצרים תחושה אינטימית. הו קנה את ליבי מיד. שמחתי לגלות כי מנחה השיטה הוא אדם נטול גינונים רוחניים, פשוט וחייכן.

     

    גם ההיכרות עם המשתתפים האחרים, שכבר התקבצו סביב המדורה, הייתה נעימה. אנשים נורמטיביים לחלוטין שנפגשים אחת לכמה שבועות לחוות טיהור גופני ומנטלי. היו שם בערך 15 חבר'ה, בניהם אנשי היי-טק, רפואה, חינוך ואפילו מדריך צלילה שמגיע אחת לחודש מאילת במיוחד לסדנה. בקיצור, לא "רוחניקים" ולא מלמולים בשפת האינדיאנים.

     

    דימוי של לידה מחדש 

    עמדנו סביב מדורה, שהיא בעצם פירמידה מאבני בזלת, מוקפת בגזעים בוערים. האבנים להטו באש כבר מספר שעות והפכו אדומות, כמעט שקופות, קרובות למצבן המקורי - לבה. האבנים מכונות על ידי האינדיאנים "הסבים והסבתות", מפני שהן נמצאות כאן כבר מיליוני שנים וצבורה בהן חוכמה רבת שנים.

     

    המדורה. האבנים מכונות ע"י האינדיאנים "הסבים והסבתות" (צילום: ניצן דרור) (צילום: ניצן דרור)
    המדורה. האבנים מכונות ע"י האינדיאנים "הסבים והסבתות"(צילום: ניצן דרור)

     

    בסמוך למדורה ניצב הלודג'. זהו אוהל אינדיאני נמוך, מעין אוהל ישיבה, אשר במרכזו בור קטן אליו יוכנסו במהלך הטקס האבנים הלוהטות. התרבות האינדיאנית משתמשת בהרבה סימבוליקה בטקסים שלה וכך הדבר גם לגבי האבנים והלודג'.

     

    הרעיון המרכזי בטקס הוא דימוי של לידה מחדש. הלודג' מייצג את הרחם של אמא אדמה והאלמנט הזכרי מדומה על ידי האש והאבנים הלוהטות. הפעולה של הכנסת האבנים מהאש הלוהטת אל תוך הרחם העדין והחם מדמה יצירת חיים חדשים.

     

    "השימוש בסימבוליקה הוא כלי לשינוי מצב תודעה", מסביר לי ארז, "אנחנו הרי לא חושבים שהאוהל הוא באמת רחם, אבל השימוש בדימוי הזה עוזר לנו להשיל מעלינו את תבניות המחשבה הרציונאליות ולהישאב דרך הדמיון למצב תודעה חדש".

     

    מלבד המנחה, שמעביר את התהליך עצמו, יש תפקיד רב חשיבות לאדם נוסף: "איש האש". "איש האש" אחראי על המדורה ונמצא לאורך כל התהליך מחוץ ללודג'. לטענתו של ארז ל"איש האש" ישנה השפעה גדולה על התהליך הטיפולי. הוא מכניס את האבנים אל תוך הלודג' במהלך הטקס ויחד איתן מתקבלת בפנים גם האנרגיה שלו. זה תפקיד שדורש הרבה טוהר, דיוק ונתינה.

     

    לפני תחילת התהליך מתאספים המשתתפים לישיבה על מחצלת. מולם יושב ארז ונותן הקדמה על התכנים בהם תעסוק הסדנה היום. בכל פעם נבחר נושא אחר המטופל על ידי המנחה בתוך הלודג'.

     

    נושם את האדמה לתוכי

    שיטת הטיפול Breathing sweat מחולקת לשני חלקים. הראשון הוא ה"סווט לודג'" המסורתי ולאחריו הריברסינג (תהליך הנשימה).

     

    ה"סווט לודג'" מחולק לארבעה סבבים. כל סבב מציין את אחד מכיווני השמים, מזרח, דרום, מערב וצפון. בסיום כל סבב מכניס "איש האש" עוד אבנים לוהטות למרכז הלודג'. המזרח, למשל, מדמה את היווצרות החיים החדשים, הכיוון ממנו זורחת השמש בכל בוקר.

     

    אוהל ההזעה. הטיפול מחולק לארבעה סבבים (צילום: ניצן דרור) (צילום: ניצן דרור)
    אוהל ההזעה. הטיפול מחולק לארבעה סבבים(צילום: ניצן דרור)

     

    בסיום השיחה אנחנו מחליפים לבגדים מינימליים, מכנס קצר או בגד ים. לפני שנכנסים ללודג' עוברים תהליך טיהור בעשן מרווה. על פי אמונתם של האינדיאנים, לעשן המרווה סגולות לטיהור הקווים החיצוניים העדינים שלנו, מעין מקלחת עשן מתקתקה שמנקה מעלינו את טרדות היום יום.

     

    לאחר מכן אנחנו נכנסים בזה אחר זה אל תוך אוהל ההזעה, ומתיישבים בחושך על האדמה. לבקשתו של ארז מוציא "איש האש" תשע אבני בזלת לוהטות מהמדורה ומכניס אותן אל הבור במרכז הלודג'. הדלת נסגרת. הטקס מתחיל.

     

    אני מחפש את מקומי בחושך, מרפרף בכפות ידי על האדמה החשופה. אני לא זוכר מתי ישבתי כך על האדמה מאז שהתבגרתי.

     

    במרכז הלודג' בוהקות באודם אבני הבזלת. ארז מניח עליהן שרפים ועשבי מרפא והחלל נמלא ניחוחות עדינים. בוהק האבנים חושף צלליות וחצאי פרצופים. ארז שופך מים על האבנים והלודג' נמלא אדים חמים. הוא חוזר על הפעולה הזו מספר פעמים עד שחושך מוחלט משתלט על הלודג'.

     

    חם, עדיין לא רותח, אבל בישיבה זקופה כבר קשה לנשום מלוא הריאות. לאחר כמה דקות של שקט, אני מבחין שהגוף כבר מכוסה כולו זיעה. אני מופתע שהניחוחות טובים בתוך הלודג' למרות ההזעה המאסיבית (החום הרב קוטל את החיידקים האחראיים לריח הזיעה).

     

    המחשבות שלי נודדות, תחילה בקופצנות ולאט לאט באופן רגוע יותר. אני שוקע לתוך עצמי וארז מתחיל לתופף בתוף שמאני. על פי האינדיאנים פעימות התוף מדמות את פעימות הלב של אמא אדמה.

     

    אני יושב חשוף על האדמה ופעימות התוף חודרות אלי, עוטפות את החלל כולו, משכיחות את נוכחותם של שאר המשתתפים סביבי. אני נזכר בהנחיה של ארז לגבי הנשימה ומוריד את הראש לכיוון האדמה, מחפש אוויר "קריר". החום עולה למעלה, אני מצמיד את פי אל האדמה ונושם אותה לתוכי בשאיפות איטיות וקצובות.

     

    החושך, ההתמקדות בחיפוש אחר הנשימה הבאה, פעימות התוף השמאני וההזעה המאסיבית, כל אלה שואבים אותי פנימה ומנקים את ראשי ממחשבות.

     

    הגוף מפרק את המתח והפחד

    ארבעה סבבים כאלה אנחנו עוברים, ובכל אחד מהם הולך התהליך ומעמיק. החום ממיס את חומות ההגנה שאני משתדל כל כך להחזיק בהן. אני מרגיש את גופי מתנקה מרעלים, ומעבר לזה, אני חש שלווה גדולה ומרשה לעצמי לרחף פנימה למחוזות שבדרך כלל אינם נגישים עבורי. שם מתרחש המסע שלי.

     

    זמן השהות בתוך הלודג' אינו קבוע ומכונה בפי המשתתפים "זמן סווט", כינוי המעיד על תחושת אובדן הזמן שחווים המשתתפים. בדיקה שלי העלתה שהיינו כשעתיים וחצי בתוך הלודג'.

     

    היציאה, כאמור, משולה ללידה - ואכן כך זה נראה. מתוך פתח קטן בלודג' (הרחם) יוצאים כולם בזה אחר זה רטובים וכושלים.

    ארז מכוון אותנו למזרנים שפרוסים על המחצלת ליד בריכת הדגים. כל אחד נשכב, מתכסה במגבת ועוצם עיניים. מתחיל שלב הריברסינג.

     

    על פי ארז, "הסווט לודג' יוצר קרקע פורייה לעבודת ריפוי עמוקה

    ויעילה של נשימת הריברסינג. כאשר אנו מסירים את חומות ההגנה שלנו אנו אומנם חשופים מעט, אך כאן טמונה ההזדמנות הגדולה של הריפוי, כאן הנשימה נכנסת פנימה ברכות, מנקה ומשחררת את תבניות הרגש המודחק, מפוגגת את המחשבות השליליות שלנו על עצמנו".

     

    שיטת הריברסינג מאפשרת הכרות עמוקה עם מסע הלידה שלנו והשלכותיו על מערכות היחסים שלנו עם בני זוגנו, הורינו וגופנו. השימוש בנשימות מעלה על פני השטח זיכרונות כואבים ובמהלך התהליך הגוף מפרק את המתח והפחד המקובעים, ומביא הקלה ואיזון מחודש לגוף ולנפש.

     

    אין לי מושג אמיתי כמה זמן נמשך שלב הריברסינג. יד עדינה העירה אותי ולאחר כמה מילות פרידה שקטות התחלתי בנסיעה חזרה אל אורות הכרך.

     

    את התחושה שליוותה אותי בימים שלאחר מכן אפשר לתאר במילה אחת – שלווה.

      

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ניצן דרור
    בישיבה זקופה כבר קשה לנשום מלוא הריאות
    צילום: ניצן דרור
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים