איך אפשר לתת לאדם לב ששייך כבר לאחר?

ושם, במיטתו, ידעו לאהוב האחד את השנייה. כל מגע וליטוף של זוג האוהבים היה שמימי. המיטה הזו ידעה את כל סודותיהם, והיו סודות רבים שאיש מלבדם לא יכול היה להבין.

בכל פעם שהצעירה הייתה צריכה אוזן קשבת ואוהבת, הייתה מוצאת את מבוקשה שם. ובכל פעם שהייתה צריכה כתף תומכת ידעה את דרכה. והכתף הייתה נמלאת דמעות ונרטבת, אבל הרי זהו תפקידה של הכתף, משום שהאדם בעל הכתף היה אחראי לכול.

ובבוקר, שוב לא הכירו הילדה והעלם האחד את השנייה. ואם במקרה היו נפגשים כך סתם בטעות, אפילו שלום של נימוס לא היו מחליפים זה עם זו. וכשהגיע הליל כבר היו צמאים לראות האחד את פניו של השני, ולהרגיש את חום הגוף. היו הרבה רגעים של למידה והתפתחות, ושמחה וצחוק. וכל זה היה שווה לרגעים מועטים. אבל אושר, לא היה...

ובכל כמה שבועות הילדה, הצעירה, התמימה, הייתה רוצה ללכת אבל לא יכלה. אהבה היא את הגבר בכל ליבה, כמו שרק ילדה יודעת. והוא לא רצה שתעזוב. לעולם לא גילה לה את שעל ליבו, והיא יכלה רק לנחש. הוא היה נותן לה ללכת ויודע שתחזור שוב. לאוזן, לכתף, ללב הגדול הזה. וכמו מנבא עתידות, הייתה חוזרת, וכל פעם באה פחות ילדה ויותר בוגרת. שוב אהב אותה הגבר ולא חשף את רגשותיו, להפך - אפילו נזהר במילותיו.

המקום הבטוח שלי

הנערה התמה בסך הכל רצתה שיהיה רק שלה, זה היה כל מבוקשה, שליבו יהיה שייך לה. ובשביל להתמודד, עשתה בדיוק את ההפך וניסתה בכל מאודה שליבה לא יהיה שלו. הלכה היא לבחורים אחרים. ניסתה, באמת שניסתה לתת להם את ליבה, רק לא לו. אבל איך אפשר לתת לאדם לב ששייך כבר לאחר?

כמובן שחזרה, והלכה, וחזרה ובאה. עד שלילה אחד, על המיטה בבית הקטן, הנערה לא יכלה עוד לשאת את המציאות, לא יכלה שיגע בה. כי אם יגע בה שוב היא כבר לא תוכל לעצור ולחזור לאחור. הלב ישבר לרסיסים קטנים, קטנים. ובפעם האחרונה בהחלט אמרה את שעל ליבה: "אני אוהבת אותך, אני מפחדת בלעדייך. אני רואה אותך כמקום הבטוח שלי, אבל זה לא בטוח להיות איתך".

ובאופן מפתיע, היא לא הזילה אף לא דמעה אחת, ולא נתנה שיחבק אותה, ולא רצתה כתף חמה. רק ללכת מהמקום שכל כך אהבה ולא לחזור שוב לעולם. ובשביל זה הגבר היה צריך לכעוס, אז היא סיפרה לו שידעה אחר מלבדו ואף הגיעה לפורקן.

הוא נעמד על רגליו, פתח את הדלת ובנימוס, בחן, בעדינות – גרש אותה מהחדר. היא קפאה במקומה, לא יכלה כך ללכת ממקום המפלט אל המציאות, אבל ידעה שזה הדבר הנכון ביותר לעשות לפני שיהיה מאוחר מדי.

התבוננתי בפניו דקות ארוכות, ארוכות. סקרתי את הפנים שאני אוהבת, וכל מה שהן ראו ואמרו לי מעולם. פתחתי את הדלת הנעולה ויצאתי לעולם. לא הסתכלתי לאחור. הדלת ננעלה אחרי, ואיתה המיטה, הסודות, הגבר שלי. הדלת ננעלה כמו הלב שלי.

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים