שירה: "כגעגוע אל פחד לא נודע"

בַּלַּיְלָה יָרַד הֶחָתוּל עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו

מִסֻּלָּם גָּבוֹהַּ וְנִפְתָּל כִּנְתִיב-הַר.

עַל הַחַלּוֹן הָיָה הַכְּרַךְ מֻצְלָב

וְהַפָּנָס כְּמוֹ אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר.

כְּגַעֲגוּעַ אֶל פַּחַד לֹא נוֹדָע,

אוּלַי הוּא יָצָא לִטְרֹף אֶת הַכְּרַךְ

הַנּוֹעֵץ בּוֹ עֵינֵי חֻלְדָּה.

וְנִדְמֶה הָיָה שֶׁמִּיָּד

יֵצֵא עוֹד אֶחָד מִן הַדֶּלֶת שֶׁמִּמּוּל

וְאַחֲרָיו יָבוֹאוּ עוֹד מֵאָה.

כְּמוֹ רוּחַ סְתָוִי בָּעוֹלָם,

אַךְ הוּא רַק תָּקַע אֶת גּוּפוֹ הַלָּבָן בַּלֵּיל

וּמִפַּחַד חָרַד הַסֻּלָּם.

בַּחֶדֶר שֶׁמִּתַּחַת לַגַּג,

הֵבִינָה פִּתְאֹם מִכְתָּב שֶׁנִּכְתַּב לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים:

" בְּ נֵ ךְ נֶ הֱ רַ ג ".

*

"נדלק כקרן אור על חוד החרב" (חיתוך עץ של פרנץ מזרל)

בַּפַּרְבָּרִים, עַל יַד גָּדֵר רָעוּעַ,

הֵם עוֹד יוֹדְעִים לִבְכּוֹת וְלֶאֱהֹב,

הֵם עוֹד יוֹדְעִים לִשְׁכֹּחַ אֶת הָרְחוֹב –

אֶת אֲפֵלַת הַכְּרַךְ שֶׁפָּנָסִים כִּתְּרוּהָ

בְּזֵר הַיִּסּוּרִים, בְּזֵר קוֹצִים צָהֹב.

אֶת אֵלֶּה בְּנֵי-בְּלִי-גַּג וּבְלִי מַרְגּוֹעַ

הַנִּכְסָפִים אֶל צֵל אַרְבַּעַת הַקִּירוֹת

וְהַיּוֹצְאִים אֶל הָרְחוֹבוֹת לִגְוֹעַ.

נוּגֶה יוֹתֵר מִקְּצֵה-הַכְּרַךְ בָּעֶרֶב.

וּבוֹ זִכְרוֹן הַצְּחוֹק הַקַּדְמוֹנִי

נִדְלָק כְּקֶרֶן אוֹר עַל חֹד הַחֶרֶב.

שירים אלו של לאה גולדברג, הם מתוך הקובץ "שיר - עיר", ונכתבו בהשראת חתוכי עץ של האמן הבלגי פרנץ מזרל. הוצאת "אבן חושן".