"אימה אמריקנית": שואה של עונה

אחרי ארבעה פרקים בלבד, אפשר כבר להכריז: העונה השניה של "אימה אמריקנית" (American Horror Story) הולכת הכי רחוק שאפשר, מבלי לפחד לגעת גם בפרות קדושות. כבר התרגלנו לעובדה שיוצר הסדרה מרפרר לסרטי אימה קלאסיים, אבל לשחק עם השואה? זה עוד לא היה לנו.

ומה חשבנו על פרק פתיחת העונה?

בניגוד לעונה הראשונה, בה שני סיפורים התקיימו במקביל (אחד בימינו והשני נע לאורך שנות קיומו של הבית עמוס הרוחות), העונה הנוכחית מתרכזת בעיקר בשנות השישים. כבר בפרק הפתיחה אנחנו מקבלים רמז לעומד לבוא כאשר מנהלת המוסד לחולי נפש שבו מתרחשת הסדרה - האחות ג'וד (ג'סיקה לאנג) - פוגשת בכתבת צעירה (שרה פולסון) שמגיעה לערוך כתבה על המקום. לשאלה מהיכן הגיעו החולים, עונה לה לאנג בפשטות: "מהגטאות".

מטופלת חדשה בשם אנה פרנק

לפני שאר הרמזים וההתפתחות הדרמטית שחלה בפרק הרביעי, הנה תקציר הפרקים עד כה - מבלי לעשות יותר מדי ספוילרים: העונה החדשה (שתשודר בקרוב ב-yes) מתרחשת כאמור בתחילת שנות השישים במוסד לחולי נפש. את המקום מנהלת הנזירה ג'וד שמסתירה סוד מעברה. מטופליה הם שלי (קלואי סביני) הנימפומנית, קיט (אוון פיטרס) החשוד כרוצח סדרתי ועוד שלל דמויות שיצטרפו למקום בכל פרק. בסגל המנהלים גם הנזירה מרי וד"ר ארדן (ג'יימס קרומוול) המטפל בחולים - או יותר נכון, מבצע בהם ניסויים.

בפרקים שיבואו אחר כך יתברר כי הניסויים שמבצע ד"ר ארדן בחוליו הם רק קצה הקרחון. מילים כמו שטאזי (המשטרה החשאית של גרמניה המזרחית), משפטים כמו "מי שלח אותך? היהודים?" ושלל מזכרות נאציות הם רק חלק מהרזמים ששותל מרפי לאורך הפרקים. אבל הדרמה הגדולה התרחשה בפרק האחרון.

"אנה פרנק", זהו שם הפרק שיש שיאמרו חצה את הגבול, או לחילופין הכניס את הצופים לגבולות שאינם מכירים. בפרק זה מגיעה למוסד מטופלת חדשה, הטוענת כי היא הנערה המפורסמת ואף משמיעה תיאוריה הגיונית לכך שעודנה בחיים. גם הפרטים הידועים כמו שמו של אביה, או המכתב אותו היא כותבת לקיטי (דמות בדיונית אליה פנתה בתחילת כל פרק), מחזקים את התאוריה הנשמעת בפרק.

נאצי? ד"ר ארדן

מצד אחד, על אף תחושת אי הנוחות, הצופה הממוצע שהתוודע כבר בחייו לזוועות השואה, יכול בזכות פרק זה להיחשף לפרטים נוספים בסיפורה של פרנק. מעטות הן התוכניות הגורמות לך לעצור את הצפיה בהן ולרוץ לגלוש ברשת כדי לברר האם הפרטים שהוזכרו בו נכונים. בפרק המדובר - זה בהחלט מה שקרה.

בנוסף, הצופים הצעירים שאינם מספיק בקיאים בהיסטוריה, או אלו שחיים בגולה ואינם יהודים ואולי אף לא הכירו את סיפורה של פרנק, יכולים בזכות הסדרה ללמוד דבר או שניים על השואה. כך לדוגמה אפשר היה לגלות כי המספר שעל יד המטופלת החדשה, שככל הנראה אינו תואם למספר שקועקע על ידה של פרנק, הוא זה שמבטל את התיאוריה - אך מלמד אותנו כי לא מעט נשים לאחר המלחמה טענו כי הן הנערה המופרסמת, פרט חדש ונוסף שנלמד בזכות הסדרה.

מצד שני, חציית הגבול ביצירתו של ריאן מרפי נמצאת בעצם נוכחותה של השואה בסדרת האימה שלו. עוד לפני ש"זכתה" לטיפול כזה או אחר על ידיו, הטמעת השואה כאן בעייתית עד מאוד, משום שיש בה כדי לספר סיפורי מעשיות - ממש כפי שקורה בפרקיה האחרים של הסדרה.

ראיתם בפרקים הראשונים חייזרים שותלים שבבים בצווארו של בחור צעיר? ראיתם את השבבים האלה מייצרים לעצמם רגליים ומוצאים דרכם מחוץ או אל תוך גוף האדם? ראיתם רוחות רעות שעושות קולות מפחידים ומשתלטות על צעיר אחר שמובל על ידי הוריו אל בית המשוגעים רק כדי שיעבור סוג של המתת חסד? יופי. עכשיו תראו שואה.

האחות ג'וד. ג'סיקה לאנג המצוינת

בכתביו שפורסמו תחת השם "צופן א.ד.מ.ע" בשנות ה-80, חזר בו הסופר ק. צטניק מהגדרתו את אושוויץ כ"פלנטה אחרת", מונח שהוא כידוע טבע בעדותו המצמררת במשפט אייכמן, כ-20 שנה מוקדם יותר. "אנשים כמוני וכמוך", הוא כותב, הם אלה שיצרו את מחנה ההשמדה השטני.

הכנסתה של השואה אם כן לעלילת סדרת מדע בדיוני שכזו, יש בה כדי לגזור את אושוויץ מהמציאות ולהדביקה באותה פלנטה אחרת, בעולם שלא באמת קיים. לייחס לה תכונות ומעשים שלא באמת היו ולא נבראו. תעטפו את זה בדמויות המוקצנות של הסדרה, ובפקפוקה של האחות ג'וד בסיפוריה של אנה פרנק, ותקבלו מעשה שיהיו שיטענו, גובל בהכחשת שואה.

מגלמת נימפומנית. קלואי סביני

"זו רק סדרה", תגידו. אבל זו המציאות. ממש כמו שאת השואה איש לא המציא או בדה, "אימה אמריקנית" הבדיונית משודרת באותה מציאות, מדי יום רביעי, על מסך הטלוויזיה בארצות הברית, זוכה לנתוני צפייה מרשימים ולהד תקשורתי נרחב.

בימים בהם ניצולי השואה הולכים ומתמעטים, עלינו כישראלים וכיהודים

לזעוק את זעקתם, גם כשמדובר בתכנים פופולריים-בידוריים על מסך הטלוויזיה הענק של אמריקה. גם אם אין להם רגולציה בעניין זה, מותר וצריך לפעמים להזכיר - אפילו להם, שם - את הגבולות. לא אלה המשודרים, אלה האנושיים.

יחד עם זאת, מוקדם לקבוע לאן הולכת הסדרה ומה יהיה יחסה לשואה. הפרק שעסק באנה פרנק הוא חלק ראשון מתוך שניים, שאולי בכלל ישנה את כל הטענות שהועלו כאן. וזה בדיוק היופי בסדרות מסוג זה, שבנויות במקביל על פאן ומחשבה.