הרוגי הגראד: מירה באה מהודו, אהרון סייע לשכן

 

חבריו של האב סיפרו: "הוא בהכרה, שואל על אשתו כל הזמן. הם נשואים חמש שנים, הכי קשה לחשוב מה יעבור עליו כשישמע על אשתו. הוא אדם שמח, פעיל וחייכן, זו מכה שבטח תפיל אותו. אנחנו מכירים אותו מבית הכנסת".

 

"צדיקה גמורה שכולה נתינה" 

בני משפחתה של מירה שארף התכנסו בבית הוריה בשכונת רמות בירושלים. אחיה איציק כהן, 28, אמר: "אנחנו עדיין לא קלטנו את זה, אנחנו עדיין לא מעכלים, המשפחה שלנו בהלם מוחלט. אין בנו כעס, אנחנו יודעים שלכל טיל יש את הכתובת שלו ומאמינים בצבא שצריך לעשות את הפעולות האלה כדי שלא יהרגו עוד אנשים". איציק הוסיף כי היה קרוב לאחותו, בת יחידה מתוך חמישה ילדים. "דיברנו לאחרונה לפני כמה שבועות", סיפר. "היא עשתה הכול באמונה גדולה ומתוך שליחות. היא אדם שנותן לסביבה ועושה בעיקר בשביל האחרים. אישה מיוחדת מאוד".

 

הרבנית חיה שארף, חמותה של מירה, סיפרה: "היא הייתה אשה גדולה שחיה בצניעות כדי שכל אחד שם בהודו יקבל טיפה מהיהדות. הם בנו שם מקווה, נקלעו לחובות אבל לא התייאשו והמשיכו. אני כסבתא מקווה שאוכל לעמוד בזה ולהתמודד".

 

יפה, שהייתה שכנתה של מירה, סיפרה: "כולם קראו לה מירלה. היא הייתה חברה טובה של הבת שלי. היא הייתה ילדה נדירה, זה כאב גדול מאוד. היא הייתה הכול בשביל אבא ואימא שלה". שכנה אחרת כינתה אותה: "צדיקה גמורה שכולה נתינה". הרב והפרופסור שלמה קליש, יושב ראש אגודת הידידים של שליחי חב"ד בהודו, אמר כי בני הזוג שארף גרו בהודו בחדר אחד ונתנו בית חם לישראלים. "הם פשוט הצילו נפשות", אמר. "אנחנו נסייע למשפחה להשתקם".

 

שמשון גולדשטיין, שליח בבית חב"ד בפושקר וחבר המשפחה, נמצא כעת אף הוא בארץ ואתמול הוא נפגש עם שמוליק ומירה. לדבריו, מדובר בזוג שמסר את נפשו בשליחות למען המטיילים הישראלים וחי בניו-דלהי ב"תנאים מחפירים", כהגדרתו – הקשים ביותר בכל בתי התנועה במדינה.

  

גולדשטיין סיפר כי בסוף השבוע שעבר תכנן שמוליק לטוס לכינוס השליחים השנתי העולמי של חב"ד בניו יורק ולהמשיך משם לגיוס תרומות בפנמה, אך הנסיעה בוטלה בגלל הסופה שפקדה את האזור. "אם הוא היה שם", אמר, "מירה ודאי הייתה נשארת עם הילדים אצל ההורים שלה בירושלים ולא לבד בקרית מלאכי, ואז אולי חייה היו ניצלים".

 

14 שנה ציפו לילד

איציק אמסלם החליט לאחרונה לעשות שינוי בחיים: הוא פתח בדיאטה, חזר בתשובה וגם עזב את מקום עבודתו בבזק כדי ללמוד תורה. "אני רוצה למצוא אישה דתייה", סיפר לכולם. אך הבוקר החלומות שלו נגדעו, כשכאמור הרקטה נחתה בבית משפחתו בעיר. "הוא היה מותק של בחור, חברה'מן, כל הזמן צחק וחייך", אמרו השכנים. "אנחנו עוד בהלם מכל האירוע ולא יכולים למצוא את המילים כדי להספיד אותו. הוא רצה ללמוד, להתקדם, להתחתן ולהקים בית. קשה לחשוב שהוא איננו", סיפרו שכניו.  

 

את סמדג'ה הכירו כולם בזכות דוכן הפלאפל שהפעיל בשכונה. הוא ואשתו פאני ייחלו במשך שנים לילדים, אולם רק לפני עשור, אחרי 14 שנות נישואים, נולדו להם תאומים, בן ובת. "הייתה אז שמחה אדירה בשכונה", סיפר מנדל חלילי, שאמו מתגוררת בסמוך. "לפני עשרה חודשים נולדה להם עוד בת, ועכשיו נותרו שלושה יתומים ואלמנה. כואב הלב".

 

  

השכנים העידו כי סמדג'ה היה איש חסד. בכל חג דאג למשלוח אוכל לעניים, לגמילות חסדים וגם שלאף אחד לא יחסר דבר. אחרי אירוע לב שעבר הוא סגר את דוכן הפלאפל, והתמקד בלימודי תורה. "כולם אהבו אותו, הוא היה טוב לב אמיתי, וזו לא קלישאה", סיפר חלילי. 

 

תמי, בעלת מכולת שכונתית, סיפרה: "אהרון היה זה שארגן בכל פעם את חגיגות שמחת תורה ואת השבתות בבאר טוביה הסמוכה. לפני שנתיים לקחנו אותו ואת אשתו למירון, התפללנו שהיא תהרה שוב, ואכן אחרי שנה זה קרה. לאחרונה היינו שם שוב, אבל קרה מה שקרה. הוא היה הציר של הבית, אני לא יודעת איך אשתו פאני תתמודד עכשיו".

 

בנה, ישכר הוסיף: "קשה לי להאמין שאהרון איננו. אנחנו כבר חושבים מה יהיה בעוד שלושה חודשים, מי ידאג למשלוחי המזון בפסח, לכל הסדר. הוא היה איש צנוע, דיבר לכולם בגובה העיניים, לא הפלה אף אחד. גם עם הבן שלו בן העשר הוא התנהג כמו חבר. הוא היה איש באמת טוב. כל השכונה הכירה אותו ואת מעשיו".

  

"עליתי למעלה ועזרתי לחלץ את שתי הבנות של משפחת שארף. האבא שמוליק היה פצוע, מדמם", סיפר השכן איציק חיון. "את הדלת של השכן לא ניתן היה לפתוח כי האבנים חסמו אותה. הורדתי את הבנות למטה ומסרתי אותן לאשתי ולעוד שכנה. אחר כך הגיעו כוחות ההצלה ויחד עלינו לדירה של השכן ופתחנו אותה. המחזה היה נורא".

 

 

למקום הגיעו תוך דקות עשרות תושבי העיר. כוחות ביטחון ניסו להרחיק אותם מהמקום אולם לשווא.

 במהלך הטיפול והפינוי נשמעו עוד שתי אזעקות, שאילצו את כולם לרוץ ולחפש מחסה בשכונה הישנה והלא ערוכה. "המקלטים שלנו לא מוכנים למצב כזה, ולא חשבנו בכלל שזה יגיע אלינו", סיפר אחד התושבים. "יש פה אוכלוסייה מבוגרת שלא יכולה לרוץ במורד המדרגות ב-40 שניות. חלק יוצאים לחדר המדרגות ואחרים נשארים בחדר פנימי בבית".

 

דייר בבניין סיפר ש"כשהתחיל המבצע ירדנו לבדוק את המקלט וגילינו שיש בו חפצים כבדים והוא לא ערוך. בגלל זה חלק מהדיירים העדיפו להישאר בבית או לצאת למדרגות, והנה קרה מה שקרה".