סקס תחת אש: האם "חיה?" יחליף את "ערה?"
יש משהו בסכנה ובפחד, שמשחרר בנו יצרים רדומים ומעצים את הקיימים. אורן הדר מספר על סקס תחת אש בגבול הצפון ובשדרות - ומנסה לפענח מדוע איום קיומי יכול להפוך לסקס הכי טוב שאי פעם יהיה לכם
אחד הדברים הכי מחרמנים בעולם הוא דווקא סכנת מוות. אני לא מתכוון לסכנה עצמה, שהרי אין יותר מדי ישראלים שיגידו: "צבע אדום? די, אני חייב לקפוץ על אשתי עכשיו". אבל עצם הסכנה, המתח, העובדה שיתכן שארגון טרור יהפוך את הסלון שלכם למרפסת פתוחה, פשוט עושה משהו ליצרים.
מבצע עמוד ענן בערוץ יחסים:
סטוצים בעתות מלחמה: להתנחם בחברת זרים
תגידי, מה פצצה כמוך עושה בשטח פתוח?
לא רוצה אותך לוחם וגיבור, רוצה אותך לידי
נתקלתי בכך לראשונה לפני יותר מעשר שנים, כשעוד הייתי חייל באחת היחידות שמאיישות את מוצבי הר-דב, ולאחר מכן, כשטעמתי קצת מחיי תושבי שדרות (ליבי אתכם, חבר'ה. היו חזקים). לא האמנתי כמה מדהים יכול להיות סקס בסיטואציה כל כך כאוטית, מחרידה ומערפלת כמו גשם של טילים.
את כל כך יפה, אני לא רוצה למות
ראשית, אספר לכם שיש בצפון מוצבים מבודדים אליהם אפשר להגיע (ולחזור), רק בעזרת שיירת כלי רכב משוריינים להחריד, שיכולים לשרוד בערך כל מה שחיזבאללה יחליט לזרוק עליהם. אבל לעיתים, בשל התראה זו או אחרת, מתבטלת השיירה, ומי שהגיע למוצב נתקע בו עד יעבור זעם.
בוקר אחד הגיעה אחת השיירות אל המוצב שלי וירדה ממנו קבוצה שנדיר לראות בהר דב: משלחת של קציני ומש"קי ת"ש (תנאי שירות). היו אלה ארבעה בנים חיוורים מפחד ושש בנות שדיברו עם חיילי המוצב, שאלו אותם אם הכל בסדר בבית, ואם מישהו מהם צריך משהו.
באותו בוקר קמו גם כמה לוחמי חיזבאללה שהחליטו שהגיע הזמן להציק קצת לשטן הציוני. כך, עד הצהריים, כל גזרת הר-דב נדלקה כולה באש טילים, צלפים ומרגמות. האש נמשכה כל אותו היום עד ללילה, בו צבעה את שמי ההר בכתום מחריד. ברצינות, היה זה מופע זיקוקים מהגיהינום.
בין משימה למשימה, מצאתי את עצמי במוצב, מנסה לתפוס כמה שעות שינה בעוד האבק מהתקרה תוקף את העיניים והנחיריים. בשלב מסוים החלטתי שלישון לא אצליח ויצאתי לחפש לי מילקי במטבח. שם מצאתי את רונה (שם בדוי). דיברנו פחות מחמש דקות - אני אפילו לא זוכר על מה - לפני שזינקנו זו על זה. זה היה סקס פראי, דרמטי וסוער, וכל מה שעבר לי בראש היה: "אלוהים, הגוף שלה כל כך נעים. אני לא רוצה למות".
לאחריו אמרתי לה: "טוב, אני חייב ללכת לנקות את הנשק שלי, עוד מעט אנחנו שוב יוצאים למשימה". היא הביטה בי וסגרה את כפתורי החולצה שלה. "שמור על עצמך", אמרה. "אהיה כאן כשתחזור". כשחזרתי, הלכנו לעמדה נטושה בקצה המוצב: מין בונקר בטון קטן, עם מעין חרך צר וארוך, דרכו אפשר לראות איך כל הגזרה בוערת, מילולית. הצעקות שלה והצעקות שלי כמעט והאפילו על הדי הפיצוצים. למחרת כבר חדלה האש והגזרה שבה לשקוט. רונה וחבריה חזרו לשטח ישראל.
אחרי שסיפרתי את סיפורי לחברי בצוות, כולם הסתכלו אחד על השני ואמרו: "איזה קטע, אני הייתי עם הקצינה שלה/הג'ינג'ית הקטנה/ההיא שצעקה עלי ביום בו הן הגיעו". כולנו הסכמנו שזה היה הסקס הכי טוב שהיה לכולנו אי פעם. "הלוואי שחיזבאללה יפתחו באש בכל פעם שמגיעות בנות למוצב", צחק מישהו. "אלו, אלו 'תנאי שירות' אמיתיים". מה עשה את המוות לכזה אפרודיזיאק? מה הפך את הסקס לכל כך משובח?
פיקוד העורף סגר את האגו
כשאנחנו מפחדים באמת, אנחנו יוצאים מעצמנו. אין יותר מסיכות, אין יותר פוזה, ההצגה נסגרת בהנחיית פיקוד העורף. כאשר הפחד מבער בנו, אין מקום גם לשום דבר אחר. יש אנשים שמתפללים, יש שבוכים או מקללים ויש שפשוט יושבים בשקט ומקווים שהדברים יגמרו טוב.
אבל ברגע שהפחד הוא לא נקודתי אלא משהו מתמשך, כל תפיסת המציאות שלנו עובדת אחרת: המוח מתעסק בהישרדות ונוטש את המשמרת שלו בגבול הצד היצרי; האגו מתחבא במקלט, הסופר-אגו ברח להורים בנתניה, ואת ההגה מחזיק האיד. ואחד הדחפים הכי בסיסיים שלנו הוא הצורך בעונג גופני.
לפני כמה שנים ביקרתי חבר בשדרות. באותו לילה היו אלו רקטות חמאס שהדליקו את השמים והפחד בער בליבי. ישבנו בחורשה ממערב לעיר, לא נקודה שחכם להימצא בה כשנופלים קסאמים. אבל מיד עם הנתן אות ההרגעה, מצאתי את עצמי עם בת הדודה של אותו חבר, כששנינו צמודים אינטימית, ידינו מגששות זה את זו מתחת לבגדים.
סקס בצל סכנת מוות הוא דבר מוזר וממכר: הייתם מצפים להרגיש פחות, להתרכז בפחד, אבל בפועל, העובדה שיש חניה פנויה בקדמת התודעה שלכם פשוט מזמינה אליה את אוטובוס היצר המיני. וכשזה מתממש? האוטובוס הופך למכונית ספורט. תשאלו אנשים שזה קרה להם: אין סקס טוב יותר מסקס תחת אש.
חנייה חינם לפאג'רים
לאחרונה הצטרפה תל אביב לדאבוני, לערים בהן אפשר לעשות סקס שכזה: מספר לא מבוטל של בתים בגוש דן אינם סמוכים למקלט, לא מכילים ממ"ד או אפילו חדר מדרגות ראוי לשמו, והם כה עתיקים ופגיעים שכל מה שחסר להם הוא כתובת "חנייה חינם לפאג'רים" על הגג.
או במילים אחרות, עושה רושם שאם לא ניכנס במהירות להפסקת אש, יהיו לתושבי המרכז שלל הזדמנויות להתנסות בסקס שתיארתי כאן. ושלא תבינו אותי לא נכון - האש מרצועת עזה חייבת להיפסק - אם בידי צה"ל ואם בידי הנהגת ישראל ואפיק מדיני.
מי ייתן ונחזור בקרוב כולנו לשגרה.
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
