"שיהיה מבסוט בירושלים": כשבגין חיכה לסאדאת
35 שנה אחרי ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים על אדמת ישראל, חושף ארכיון המדינה מסמכים סודיים שמספרים את הולדת הסכם השלום בין שתי המדינות. מההבשלה עם צ'אושסקו ברומניה, דרך הפאה הנוכרית שחבש דיין במרוקו, החשש של סאדאת מהאחים המוסלמים ועד הצעת שרון לפתוח את הדרך לאל עריש
"גם סאדאת היה רוצה לראות אותך", השיב מזכיר המדינה האמריקני סיירוס ואנס להצעתו של ראש הממשלה מנחם בגין , להיפגש עם הנשיא המצרי, שבוע בלבד לאחר הניצחון בבחירות בישראל ב-77'. את תוכן השיחה עם מזכיר המדינה האמריקני גילה בגין לשריו ארבעה ימים אחרי ביקורו הדרמטי של סאדאת בישראל. בשלב הזה, סבר בגין, ניתן היה לפתוח את רוב הקלפים שהוסתרו קרוב מאוד לחזה.
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
35 שנים אחרי ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, חושף היום (ג') לראשונה ארכיון המדינה עשרות מסמכים סודיים ששופכים אור על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של הביקור שהוליד את הסכם השלום בין שתי המדינות. המגעים הארוכים והחשאיים שהתרחשו בחדרי חדרים ברומניה הקומוניסטית ובמרוקו, הבשילו לאחד הרגעים הדרמטיים שידעה ישראל, כשנשיא האומה השכנה מדרום, אויבתה הגדולה ביותר של ישראל, יצא מכבש המטוס בנמל התעופה בן גוריון.
באוגוסט 1977 ביקר ראש הממשלה מנחם בגין בבוקרשט, בירת רומניה, שם נועד עם ידידה היחיד של ישראל בגוש הקומוניסטי, הרודן ניקולאי צ'אושסקו. אחרי שדנו עמוקות בסוגיית העלאתם לארץ של יהודי רומניה, הפתיע נשיא רומניה כשסיפר על נכונותו של הממשל המצרי לקיים מגעים עם ישראל. "הנשיא צ'אושסקו אמר לי שסאדאת מוכן לקיום פגישה בין נציגי ישראל למצרים", סיפר בגין לשרים בדיון סודי ביותר בספטמבר 77'. "שאלתי אם הכוונה היא לפגישה בין נשיא מצרים לביני, והוא ענה שבשלב הזה מדובר בפגישה בין נציגים ישראלים למצרים".
המגעים העקיפים מול המצרים התקיימו במקביל ליוזמה האמריקנית לכינוס ועידת ז'נבה, שהייתה אמורה להיות תוכנית השלום הגדולה של הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר. אלא שהיוזמה, שביקשה לכלול את הסוגיה הפלסטינית בדיונים, הביאה לקיפאון עמוק ולהתבצרות מצד המשתתפות בעמדותיהן. התעקשותן של חלק מהמדינות לנוכחות אש"ף בדיונים, הפכה את הסוגיה למורכבת הרבה יותר. לימים מתח סאדאת ביקורת על הוועידה האמריקנית, בביקור בישראל. "האמריקנים דואגים לעצמם, עם טלוויזיות אי אפשר לנהל משא ומתן", ציטט משה דיין מדבריו של סאדאת בשיחות סגורות.
המסר שקיבל בגין ברומניה, הוליד יוזמה נוספת. ב-4 בספטמבר 77', כשהוא חובש על ראשו פאה נוכרית ומשקפיים כהים על פניו, הגיע שר החוץ משה דיין בשליחות סודית למרוקו ונועד עם המלך חסן השני, בניסיון למצוא דרך לפרוץ את הקשיים בהם נקלע המשא ומתן. המלך הבטיח תשובה בהקדם, חמישה ימים אחר כך התקבל שדר דרמטי - המצרים מוכנים לפגישה מיידית.
"שלום בלא כניעה"
ב-18 בחודש, בדרכו לביקור בארה"ב, שב דיין לרבאט לפגישה עם סגן ראש הממשלה המצרי חסן תוהאמי. סאדאת בוטח בממשלתו של בגין, מסר תוהאמי לפי דו"ח המוסד, "ותובע מישראל הסכמה לנסיגה מכל השטחים הכבושים כתנאי לפגישה עם מנחם בגין. לדברי תוהאמי, סאדאת מבקש שלום בלא כניעה, ומצפה מבגין לתת מילת כבוד שאדמתו של סאדאת תוחזר".
הדו"ח שכותב המוסד על הפגישה, רווי תיאורי אווירה על השיחה בין השניים ומתעד כיצד הסיר דיין בחדר צדדי המיועד לפגישות סודיות את האיפור הכבד וחזר לחזותו הטבעית. "לפגוש אותך דיין כאן תחת גגו של המלך מהווה מקור סיפוק עבורי", אמר המצרי. "חשבתי שאפגוש אותך רק בשדה הקרב או במפלה מדינית".
נאום סאדאת בכנסת
דיין הגיש לתוהאמי מתנה "מערכת כלי זין כנעניים מאוספו הפרטי", נכתב בדו"ח. לצד זה נכתב כי הוצע כי "עם כל הכבוד", בביקוריו הבאים של דיין הוא ירכיב "משקפיים קצת יותר כהים כיוון שאלה שהרכיב היו שקופים מדי". בתום הפגישה דנו השניים גם במלחמת ששת הימים. תוהאמי הביע עמדה מפתיעה, ברצינות גמורה שאל את דיין האם נשיא מצרים דאז, נאצר, שיתף פעולה עם ישראל. "אמור לנו עתה בכנות, האם נשיא מצרים דאז היה שותף עמכם למזימה בעת ההיא, אחרת איך מפלה כזו יכולה הייתה לקרות?".
הסיכום בין הצדדים היה שמירת המגעים בסוד מוחלט - גם מהאמריקנים. "אחרי שהדרך תפונה על ידי דיין ותוהאמי", נכתב, "תיסלל הדרך לפגישת המנהיגים". לא חלף זמן רב והאמריקנים גילו את דבר המגעים. בפגישה עם שגריר ישראל בוושינגטון, העביר מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר רמז עבה מספיק לממשל בישראל, כשהזהיר משיחות שכאלה ברומניה כי "הרוסים מאזינים".
שגריר ארה"ב בישראל זימן ב-17 בנובמבר פגישה דחופה עם שר החוץ. "סאדאת יגיע לישראל ב-19 בנובמבר", דיווח. יום קודם לכן תגיע קבוצת חלוץ המונה 65 איש לארגן את הביקור, הם יביאו עמם דגלים ותווים של ההמנון המצרי. "מבצע שער", כפי שכונה, יצא לדרך. מערך האבטחה שבר את הראש איך מאבטחים את האירוע הדרמטי. יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, משה שרון, המליץ להגביל את מספר המתפללים במסגד אל אקצא ל-1,000, למנוע פגיעה בנשיא המצרי ולו בגלל התלהבות יתר של מתפללים.
ביקור סאדאת נועד למצוא דרך להיחלץ מהקשיים שהערימה ועידת ז'נבה ויזם הממשל האמריקני. עם זאת, בגין חיפש את הדרך להודות לאמריקנים על תרומתם כדי שלא יישארו משקעים על המשא ומתן העקיף שהתנהל רחוק מעיניהם. "בבית הלבן הייתה איזו הרגשה לא לגמרי נעימה", סיפר ראש הממשלה בדיון בוועדת חוץ וביטחון. "לא שהם התנגדו - הם לא התנגדו. אבל הייתה מידה של אי נוחות. השתמשתי במילים די חזקות כדי להודות לנשיא ומה שכתבתי נכון, אני חושב שזו התפתחות שבאה בעקבות כל היוזמות וייתכן שבלי תרומתו של קרטר הפגישה הזו לא הייתה מתבצעת".
על הסכנות שמהן התריע הצבא, שלפיהן מדובר במזימה, אמר בגין: "דיין ואני, דוברי הממשלה, לא מנסים להכניס את הציבור לאופוריה. לא צריך להגזים, יש המזהירים אותנו מפני סיכונים, אני לא יכול לשלול את זה. אם יהיה צורך להעריך מחדש את המצב אעשה זאת בלא שום היסוסו. לפי שעה אינני רואה את הסכנות הגדולות". על הביקור הנדיר אמר בגין: "עצם העובדה ששליט של ארץ שנמצאת במצב של מלחמה עם מדינה אחרת בא לאותה מדינה, אני לא בטוח אם קרה כבר הדבר הזה. זה דבר נדיר וצריך עוד פעם לדפדף בדפים ישנים כדי לבדוק. הוא יתקבל בכבוד, הוא רגיש מאוד לכבוד. נעשה הכול כדי שהוא ייצא מבסוט מירושלים". בגין גם סיפר לנוכחים כי הזמנה דומה נשלחה לנשיא הסורי חאפז אסד אך הוא סירב. "אהיה מוכן לפגוש אותו גם במקום ניטרלי, לא צריך להתייאש".
הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב, חבר הוועדה, שואל את בגין אם יש קשר להיעדרות המסתורית של שר החוץ דיין למשך 24 שעות לביקור של סאדאת. על כך משיב בגין: "לו ידעתי שלא תהיה הדלפה הייתי משיב לשאלה אבל אני חרד מאוד. נכון, היו לו מגעים ומגעים חשובים, אבל חרד לי הלב".
"שיחזור עם הישג"
בישיבת ממשלה שמתקיימת שעות ספורות לפני נאומו של סאדאת בכנסת, מציע השר אריאל שרון להשיב למצרים במחווה דרמטית מיידית. "לעלות על הבמה כיוזמים. אני מציע כמחווה את פתיחת הדרך לאל עריש למצרים. אל עריש זו עיר המוכרת לכל אדם במצרים, פתיחת העיר תעיד ללא ספק על כוונות ישראל כי אל עריש היא בכל זאת המקום הקרוב ביותר לגבולות 1967. כך אנו נותנים לסאדאת אפשרות לחזור עם הישג שהוא אינו מעלה על דעתו מבלי שהדבר פוגע בישראל במאומה". דבר נוסף, מציע שרון, "וגם זה אקט דרמטי - להודיע שגבולות ישראל פתוחים למצרים. הגבולות פתוחים לאוניות מצריות, מטוסים מצרים, רכב מצרי וכו' ואינני מציע להתנות זאת בשום פתיחה הדדית".
בתום הדיון נשאל בגין אם הוא מביא מתנות לנשיא מצרים. "אני נותן לו שתי מתנות עתיקות, מתנה אחת מתקופת האבות שעליה אני כותב: 'לנשיא מצרים, אורחנו הדגול, מתקופת אבות אבותינו המשותפים'. מתנה שנייה היא מ'תקופת אבותינו המכבים'. והרמז ברור".
"חושש מהאחים המוסלמים"
פרוטוקול ישיבת הממשלה מ-24 בנובמבר 77', מסכם את ביקור הנשיא המצרי בישראל. "יש אמרה", אומר בגין לשרים, "שאנו דשנו בה כבר מספר פעמים 'כבדהו וחשדהו'. אמרה זו נכונה על שני חלקיה, אך עד כמה שלאדם יש התרשמות, דברי סאדאת לא נראו לנו בטלים ולא נראו לנו שנאמרו בכוונה להונות. אני מניח שסאדאת יכול היה לדעת שלא יצליח לרמות אותנו, שאנו מסוגלים לדעת זו ולנקוט אמצעים. יש התחייבות בשיחות אישיות, בואו וננקוט אמצעים שלא יהיה צורך או פריצה מקרית של מעשי איבה. עלינו להחזיק עינינו פקוחות אך אין סיבה לזלזל בהסדר הזה".
בגין סיפר לשרים כי סאדאת הזמין אותו לבקר באיסמעיליה ולא בקהיר. "יש לי סיבות מדוע לא בקהיר", אמר הנשיא המצרי לבגין. לדברי בגין, "ייתכן שסאדאת אינו בטוח שיוכל לשלוט בקהיר. כבר היו מקרים בקהיר שבהם פנה ההמון נגד סאדאת ובקושי המשטרה יחד עם הצבא השתלטו על המון זה. סאדאת חושש מהאחים המוסלמים ואיננו בטוח אם הוא יכול לסמוך על המשטרה במקרה הזה".
סגן ראש הממשלה יגאל ידין מספר על פגישה שקיים יחד עם שר הביטחון עזר ויצמן בחדרו של מוסטפה חליל. "אם יש לך זמן תיקח את שר הביטחון, תעלה איתו לחדרי ונשתה ויסקי", הציע חליל. השיחה ארכה שלוש שעות וחצי. "ההרגשה הייתה שהם כנים. שיחה גלויה וכנה, כל אחד מאיתנו שם את כל הקלפים, כל הדעות והמחשבות בנושאים הכלליים ובנושא הביטחון על השולחן. בשיחות שהיו בלילה הם פתחו את הלב ואפשר להרגיש מתי אנשים מדברים אמת ומתי מרמים".
שר הביטחון עזר ויצמן מספר בדיון על פגישה שקיים עם סאדאת שקרא לו לחדרו בשעת בוקר מוקדמת. "לקח לי כמה שניות להבין מה קורה, דיווחתי לראש הממשלה שהנשיא מזמין אותי ועליתי אליו. אמרתי לו, הסכמים לא חותמים בין מנהיגים אלא בין אומות, אני כמעט נדרסתי בתאונת דרכים, מחר אתה יכול ללכת וחוסיין יכול ללכת. בין מה שאתה אמרת ובין מה שאנחנו חושבים יש פער עצום. חייבים למצוא דרך בתוך הסבך הזה". כשביקש לשבח את סאדאת על ההפתעה במלחמת יום כיפור, השיב סאדאת: "בוא נשכח מזה, זה שייך לעבר. אני איש של מילה, האמן לי, אתה יכול לבטוח בי".
לפנייה לכתב/ת 
