שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "העדפתי שיאנוס אותי, רק לא לחזור לרחוב"
    רותי (שם בדוי) ברחה מהבית בגיל 18 לאחר התעללות בני משפחתה, ומאז נאנסה פעמים רבות ע"י גברים שניצלו את מצוקתה. כשעמיר אטיאס הציע קורת גג, היא חשבה שחייה משתנים - אך זו הייתה רק מלכודת נוראה. אחרי שגוללה את סיפורה המזעזע, בית המשפט גזר עליו 14 שנות מאסר

    "הייתי כמו גווייה... הוא היה הורג אותי. כל פעם מחדש הייתי מתה. הוא מלאך המוות שניסה לרצוח אותי", כך תיארה רותי (שם בדוי) את תקופת מגוריה בביתו של עמיר אטיאס, בן 53 מתל אביב, שאסף אותה מהרחוב והתעלל בה במשך שנה וחצי. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו השבוע 14 שנות מאסר ו-50 אלף שקל פיצוי, אך החלטת השופטים רחוקה מלספר את קורות חייה - שילוב מטריד של הזנחה, מצוקה וסבל.

     

      

    כבר כילדה, סבלה רותי מהתעללות פיזית מצד בני משפחתה. מגיל 18 היא ברחובות, לאחר שברחה מבעלה, שעמו התחתנה בכפייה. מההליך המשפטי עלה כי אזרחים שהציעו לה עזרה ניצלו את מצוקתה, והיא נאנסה פעמים רבות על ידי גברים. אטיאס, שעובד כרוכל, רכש את אמונה והציע לה קורת גג, אך ההחלטה לתת בו אמון התבררה כאסון נוסף.

     

    "הייתי תשושה בצמא, ברעב, גרתי ברחוב, אז הלכתי אליו הביתה, רק כדי לשים את הראש", סיפרה. "כל החיים שלי אני זרוקה ברחוב. אמרתי לו שמרוב שאנסו אותי בכוח ובברוטליות אני לא מסוגלת שבן אדם ייגע בי. בשבילי הכול נראה שחור, פגעו בי בלי הפסקה, שברו צלעות בשביל היצר המיני. הייתי כמו בובה על חוטים, מרגישה חפץ".

     

    סבלה גם בבית מחסה. אילוסטרציה (צילום: ויז'ואל/פוטוס) (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
    סבלה גם בבית מחסה. אילוסטרציה(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

    בשלושת השבועות הראשונים, העידה, עמד אטיאס בהבטחותיו, אך "לאט לאט הוא התחיל לשנות את העור שלו", והתחיל לאנוס אותה ולדבריה גם להכות בפראות. "הייתי צריכה להיות שפחת מין שלו - לא לאכול, לא לשתות - לא משנה מה הוא היה עושה לי, בגלל שהוא נותן לי קורת גג. הוא היה קורע לי את הבגדים ומפוצץ אותי במכות ואגרופים".

     

    בשלב מסוים עזבה רותי את דירת החדר לטובת בית מחסה, אולם גם שם סבלה מהטרדות ואלימות. "סדום ועמורה, הכול צפוף, אנשים מכל מיני סוגים. מפחידים. אלימות. הייתי בחרדות". היא החליטה לעזוב את המקום ולשוב לאטיאס. "לא הייתה לי ברירה. מהפח אל הפחת. לרחוב לא רציתי לחזור. העדפתי לסבול מאחד ולא ממיליון. הוא היה מאיים עליי שאם אני לא אעשה מה שהוא אומר לי, הוא יזרוק אותי לסודנים שירצחו אותי".

     

    "הוא אמר שירצח, ומי יודע עליי בכלל"

    בהמשך החלה רותי לעבוד כמנקה. סימני הפציעות והחבלות הובילו להצעות עזרה עבורה, "לאנשים עלובי החיים כמונו, הומלסים", כהגדרתה. היא יצרה קשר עם אנשי רווחה, אך אף שאטיאס המשיך לאנוס, להכות ולהשפיל אותה, היא סירבה למסור את שמו. "הייתה פעם אחת שהוא חנק אותי ממש, ראיתי את המוות מול העיניים והוא ידע מתי להפסיק, כמה שניות לפני שאמות לגמרי.

     

    "הוא אמר שאני צריכה למות בייסורים וצריך לרצוח אותי חלקים-חלקים, ומי יודע עליי בכלל. צרחתי שהוא רוצח אותי, פחדתי למות והוא קילל ואמר 'את רוצה שאני אשב עשרים שנה בגללך?' הרגשתי כמו נייר, בכוחות אחרונים, ממש רפיון".

     

    לאחר אחת מהתקיפות הגיעה רותי לבית החולים, שם זיהו כי היא שרויה בטראומה. עובדת סוציאלית התחילה לדובב אותה, ולמחרת באו גם שוטרים, שניסו לשכנעה שוב למסור את שמו. היא סירבה מרוב פחד, אך לאחר הפצרות רבות והבטחת סיוע מצד החוקרים, נענתה.

     

    "עדות המתלוננת בבית המשפט הייתה ברורה ועקבית במהותה, אותנטית והגיונית", כתב בפסק הדין הרכב השופטים בראשותו של השופט גלעד נויטל. "המתלוננת העידה מעומק לבה וניכרו בה היטב אותות האמת. את בחירותיה יש לבחון מבעד לעיניה על רקע מצוקת חייה, אורח החיים שאותו הכירה והאלטרנטיבות שעמדו בפניה".

     

    נויטל והשופטים גיליה רביד ומאיר יפרח דחו את גרסתו של הנאשם והוסיפו כי הוא "נקט באכזריות והתעללות במתלוננת תוך ניצול לרעה של כוחו ומעמדו. בידו היה להימנע ממעשיו ולחדול מהם אך הוא לא עשה כן. תו היכר ברור של אכזריות, אלימות והתעללות שזור במעשיו".

     

    לדבריהם, "הנאשם פגע פגיעה קשה בערכים החברתיים המוגנים של האוטונומיה, השלמות והאינטימיות המקודשת של גוף האישה, ההכרח להגן מפני השתלטות החזק על החלשה, האמון השורר בין בני זוג וחופש הבחירה של האישה ביחסיה עם בן זוגה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    השופט גלעד נויטל
    צילום: מוטי קמחי
    מומלצים