בדרך לפוטש בירוקרטי
הדיקטטורה הפקידותית משתלטת על כל חלקה טובה: איך יכולים נערי האוצר לבטל למעשה החלטת שרי ממשלה, ולמנוע 400 מיליון שקל מתושבי הפריפריה?
דמיינו את התסריט הבא: קבוצת חיילים שוכבת במארב. לפתע המ"מ נותן הוראה לפתוח באש, ורגע לפני שהחיילים סוחטים את ההדק - מתרומם סמל המחלקה ומורה לחיילים שלא לירות - "חדל אש". אם הייתי שואל לדעתכם, הייתם עונים לי במקהלה: חס וחלילה. הצבא אינו ארגון מופקר. יש שרשרת פיקוד וכל הפרה של שרשרת הפיקוד בכוחה לזעזע את הארגון. ועוד הייתם מוסיפים כי תפיסת העולם הזאת אין בה כדי לכסות על מחדלים. נהפוך הוא. היא מייעדת מקום להפקת לקחים. יש לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר ואם יש למאן דהוא השגות, אזי נכון יהיה בעת היעודה לטעון את מכלול הטענות שכנגד.
אבקש להציג בפניכם תסריט נוסף: ממשלת ישראל יושבת ומתכנסת ודנה בסוגיה העומדת במרכז סדר היום. הממשלה שומעת טענות בעד ונגד ולבסוף מקבלת החלטה. עם מעבר ההחלטה לשלב היישום, מתגלה לפתע כי הדרג המבצע בוחר שלא ליישם את ההחלטה.
בעוד התסריט הראשון נשמע לכם מופרך, הזוי ולא ראוי שיתקיים במדינה מתוקנת, השאלה המרכזית היא מה תכליתו של התסריט השני. האם חריגותו נראית דומה באפיונה לחריגות מהתסריט הראשון?
נודה ונבוש כי התסריט השני שבו הדרג הביצועי-פקידותי בישראל מעכב, לא מיישם ולא מקדם החלטות ממשלה, לא נראה מנותק מהמציאות, ואפילו לא נרחיק לכת אם נאמר כי הדבר נראה כמעט כדבר יום ביומו. חלק ממערכת השלטון במדינת ישראל.
אני מבקש למקד את הדיון במענקי האיזון. ממשלת ישראל בחרה להעמידם בשיעור 2.4 מיליארד שקלים. יו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט, הוביל עם ראשי רשויות בישראל מאבק ציבורי בניסיון להעלות את גובה המענקים. על דעת ראש הממשלה, שרי האוצר והפנים הוחלט להעלות את גובה המענקים לסכום של 2.8 מיליארד כתוצאה ישירה מהמאבק.
הפלא ופלא: תוך כדי דין ודברים מול משרד האוצר מתגלה כי אותם 400 מיליון שקלים חדשים הוספו שלא במסגרת בסיס התקציב. ועכשיו נתרגם זאת לעברית: המאבק שניהלו בשלטון המקומי הוליד תוספת תקציבית חד פעמית ולא לדורות, ולקראת שנת תקציב הבאה חוזרים מענקי האיזון לרמתם טרם המאבק.
ראוי שנבין מהם מענקי האיזון. לעתים נשמעות המילים הללו בתקשורת, בעיקר סביב דיוני התקציב, ולא ברור מה משמעותן. פגיעה במענקי האיזון עבור הרשויות המקומיות בישראל כמוה כפגיעה במכסת כדורי רובה עובר חיילי צה"ל. מענקי האיזון הם החמצן של הרשויות המקומיות. העשייה המוניציפאלית נגזרת מרמת מענקי האיזון. יתנו (ממשלת ישראל) - יקבלו (התושבים) עשייה ופעילות. לא יתנו - לא יקבלו. אין דרך אחרת לנסח זאת. כל ניסיון לתאר את מענקי האיזון כמשאב לפעילות תפחית מעוצמתם וחשיבותם לפעילות היומיומית של הרשויות המקומיות שאינה מוטלת בספק.
האם יעלה על הדעת שראש הממשלה, שר האוצר ושר הפנים יחליטו, יורו על מדיניות, יסכימו עם יו"ר השלטון המקומי בוחבוט וראשי רשויות, ופקיד במשרד האוצר - בניגוד גמור לעמדת הממונים עליו - יקבל החלטה בעל השלכות מרחיקות לכת? נראה שכן.
התוצאה של תיאטרון האבסורד הזה בשנת 2013, שלגביה טרם אושר תקציב המדינה, היא צמצום מענקי האיזון בחזרה מ-2.8 ל-2.4 מיליארד שקל. המענקים האלו הם הדבר היחידי שמחזיק את הרשויות בפריפריה עם הראש מעל המים, ומפחית את הפערים הדרמטיים והבלתי נסבלים בין השירותים שניתנים לתושבי הפריפריה לבין אלו שהתמזל מזלם להתגורר בערים החזקות. יתרה מכך, למעשה נגזלים 400 מיליון שקל מהציבור בהחלטה של נערי האוצר שחושבים שהם יודעים יותר טוב אפילו מראש הממשלה עצמו.
הדיקטטורה הפקידותית משתלטת על כל חלקה טובה. אם לא נעצור אותה כעת לא ירחק היום וניאלץ להתמודד כולנו עם פוטש בירוקרטי.
שלמה דולברג הוא מנכ"ל מרכז השלטון המקומי
לפנייה לכתב/ת 
הפגנת עובדי רשויות
צילום: ישראל מלובני
מומלצים
