אופרת הרוק "מאמי" חוזרת לצוותא
אופרת הרוק הכי בועטת שהציגה בישראל, חוזרת ל"צוותא" ערב הבחירות. "רגע לפני שלא נוכל לגעת בחומרים שכאלה מטעמי צנזורה, אין עיתוי מתאים מזה לצעוק את הצעקה", אומר הבמאי
הפקות סטודנטים זוכות לעתים נדירות להארכת חיי מדף בזכות אימוץ מלא או חלקי של התיאטרונים הרפרטוארים ומסגרות אחרות. ברוב המקרים הפקות מסוג זה, הן לא יותר מעוד תרגיל שעניינו תוספת "שעות טיסה" על במה. חידוש ההפקה של אופרת הרוק "מאמי", שעלתה בבית צבי לפני כחצי שנה, נכנס לסטטיסטיקת ההפקות ברות המזל.
צפו בקטע מתוך אופרת הרוק "מאמי"
תיאטרון צוותא, שם עלתה לפני 25 שנים ההפקה המקורית (עם אהוד בנאי ומזי כהן), נותן לעיבוד החדש הזדמנות נוספת לפרוץ החוצה ולמצוא לעצמו בית מאמץ קבוע. ב-2 בינואר "מאמי" חוזרת לשתי הרצות ובהפקה מקווים להשאיר טעם של עוד. המחזה, שכתב הלל מיטלפונקט קצת אחרי מלחמת לבנון ולפני פרוץ האינתיפאדה, מכה גם כיום בבטן הרכה. אחרי הכל מדובר באופרת רוק שלא פוסחת על אף אחד מתחלואיה הכרוניים של מדינת ישראל אז והיום.
"זו עשויה להיות הזדמנות אחרונה להיפגש עם מאמי בשנים הקרובות", אומר במאי ההפקה דניאל אפרת ומכוון אל האופק הפוליטי שמסמנות הבחירות הקרובות. "רגע לפני שלא נוכל לגעת בחומרים שכאלה מטעמי צנזורה, אין עיתוי מתאים מזה להעלות את המחזה", הוא אומר. "הבחירות הקרובות לא נותנות יותר מדי סיבות להיות אופטימיים וגם אם אנחנו יודעים שתיאטרון לא באמת יכול להוביל שינוי, במציאות כל כך ימנית, חשוב לצעוק את הצעקה של 'מאמי' גם אם זה בבחינת לשכנע את המשוכנעים".
במהלך החודשים האחרונים ניסה אפרת לעניין מספר מנהלים אמנותיים בתיאטרונים הרפרטוארים באימוץ ההפקה. אלו שענו סרבו בנימוס. "זה נכון שמדובר בתיאטרון בוטה שפורץ את המסגרות הקונבנציונאליות, אבל החומרים בהם הוא עוסק ראויים וחשובים והתיאטרון הרפרטוארי צריך לרצות גם חומרים כאלה אצלו", אומר אפרת.
החזרה לצוותא מרגשת את אפרת. "צוותא היא הבית הטבעי של ההפקה כי שם היא נולדה. זה מרגש מהמון בחינות גם מהבחינה ההיסטורית. אני לא יכול אפילו לדמיין איך זה ירגיש לעמוד באולם הזה שבו הכל התחיל". מועדון צוותא קרוב לליבו גם מסיבות אחרות. כבנו של עובד אפרת, חבר להקת "הקליק" המיתולוגית ומפיק ומעבד מוזיקלי מרכזי, מרתפי לונדון מיניסטור אינם זרים לו. "גדלתי על ברכי 'הקליק', אהוד בנאי והפליטים, 'אור כשדים' וכל להקות הרוקנרול של שנות השבעים", הוא אומר. "כולם הקליטו במרתפים של אולפני די.בי שצמודים לצוותא. זה נוף ילדותי והחיבור שלי למקום הוא מינקות. אלה החומרים שגדלתי בתוכם והקיפו אותי".
אפרת ג'וניור, שפילס את דרכו בשנים האחרונות במסלוליו הפתלתלים של התיאטרון, משתף בהפקה הנוכחית פעולה לראשונה עם אביו שחתום על העיבודים והניהול המוזיקלי למוזיקה שכתבו במשותף יוסי מר חיים ואהוד בנאי. "זה נראה לי טבעי בכל רמה שהיא. הוא קרוב לחומרים האלה, הוא עבד עם כל מי שלקח חלק ביצירת ההפקה המקורית. השלב המסוים בהתבגרות ובהתפתחות המקצועית שלי נתן לי דחיפה לפנות אליו ולהציע לו לעבוד איתי. זה היה מרתק ברמה המקצועית ומרגש ברמה האישית ובכל מה שנוגע למערכת היחסים בינינו".
על אף שלא קיבל תשובה ממנהלי התיאטרונים הרפרטוארים, אפרת לא מרים ידיים. הוא מקווה שלהרצות הקרובות של "מאמי" בצוותא הם יגיעו, יתרשמו ואולי ירימו את הכפפה. אם לא, הוא אומר, תמשיך ההפקה לרוץ באופן עצמאי.
ב-25 בינואר תושק במקביל גרסה אקוסטית של ההצגה במועדון ה-SUBLIME. "זו גרסה מינימליסטית קונצרטנטית שמיועדת לקהל של הופעות רוק", הוא אומר, "תקראי לזה גרסת מועדונים עם פוקוס על המוזיקה".
לפנייה לכתב/ת 
