שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "כלוב הזהב": פנטזיה פשוטה על חפצים
    השעשועון החדש "כלוב הזהב", בערב שישי של רשת, הוא לא מחזה אלגנטי, אבל גם לא מתיימר להיות כזה. אין בו שטרות כסף מתעופפים, מתח מעושה או הפגנת ידע מעמיק. יש בו קצב מהיר וליהוק נכון, שהופכים אותו פשוט וקל לצפייה

    הנטייה הראשונית לפני הצפייה היתה לקטול את "כלוב הזהב". היש משהו מביך יותר מלצפות באנשים בוזזים כלוב מלא בפרסים, שמאבדים את כל העכבות שלהם למראה ערימות של חפצים יקרים ויקרים פחות, כאילו חזרנו לימיו הטובים של מאיר רמז?

      

    ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

    "שקרים בארון": לא עוד האבסת טרגדיות

    "לוד: בין יאוש לתקווה": כמו בוקס לפרצוף

    "פוטונובלה": טיפול שורש מענג

     

    ובאמת הפעם הראשונה שמתמודד מזנק אל תוך הכלוב ומעמיס היא לא בדיוק חיזיון אלגנטי. אבל הסיבוב הראשון מוביל בקלות לשני, שמושך לשלישי, ודי מהר מתברר ש"כלוב הזהב" הוא אולי לא שעשועון מתוחכם במיוחד, אבל הוא ניחן בלא מעט מרכיבים מנצחים שהופכים אותו לזורם וקל לצפייה. 

     

    בחזרה לימיו הטובים של מאיר רמז? אבי קושניר ב"כלוב הזהב"  (צילום: טל גבעוני) (צילום: טל גבעוני)
    בחזרה לימיו הטובים של מאיר רמז? אבי קושניר ב"כלוב הזהב" (צילום: טל גבעוני)

     

    נתחיל מהאבחנה הבסיסית: חפצים מושכים יותר מכסף. הם מחוברים יותר למקום של פנטזיה ומימוש פנטזיה, מושכים יותר ממספרים דיגיטליים. בעתות מלחמה נעדיף זהב על ספרות בבנק, ו"כלוב הזהב" מצאה את הכפתור שמפעיל את המקום ההישרדותי הזה, החייתי, שמושך אותנו להקיף את עצמנו בחומר.

     

     

    מכיוון שאנחנו שורדים במהותנו, לא פלא שהפורמט הזה פותח כאן. לאחרונה נעשו כמה ניסיונות למשחק עם שטרות כסף - "משאבת הכסף", "ליפול על המיליון" - כדי להמחיש ויזואלית את הרווח וההפסד, ב"כלוב הזהב" עברו ישר לחפצים עצמם.

     

    דבר שני, ההתנהלות לא מונוטונית. הפעילות עוברת בין שאלות טריוויה למשימות פיזיות, ונעדר ממנה אחד האלמנטים היותר מעצבנים בשעשועוני טריוויה: הניסיון המלאכותי של ההפקה למתוח כמה שיותר את הזמן בין התשובה שנתן המתמודד ועד להכרזה אם התשובה נכונה או שגויה.

     

    הידע הכללי הוא בכלל לא האישיו פה והמשחק לא נשען עליו אלא הדינמיקה בין הזוגות והיכולת לתכנן ולשמור על תחושת הזמן בתנאי לחץ. הקצב המהיר יחסית של ההתרחשויות מחזיק את השלד יציב וזורם.

     

    שאלות טריוויה ומשימות פיזיות, בלי מתיחת זמן מיותרת (צילום: טל גבעוני) (צילום: טל גבעוני)
    שאלות טריוויה ומשימות פיזיות, בלי מתיחת זמן מיותרת(צילום: טל גבעוני)

     

    האלמנט האחרון שהצליח חלקית בתוכנית הראשונה כבר מבוסס על האישיות של המתמודדים עצמם. ליהוק לשעשועונים נחשב כיום לליהוק לכל דבר, והמתמודדים נבחרים על בסיס היכולת שלהם לספק את מכסת הצבע שהשעשועון דורש.

     

    הזוג הראשון של הגיסים הפוסט-הודיים היה מוצלח - לפחות אחד מהם היה

    מוחצן במידה והם היו טבעיים ולא מעיקים. הזוג השני קצת הביא את הסעיף עם החפירה שלהם על חפצים וחוויות והחיים עצמם (רבאק, באתם לשעשועון נושא פרסים, אפילו הויפאסנה לפניכם לא אכל את הראש על רוחניות).

     

    הרעיון של ליהוק VIP הוא טוב. המינון של ענת וקסמן היה טיפל'ה גבוה ממה שרשם הרופא, וחוץ מלגלות לה את התשובות קושניר עשה בעצם הכל, אבל בגדול התרגלנו כבר לראות סלבס מוצנחים לכל פורמט כמטבע עובר לזכיינית.

     

    ברור שיהיה מי שיחשוב שמדובר במופע מבזה שלא עושה חסד עם הטבע האנושי, אבל בסופו של דבר אין הבדל גדול בין נפילה לפיר אחרי תשובה שגויה, הסטת וילונות שמאחוריהם מתחבאים פרסים ומכונה ששואבת את השטרות, לאיסוף פרסים על עגלות. אם הצלחתם להסתדר איתם, "כלוב הזהב" עושה עבודה לא רעה בכלל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: טל גבעוני
    אבי קושניר. זורם וקל לצפייה
    צילום: טל גבעוני
    לאתר ההטבות
    מומלצים